120 ואחת
שלמה שרף: "כמה משפחות אומללות יש בישראל, ונתניהו לא רוצה ועדת חקירה"
36:31
"120 ואחת" הוא הפודקאסט הפוליטי של ynet בהנחיית מורן אזולאי, שמדי שבוע מארחת לשיחה את מקבלי ההחלטות, המחוקקים ומעצבי המציאות במדינת ישראל. מוזמנים ומוזמנות לעקוב אחרינו בספוטיפיי, באפל פודקאסטס, ביוטיוב ובכל מקום אחר שבו אתם נוהגים ונוהגות להאזין לפודקאסטים שלכם.
עד טבח 7 באוקטובר נחשב שלמה שרף לדמות חריפה, נוקבת ומשוחררת לשון בכל הקשור לכדורגל הישראלי שאותו הוא מסקר כפרשן בערוץ הספורט. מאז אותו בוקר הוא אולי עדיין אותה דמות ביקורתית, אבל הרבה פחות מחוספסת וקשוחה. רצח נכדתו מאי נעים על ידי מחבלי חמאס במיגונית ליד קיבוץ בארי סדק את הוויית הבטון היצוק שלו, ובריאיון לפודקאסט "120 ואחת" הוא משתף באבל שהיכה במשפחתו ובתחושת חוסר התכלית ששורה עליו כשהוא מתעורר מדי בוקר, ומתפוגגת רק כשהוא עסוק בהנצחה של מאי. ועדיין, התוקפנות והאגרסיביות שלו מתעוררות כשהוא נדרש להתייחס לממשלת ישראל ולעומד בראשה, שלשיטתו אחראים מלאים לאסון. צפו בראיון המלא:
"120 ואחת": מורן אזולאי עם שלמה שרף
על התקופה שהוא עובר מאז האובדן של מאי הוא אומר: "אני לא יכול להגיד שטוב, אבל אני יודע שהחיים ממשיכים. יש לי עוד ילדים ונכדים ואני צריך להמשיך לתפקד כסבא. אבל החיים שלי השתנו לחלוטין, זה ברור. לא רק החיים שלי, החיים של כל המשפחה. כל השמחה נעלמה. אין לנו יותר ימי שישי עם קבלת שבת ושירה ואווירה טובה. אין לנו חג. למשל, פעם בפסח היינו קוראים את ההגדה עד הסוף עם שירים ומה לא. בשנתיים האחרונות לא קראנו את ההגדה אפילו. העצב משתלט על הכול. זה לא ירפה ממני עד יום מותי. זה דבר שכמה שאתה מנסה לדחוק החוצה, הוא חוזר.
"אני אפילו לא שמח על ההישגים הספורטיביים. בשבילי זה קטע בחיים שעבר ונגמר. מה שהשתלט עליי זה האסון הכבד שפקד אותי, גם האובדן של אשתי וגם של הנכדה (רעייתו לאה הלכה לעולמה ב-2014, מ"א). אלה שני אירועים שחרוטים עמוק בליבי ובראשי. אין יום שאני לא חושב עליהן. בשבילי כל יום זה יום זיכרון. וכשאני רואה את כל ההתנהלות של המדינה, ובעיקר הממשלה, ובעיקר ראש הממשלה, זה עוד יותר מכביד עליי. לא חשבתי שאסיים את החיים עם ממשלה וראש ממשלה כושלים כאלה".
תמיד היית מעורב פוליטית?
"תמיד. הייתי בין מייסדי רפ"י בזמנו. פרשתי ממפא"י ההיסטורית והייתי בגני התערוכה כשבן גוריון דיבר על עם סגולה, על פרשת לבון. הצטרפתי לשמעון פרס, ידידי וחברי, והייתי בן גוריוניסט עד יום מותו. אבל אז קרה מה שקרה במפא"י, שגם סרחה – פרשות ידלין ובנק הפועלים. הגעתי לחוג בית של הליכוד בכפר סבא ותרמתי 1,000 שקל - בזמנו זה היה כמו 10,000 שקל היום – כדי להפיל את מפא"י. וגם הצבעתי לליכוד ובגין. אבל כשאת חושבת על בגין או על שמיר או על רבין או על פרס, ואת מסתכלת היום על המנהיג... איזו מנהיגות זאת? איך השרים יכולים להסתכל במראה? מה הם יספרו לנכדים שלהם?".
מה מעצבן אותך בהם?
"היס-מניות הזאת. ההליכה אחרי בן אדם שמשקר מהבוקר עד הערב. כולם הולכים אחרי נתניהו כמו עדר כשהוא מוליך את המדינה לאבדון. תראי את המצב שלנו בעולם היום, אנחנו מבודדים, טיסות לא מגיעות. הוא פגע בנו ביטחונית".
אתה רואה בו האחראי?
"הוא הראש, הוא אחראי".
הוא אומר "לא ידעתי, לא העירו אותי".
"מה זה לא ידעתי? הוא יודע הכול. הוא אומר 'תמות נפשי עם פלישתים. אם אני הולך למשפט - לא תהיה מדינה'. מחר זה 600 ימים שהחטופים יושבים במנהרות (הריאיון הוקלט ביום שלישי, מ"א). אם הבן שלו היה במנהרה, גם אז הוא היה עושה את הדברים שהוא עושה? מה זה כל הסיפורים האלה על ניצחון מוחלט? אנחנו לא ננצח את חמאס. אין כזה דבר לנצח ארגון טרור. אלה סיפורי סבתא. המלחמה בעזה הייתה צריכה להיגמר מזמן. ניצחון יכול להיות רק עם הסדר מדיני. אין לנו מה לחפש שם. אנחנו צריכים לצאת כמה שיותר מהר וקודם להחזיר את החטופים".
אתה בקשר עם שרים, עם מישהו עם מקבלי ההחלטות?
"לא. לא רוצה לראות אותם".
מישהו מהם ניסה לפנות אליך?
"אף אחד לא פנה אליי. לא רק לא אליי. למי מהאנשים שנרצחו הם פנו או באו לבקר? אני לא רוצה לראות אף אחד מהם. הם לא ראויים, הם לא מנהיגים והם ייזכרו לדיראון עולם, כי הם שותפים עם ביבי נתניהו לאסון שפוקד את המדינה הזאת. ביום שקברתי את הנכדה שלי אמרתי שאסור לו להישאר עוד יום אחד ראש ממשלה. הוא צריך להיות בכלא כי הכול התחיל בו ונגמר בו. הוא נתן לגיטימציה לחמאס והביא לו את הכסף. הוא מספר שהוא בנה קיר מגן והם באו מלמעלה. ומי בנה למעלה? לא הוא?
"קרוב ל-20 שנה הוא ראש ממשלה, לאן הוא הביא אותנו? מדברים על כמעט 2,000 הרוגים ונרצחים. מה עם ה-17 אלף אנשים שהם נכי צה"ל, קטועי ידיים, קטועי רגליים, עיוורים? תראי כמה משפחות אומללות יש היום במדינת ישראל והוא לא רוצה להקים ועדת חקירה ממלכתית".
בתך ענת, אימא של מאי, פועלת הרבה כדי שתקום ועדת חקירה ממלכתית כלשונה בחוק. הוא אומר שיש חלקים גדולים בציבור שלא מאמינים בוועדה שתוקם על שופט עליון ושצריך ועדה מוסכמת.
"הוא אמר את זה גם בזמן שבנט ולפיד היו ראשי ממשלה? על כל פסיק הוא ביקש אז ועדת חקירה ממלכתית. הוא לא יכול להתחמק מזה. כמה שהוא ידחה את זה, בסופו של דבר הוא אשם. הוא גמר את השליחות הציבורית שלו במדינה הזאת. וביום שהוא לא יהיה ראש ממשלה הוא כבר יישב בארה"ב".
הכעס שלך כלפיו התחיל אחרי 7 באוקטובר?
"לא. אני אף פעם לא האמנתי בו. אין גוף אחד במדינה היום שפועל בצורה נכונה. לאט לאט הם הורסים הכול וייקח שנים לתקן את מה שהם הרסו. ויותר מהכול, הוא גרם במדינה לקרע ולגזענות. שמעתי במפורש את דודי אמסלם אומר 'אחיי בני עדות המזרח, אני לא אתן לאשכנזים לרמוס את הכבוד שלנו'. וראש הממשלה ללא קם ואומר לו להפסיק עם הדברים האלה".
השאלה אם הוא לא הציף פצע שממילא מדמם?
"הוא העמיק. והוא גרם לקרע בתוך העם הזה. יש משפחות שלמות שבהן לא מדברים אחד השני. אני מכיר הרבה משפחות כאלה. לא רוצה לנקוב בשם".
גם לך זה קרה?
"כן".
בבית שלך יש תומכי ליכוד? תומכי נתניהו?
"לא, בבית שלי למזלי אין. אבל שמות קרובים אליי, כן".
על נכדתו מאי ז"ל הוא מספר: "היא הייתה ילדה מיוחדת במינה. ילדה של הרבה נתינה. הנכדים שלי כולם גרים לידי במושב גן חיים וכל יום שישי אני מבשל לכולם. מאי ואני היינו מבשלים יחד. ביום שישי 6 באוקטובר היא ישבה לי על הברכיים אחרי הארוחה ושאלתי אותה אם היא יוצאת היום. היא אמרה לי 'אני עייפה, מכרתי את הכרטיס שלי לנובה ואני לא הולכת'. למחרת כשראיתי שפרצה מלחמה חשבתי שהיא בבית. אבל לאורך כל היום הילדים לא באו, שזה חריג בשבת. הפעם אף אחד לא נכנס.
"ב-17:00 הגיע הבן הבכור שלי אבי ואמר לי 'אבא, אני רוצה שתשב'. הוא סיפר לי שמאי נסעה בסוף למסיבה והיא שם. השיחה האחרונה איתה הייתה ברבע לשבע, והיא צעקה 'יורים עלינו', ופתאום הטלפון שתק. הבנתי שהיא לא בחיים יותר. הם עוד האמינו, אמרו שאולי היא ברחה והטלפון נפל, אבל אני אמרתי שאם הילדה האחראית הזאת לא צלצלה עד 17:00, היא כבר לא בחיים".
מאי ז"ל וחברה לוטן אביר ז"ל נמלטו מהמסיבה כשהתחיל ירי הרקטות והגיעו במכוניתם למחסום משטרתי. שתי המכוניות שלפניהם עברו את המחסום, המשיכו צפונה ונוסעיהן ניצלו. מאי לוטן הופנו על ידי השוטרים למיגונית ליד בארי, שכבר הייתה מלאה. הם נדחקו לכניסה שלה ונרצחו כשהמחבלים ירו לעברם והשליכו רימונים. גופתה זוהתה רק ביום שלישי, 10 באוקטובר, על ידי קרובת משפחה ששהתה במתקן הטהרה בראשון לציון.
"את מאי קברנו למחרת, ב-11 לחודש בשעה 11:00", מספר שרף. "ותשמעי סיפור מעניין. בטיול אחרי הצבא בדרום אמריקה היא קעקעה על היד שלה את הספרות 11-11. הבת שלי שאלה אותה מה המשמעות, והיא ענתה שזה מספר של מלאכים. והיא נקברה ב-11 לחודש ב-11 בבוקר.
"מאז ישבתי בבית והייתי גמור. לא מצאתי מקום. בשלושים שלה נתקלתי במודעה בעיתון 'עמותת יד עזר לחבר מחפשת מתנדבים'. אני, שנולדתי לתוך השואה וההורים שלי ניצולי השואה, מאוד חרה לי הנושא של הטיפול בהם. צלצלתי לשמעון (סבג, שייסד את העמותה עם אחיו ברוך, מ"א) ואמרתי לו שאני רוצה לעזור. הוא אמר 'בוא אליי'. למחרת נסעתי לחיפה וחשבתי שאתרום כמה לירות ואסע הביתה. אבל הוא הראה לי איך הוא מטפל ב-120 ניצולי שואה, איך הוא מלין אותם, איזה חדרים יפים, איזה חדר אוכל, איזה טיפול רפואי. אז עמדתי שם והתחלתי לחלק אוכל, וזה עשה לי 'היי' כזה.
"בסוף היום אני שואל אותו, במה אני יכול לעזור לך? מה אתה צריך יותר מכל דבר אחר? הוא חושב וחושב, ואומר לי אמבולנס. מה אתה צריך אמבולנס? הוא ענה שהוא צריך להסיע את האנשים 6-5 פעמים ביום לבתי חולים ולהחזיר אותם, ומד"א גובה ממנו 750 שקל לכל נסיעה ובסוף החודש זה 30-20 אלף שקל. אמרתי לו 'אתה יודע מה? יש לך אמבולנס'. איך אמרתי לו את זה, אני לא יודע, אבל אם אמרתי אני חייב לקיים. תוך שבועיים תרמנו חברים טובים ואני 470 אלף שקל וקנינו אמבולנס שמסתובב בחוצות חיפה ובצפון עם תמונה של מאי. האמבולנס על שמה והוא מציל נפשות".
בראיון מפרט שרף על מיזמי פילנתרופיה והנצחה נוספים על שם נכדתו, שאותם מקדמים הוא, בני משפחתו וחברים שלהם. "הייתי במצב שלא ידעתי מה אני הולך לעשות עם עצמי", הוא אומר. "העיסוק שלי בכל הנושא הזה... כל הזמן אני חושב איך אנחנו מנציחים".
ניכר שההנצחה היא חלק מהריפוי שלך ושל המשפחה. יש איזו נקודה מבחינתך – כסבא או כאזרח המדינה – שבה תגיד שאתה מצליח לסגור את מעגל 7 באוקטובר?
"זה חייב להיסגר כי יש לנו עם נפלא. מה שמחזיק את המדינה היום זה העם, לא השרים שמעופפים בחוץ לארץ או נתניהו עם השמפניות בשקיות שחורות. האנשים האלה לא מנהיגים. הם לא יוכלו בחיים שלהם לשבת בבית קפה בלי שיעירו להם. הם גמרו את הסיפור הציבורי שלהם. הם חייבים להיעלם מהחיים שלנו".
מה יסגור את המעגל מבחינתך?
"שתקום הנהגה חדשה שתנסה לתקן את העוולות והקלקולים שהם קלקלו עשרות שנים".
אתה רואה אפשרות לשינוי מבחינה פוליטית?
"זה חייב להשתנות. גם אלה שתומכים בו היום יבינו בסופו של דבר שהוא הביא עלינו את האסון הזה. תראי את המצב הכלכלי במדינה, לאנשים אין כסף לאכול. את יודעת כמה אנשים מצטרפים למעגל העוני כל יום?".
כן, מלחמה, המצב קשה.
"איזו מלחמה? המלחמה נגמרה כבר לפני שנה. הוא עושה את המלחמה הזאת. שום חטוף לא נצליח להחזיר במלחמה, רק בהסדר מדיני. אין לנו על מה להילחם כי לא קיימת יותר עזה. ועם כל זה עוד יורים עלינו טילים".
אולי זאת ההוכחה שלא סיימנו.
"זה מראה לך שאי אפשר לגמור עם זה אף פעם. גם בעוד 10-5 שנים. אנחנו צריכים לצאת משם ולתת לארה"ב, לערב הסעודית, למצרים, שייקחו על עצמם את הרצועה".
את מי היית רוצה לראות מוביל את המדינה?
"אני לא רוצה לנקוב בשמות. יש מספיק אנשים ואני מקווה שיקומו גם מהמילואים, מאלה שמשרתים את המדינה יותר מ-300 יום. יש הרבה צעירים טובים ומוכשרים שאני מקווה שיהיו גוף רציני לקראת הבחירות הבאות".
