פרופ׳ יובל אלבשן הזהיר מפני ״חרדה מדויימנת ומסוכנת״ - כוונה של הממשלה לדחות או לבטל את הבחירות. באמת, מאיפה ההזיות הקונספירטיביות הללו? הרי זה לא שסיעות הליכוד ויהדות התורה כבר הביעו רצון להאריך את כהונת הכנסת בשנה נוספת כדי לא לגרוע ממנה כמה ימים וטענו שהבחירות צריכות להתקיים בשנת 2027. וזה לא שהקואליציה - למעשה יו״ר הקואליציה בעצמו - מקדמת הצעת חוק שנועדה להקל על פסילת רשימות ומועמדים ערבים כדי לדכא הצבעה בחברה הערבית. ועל שולחן הכנסת הונחו גם הצעות אחרות, שמבקשות להגביר את היכולת לפסול מועמדים, לצמצם את שעות השבתון ביום הבחירות, לבטל את סמכות בית המשפט לדון בהחלטת של ועדת הבחירות, לשנות את זהות יו״ר ועדת הבחירות המרכזית, ועוד. אז מה, למה סתם להלחיץ? אולי ההצעות הללו בכלל לא תקודמנה? אולי הן רק ״הצהרות חוק״?
ובכלל, מה בהתנהלות של הקואליציה גורם למישהו לחשוב שירצו לשחק פה עם כללי הבחירות? הרי זה לא שאמון הציבור בממשלה נושק לרצפה. וזה לא שהקואליציה כבר קידמה מהלכים להחלשת הרשות השופטת, היייעוץ המשפטי לממשלה ושומרי סף אחרים, התקשורת העצמאית, החברה האזרחית וארגוני זכויות אדם. אז למה סתם לעורר פרנויה וחרדה, ללא שום סימנים מקדימים? בואו כולנו נגלגל עיניים ונשאל יחד: מה, הפוליטיזציה של המשטרה לא מקדמת תחושת ביטחון שסדרי הבחירות ייאכפו באופן ממלכתי?
וגם, זה לא שיש מה ללמוד מחו״ל. הרי הממשלה עד עכשיו צייתה באופן מופתי לטקסטבוק של משטרים פופוליסטים שעשו שימוש בכלים משפטיים כדי לשחוק את הסדר הדמוקרטי. במדינות כמו הונגריה ופולין, לצד מהלכים להחלשת מערכות האיזון והבלימה, נעשו שינויים גם בכללי הבחירות כדי להקל על יכולת השלטון להנציח את שלטונו.
למרות שמשטרים פופוליסטים מדברים גבוהה-גבוהה על דמוקרטיה פורמאלית, פרוצדורלית או דמוקרטיה לא ליברלית, הם לא יהססו גם לשנות את כללי הבחירות כדי להפוך אותן לפחות תחרותיות והוגנות
פופוליסטים טוענים שהם ורק הם מייצגים את העם האמיתי. והעם הרי לא יכול להפסיד בבחירות. כמו שויקטור אורבן טען: האומה לא יכולה להיות באופוזיציה. לכן, למרות שמשטרים פופוליסטים מדברים גבוהה-גבוהה על דמוקרטיה פורמאלית, פרוצדורלית או דמוקרטיה לא ליברלית, הם לא יהססו גם לשנות את כללי הבחירות כדי להפוך אותן לפחות תחרותיות והוגנות. ואם יפסידו - לא יכירו בתוצאות (זכרו את טראמפ וחוסר הנכונות להכיר בהפסד בבחירות).
השאלה אפוא אינה אם יהיו בחירות. יהיו בחירות. גם ברוסיה יש בחירות. השאלה היא אם הן תהיינה חופשיות והוגנות ואם לא יהיו ניסיונות להטות את הבחירות ולדכא הצבעה אצל אוכלוסיות מסוימות כך שסיכויי הקואליציה להיבחר שוב יהיו גדולים יותר. בספרנו ״דמוקרטיה בנסיגה: פופוליזם, קיטוב וההפיכה המשטרית״, נעם גדרון ואני משתמשים בדוגמה מעולם הספורט: לא מדובר בביטול משחק הכדורגל והצהרה על הזוכה מראש, אלא ״רק״ בהחלטה שהקבוצה היריבה תשחק עם עשרה ולא אחד עשר שחקנים, ואם אפשר אז גם למנות את השופט.
אז עם כל הכבוד לאזהרות מפני חרדה מדומיינת, עד כה תחזיות רבות על מהלכים מסוכנים - התממשו. אין סיבה לחשוב שהפעם לא. אז עיניים על הכדור.
פרופ' יניב רוזנאי הוא מנהל אקדמי משותף של מרכז רובינשטיין לאתגרים חוקתיים באוניברסיטת רייכמן
