מאות טילי קרקע-קרקע ומאות כטב"מים יורטו במהלך המלחמה עם איראן, במבצע שנוהל על-ידי מערכות ההגנה האווירית וטייסי חיל האוויר, וזכה ליותר מ-99% הצלחה לצד האבדות הכבדות. רס"ן ל', שניהלה מרכז ניהול יירוט (מנ"י), סיפרה ל-ynet כי "הייתה דרך פעולה אפשרית של איראן כבר ב-7 באוקטובר, והיא התעצמה סביב המתקפות האחרונות משם".
רס"ן ל' (25), התגייסה ב-2018 למערך ההגנה האווירית והמשיכה משם למסלול הפיקוד. כעת היא מפקדת סוללה בגדוד 137 שאמון על הגזרה הצפונית והתמודד במלחמה בעיקר מול לבנון. "זו לא הפעם הראשונה שהתמודדנו גם מול איראן, אבל לא בממדים האלו. התכוננו לזה המון וידענו שנצליח", אמרה.
"אנחנו תמיד לוקחים את התרחיש הקיצוני ולא מקלים דעת באויב. בזכות זה ידענו להתמודד מאוד טוב עם המתקפה הראשונה של איראן ב-13 ביוני", אמרה - וסיפרה גם על ההפתעה לטובה שחוו במערך לאור חוסר התגובה הראשונית. "מ-7 באוקטובר תרחשנו, התבססנו על מודיעין והתאמנו בסימולטור לקראת תקיפה איראנית. אנחנו מאיישים את המשמרת בהתאם לאיום, כטב"מים או רקטות, ומחלקים בינינו את העבודה בצורה יעילה בהתאם.
"אנחנו מתעסקים המון באחזקת אמצעי הלחימה גם בשגרה, אבל במיוחד כשיש איום. דואגים שהכל יהיה כשיר ומוכן. לרגעים האלו התכוננו. כשאת לוקחת חלק במשימה כל כך חשובה זה ממלא ומספק. את מרגישה כמו אשת צללים, יודעת שאת עושה מה שנדרש בלי לדבר על זה יותר מדי", סיפרה רס"ן ל'.
היא תיארה גם את הרגעים הקשים, בהם היירוט נכשל: "זה לא אירוע פשוט. באותו רגע צריך לעכל ולהכיל. לבדוק אם יכולנו לבצע משהו אחרת או שזה מעבר ליכולות שלנו. את מבינה שזה חלק מהעשייה, עם הקשיים והאתגרים את עושה גם המון טוב. כל אירוע כזה מתוחקר, כמפקדת אני לומדת איך לפעול אחרת להבא".
"אסור לעצור"
במשמרת ממוצעת בסוללה, שאורכה כשלוש וחצי שעות, ישנם כחמישה מפקדים וחיילים - הקצין שמתכלל את הפעילות, מיירטים וטכנאי שיושבים יחד בקרון. סמ"ר ד' (20) הוא מיירט בסוללה, שעלה למשמרת בשעה 2:30, חצי שעה בלבד לפני האזעקות שהתריעו ברחבי הארץ על תחילת המבצע. "רציתי להגיע למערך ולהגן על אזרחים. התגייסתי בול בזמן לעשות את זה", אמר.
"התכוננו ותרחשנו כמה חודשים טובים. חשבנו מה יהיה, אבל גילינו שזה קורה רק כמה שעות לפני. ראיתי את המטוסים יוצאים משמי הארץ ואת העוצמה של חיל האוויר. את הכוח העצום שהיה לנו. חיכינו לתגובה שלהם, עם כל הלחץ והאדרנלין. זו הייתה חוויה מטורפת. למזלנו כל מה שהתכוננו אליו לא התממש באותו לילה, אבל זה היה רגע עוצמתי שילך איתי כל החיים".
סמ"ר א' (20), טכנאי בסוללה, סיפר כי "תחזקנו את הסוללה כדי להיות ערוכים לכל מתקפה שתגיע. זו עבודה מסביב לשעון, בשעות לא שעות. זו גאווה. אנחנו מבינים שאנחנו מגינים על אנשים, חיי אדם תלויים בנו. כשאני במשמרת אני מגן גם על הבית שלי, על המשפחה שלי. כשאני חוזר הביתה ההורים שלי גאים בי.
"ההתמודדות מגיעה עם חוסן שמתפתח עם הניסיון. יצא לא להיות מיירט חצי שנה בתוך המלחמה עם לבנון, זה גרם לי לראות אירועים מוצלחים וגם כאלו שפחות. ברגעים כאלו אתה חייב לנתק את עצמך מהאירוע, להבין שמה שקרה קרה וללמוד להבא. אסור לעצור את המשמרת, להיכנס לשוק או להיות באבל. חייבים להמשיך הכי טוב שאנחנו יכולים", סיפר.
