בבוקר 7 באוקטובר 2023, זמן לא רב לפני שמחבלי חמאס פתחו במתקפה הרצחנית שלהם לעבר שטח ישראל, סיימה סמל שי אשרם ז"ל להיערך אל המשמרת שלה כתצפיתנית בחמ"ל נחל עוז, שאותה אמורה הייתה להתחיל בשעה 07:00 בבוקר. כשהחלו המטחים היא נמלטה למיגונית הסמוכה, והציעה למפקדת שלה סיוע בתפעול האירוע - שעוד לא התבררו ממדיו. שעות ספורות חלפו, ומחבלים ירו בה למוות באותה מיגונית, אחרי שהספיקה להיפרד מהוריה, בני משפחתה וחבריה בשיחת טלפון. מאז ועד היום, כמעט שנתיים מפרוץ המלחמה, מקפיד אביה דרור לפקוד את קברה בבית העלמין הצבאי ברחובות. התמונה שלו ישן בסמוך למצבה עוררה הדים.
דברי האב השכול, לצד הקבר של בתו
(צילום: רון קריסי, באדיבות המשפחה )
"אני כל יום מגיע לפה, כבר כמעט שנה ועשרה חודשים", מספר האב דרור ליד קברה של שי בבית העלמין. "כשכולם אומרים לי 'תלך לפסיכולוג', אני מבין שפה נמצאת הפסיכולוגית שלי. אני יושב איתה, שומע את השירים שלה, מדבר איתה. פה היא הכי קרובה אליי, אני יושב לידה. אפילו את השנ"ץ שלי אני עושה פה לידה, אולי היא תבוא לי ככה בחלום. אני יותר רגוע פה איתה - ולא אכפת לי אם חם בחוץ או שיורד גשם זלעפות".
החיוך שלה
שי התגייסה לצה"ל בינואר 2023, ולאחר ההכשרה היא שובצה כתצפיתנית בבסיס נחל עוז. "שי מאוד אהבה את התפקיד שלה ואפילו נלחמה כדי להישאר בו ולעשות אותו על הצד הטוב ביותר", מספר אביה דרור. "היא תמיד ביצעה אותו במקצועיות ופעלה באופן שמעורר השראה. היא הצליחה לסכל אירועים, ותמיד הרגשתי איך היא מגנה על עם ישראל. כל פעם שהיא סיפרה לי על אירוע שסוכל חשבתי על איך היא הצילה חיים של חיילים שאולי היו נפגעים או של משפחה בקיבוץ בעוטף. יש לזה חשיבות אדירה".
לפני הטבח אמורה הייתה שי לצאת לקורס מ"כים כחלק מהמסלול שבו שובצה, שבסופו גם קורס קצינים. אבל, מכיוון שרצתה להתמקצע עוד יותר בתפקיד, בחרה לדחות את הקורס - ותוכננה לצאת אליו בשבוע שאחרי 7 באוקטובר 2023. "היא הייתה ילדה חכמה ודעתנית, וגם כזו שתמיד מחייכת, צוחקת, שרה ושמחה", אומר אביה.
לאחר שנהרגה שי, מצאו הוריה סרטונים רבים שבהם צילמה את עצמה שרה בקול יפהפה ונוגה. "היא מאוד אהבה מוזיקה ותמיד הייתה מלאת שמחת חיים", מוסיף האב, שמקפיד לשמוע בכל יום בבית העלמין את הקלטות השירים שבתו השאירה אחריה. "אני יושב פה ושומע את השירים, יש מאות כאלה, וזו שי שלי. ככה, עם השירים ועם האהבה".
בבוקר מתקפת הפתע של חמאס התקשרה שי להוריה. "בשעה 06:33 קיבלתי ממנה שיחה. היא דאגה לנו מאוד כי אין לנו ממ"ד בבית", מספר האב. "היא ראתה מה קורה והבינה שהולך להתפתח משהו רציני ושלא מדובר בכמה פצמ"רים. היא ממש התקשרה אלינו כדי להיפרד, אמרה 'אני אוהבת אתכם, תשמרו על עצמכם'. היא סיפרה שהבסיס מלא מחבלים, ורק הוסיפה 'שתדעו שאתם ההורים הכי טובים'. אחרי זה היא התקשרה לדודה שלה ולחברות הקרובות להיפרד גם מהן".
הבשורה על מה שאירע לשי הגיעה להוריה רק יומיים לאחר מכן, ביום שני בערב. "הבן שלי כבר בשבת ב-10:00 ראה את הגופה שלה (בתיעודים שהופצו בטלגרם; ר"ק)", אומר האב. "הוא לא ידע כמובן שזה גופה באותם רגעים, אבל הוא ראה אותה שוכבת ליד המחבלים. הוא לא סיפר לנו עד שבאו להודיע לנו. אבל אני כבר במוצאי שבת ידעתי שהיא לא תחזור".
שי אשרם ז"ל שרה את "שושנים עצובות"
בהקלטה שפורסמה לאחר הטבח, נשמעת שי ז"ל מדברת ביום שלפני כן ברשת הקשר עם הלוחמים שנמצאים בשטח, ומאחלת להם "בוקר טוב ויום נפלא". דרור מספר כי באותה הקלטה הוא מרגיש ממש שהוא שומע את בתו "עם החיוך המתגלגל שלה, הצחוק היפה שלה והחינניות. אמרתי לעצמי 'בואנה, זאת שי שלי'. תמיד עם חיוך, תמיד צוחקת, תמיד בוקר טוב חביב כזה. זה עשה לי טוב בנשמה".
לדבריו, "אתה שומע בשיחה ביניהם שיש שם קשר טוב. החייל סמך עליה, הכוחות בשטח סמכו על הילדות האלה שעשו עבודה פשוט מקצועית וידעו להכווין אותם תמיד בגזרה החמה ביותר".
דרור מתאר שחסר לו לשמוע את שי קוראת לו "אבוש" ומגיעה אליו לבקש עזרה. "תמיד היא הייתה באה עם חיוך, תמיד", הוא אומר. "החיוך הכובש שלה היה גומר אותי. לכל מקום שהיא הלכה היא תמיד חייכה ותמיד כולם נדבקו אליה ואהבו אותה".
הוא מוסיף כי הנוכחות שלה תמיד הייתה מורגשת: "יש לי את התמונות שלה באוטו, אבל מעבר לזה - היא תמיד במחשבות שלי. לא משנה איפה אני נמצא או לאן אני הולך".
"יש ימים שאני קם בבוקר והכול 'רגיל', אבל יש ימים שאני פותח בבכי", אומר האב. "אני מגיע לקבר שלה בכל יום, לפעמים אפילו על הבוקר, ויושב איתה במשך שעות. אנשים אומרים לי תהיה חזק, אבל אם מישהו יגיד לי איך אפשר - אני אשמח לשמוע".
"אנחנו חייבים להציל את החיים של תהילה"
זמן קצר לאחר אזכרת השנה של שי ז"ל, התבשרה משפחתה כי אחותה הגדולה תהילה חולה בלוקמיה. מאז עומדים בני המשפחה בפני אתגר כפול ועצום: ההתמודדות עם השכול, והטיפולים האינטנסיביים של תהילה, אמא לשמונה ילדים. אלא שהטיפול שנדרשת תהילה לקבל במשך שנתיים - בעלות של 60 אלף שקלים בחודש - לא נכלל בסל, וכיוון שאין לה את הכיסוי הביטוחי הפרטי המתאים, היא נאלצת לשאת אותו על עצמה, או לוותר עליו. "כבר איבדתי בת, חצי שנה אחרי זה איבדתי את אמא שלי - אני לא יכול לאבד עוד בת. למה לא יכולים לעזור לה?", אומר בכאב אביה דרור.
לדבריו, "אני יושב פה ואומר לשי ש'אומרים שאתם נמצאים ליד כיסא הכבוד של אלוהים, אז אני מבקש שתפני אליו ותגידי לו שיעזור לאחותך שחולה'. לא מגיע לי לאבד עוד ילדה, אני לא רוצה לאבד עוד ילדה. כל יום אני חושב על זה, כמה אני יכול להכיל את זה".
במשך חצי שנה פעל דרור לאסוף תרומות שיממנו את העלויות הכבדות, וכך הצליח לממן שישה טיפולים יקרים עבור הבת תהילה. אבל כעת, לאחר שקופת החולים לא אישרה לבתו את מימון הטיפולים בוועדת החריגים שאליה ניגשה, נאלץ דרור לפנות אישית במכתב גם למנכ"ל משרד הבריאות משה בר סימן טוב. בעקבות פרסום הכתבה, ל-ynet נודע כי הרופאה המטפלת צפויה לפנות בבקשה לטיפול חמלה, על מנת שאספקת התרופה לתהילה תתבצע ללא עלות.
"ב-7/10 איבדתי את בתי הקטנה שי שהייתה תצפיתנית במוצב נחל עוז", כתב דרור במכתבו. "מאז, בתוך השבר והאובדן הבלתי נתפס, אנחנו מנסים להיאחז בחיים. במה שעוד יש לנו כאן. וזה קשה וזו התמודדות יומיומית".
הוא הוסיף כי "הגילוי לבדו של מחלת הלוקמיה היה עבורנו בשורה שלא יכולנו לשאת. תמיד היינו משפחה גדולה ומאושרת. האובדן של שי פירק אותנו ועם המחלה של תהילה הרגשנו שהמשפחה, שעוד הצליחה להחזיק אותנו קצת מעל פני המים, מתפוררת לגמרי. אני פונה אליך כאבא לאבא - אני עוד לא יודע איך חיים את החיים בלי שי. אני לא יכול לאבד עוד ילדה.
"היא צריכה שהמדינה תעזור לה לקבל את התרופות 'וידזה ונטוקלקס'", כתב האב. הטיפול שציין האב כולל למעשה שתי תרופות: וידאזה וכן ונטוקלקס. לדבריו, "בחצי השנה האחרונה, אנשים טובים ועמותות איפשרו לה לקבל את התרופה, אבל היא צריכה לקחת אותה לפרק זמן נוסף של שנה וחצי. מי יכול לעמוד בתשלומים של 60 אלף שקלים בחודש? אני יודע שיש מקרים שמאשרים לקבל את התרופה במימון. תהילה כנראה נופלת בין הכיסאות של הגדרות וקריטריונים".
לדבריו, "איך ייתכן ששוב אני במקום הזה? שאפשר להציל את הבת שלי - אבל אף אחד לא עושה כלום. ועדת החריגים שדנה בבקשה שלה לקבל את התרופה שגתה כשלא אישרה אותה. כך אומרים כל הרופאים המטפלים שלה. אני מאמין שגם ביחס לשיקולים הרפואיים המוחלטים - היא צריכה לקבל את האישור, אבל גם אין לי ספק שההחלטה לא יכולה להיות נעדרת מהשיקולים של הסיטואציה המשפחתית הרגישה והמורכבת, ומהעובדה שאנחנו משפחה שכולה שאיבדה את היקר לה מכל ומנסה בכוחותיה האחרונים להיאחז בחיים. אנחנו צריכים את חבל ההצלה הזה, אנחנו חייבים להציל את החיים שלה ושלנו".
דרור מספר כי מנכ"ל משרד הבריאות הגיב לו על המכתב, ומנסה לסייע למשפחה גם כן. "הוא אדם טוב ומסור, שרוצה לעזור", אומר דרור.
