את רס"ן י', מילואימניק בן 41 ואב לחמישה, פגשתי לראשונה על האמר מיטלטל בנסיעה לילית, ממחנה הפליטים של ג'באליה החוצה אל שטח הכינוס דאז של אוגדה 98 ליד אנדרטת חץ שחור. ההאמר שבו נסענו היה מאובק מרוחות תחילת הקיץ שעבר, וכמעט התנגש לסירוגין בברקס-גז של השיירה החשוכה, כשרק אמצעי ראיית לילה שחוק על עיני הנהגים. בשיחת הנימוסין שאלתי אותו מי הוא. "יחידה חדשה שעוד נתפרת, נקרא לעצמנו 'הזאבים'", הוא ענה בהתרגשות, פניו מכוסות בברדס דקיק וגמישה. "תבוא, תעשה גם עלינו כתבה".
תיעוד "הזאבים" בפעילות בתוך רצועת עזה:
(צילום: דובר צה"ל )
שנה חלפה וביחידה הקטנה הזו לא הרפו, והכתבה שלפניכם היא סגירת המעגל. הם לא מחפשים יחסי ציבור או פירגון תקשורתי, אלא זקוקים להכרה כדי לגייס עוד אנשים. רס"ן י' הוא אחד מ-30 חיילים בלבד ביחידה, גששי חוד מאוגדה 98, שרוב רובה על טהרת המילואים ויעודה הוא לשמש כוח גישוש קדמי עבור מפקדי פלוגות וגדודים בשטח אויב.
"זאב, לא גשש", מתקן מפקד היחידה ומייסדה, סא"ל (מיל') ב' בן ה-63. "הגששים עושים עבודה מעולה אבל בעיקר בגבולות, בבט"ש. היחידה שלנו פועלת בהתקפה. זה כל כך היה חסר לצה"ל, אנשים שמומחים בלהריח את האדמה, לחוש את כיוון הרוח, לעצור לרגע, למצוא עקבות של מחבלים שהרגע נכנסו לבית בשג'אעיה שהיינו בטוחים שטיהרנו קודם ברחפן מתקדם".
יש ל-ב' חספוס קיבוצניקי, פה גדול, שיער שיבה והוא חף מכל רמז של תקינות פוליטית. למרות המדים אין לו בעיה לשחרר הערות פוליטיות עוקצניות, אבל הוא מקפיד להדגיש: "יש אצלנו משרתים מהחוות בשומרון, עירוניים מתל אביב, מושבניקים. זה חיבור חזק בין כל הקצוות. כולם מתייצבים לדגל ולא משנה מה עמדתם. יש לוחמים ותיקים שאנחנו מסמיכים תוך שבועיים-שלושה למקצוע הגששות בתמרון, ואז שולחים אותם להסתפח ליחידות שבשטח. התחלנו בחאן יונס במרץ 2024 ומאז אנחנו ברחבי רצועת עזה. יותר מעשרה מג"דים ושלושה מח"טים ממש רבו עלינו".
מה בפועל התפקיד שלכם?
"פשוט: למנוע חיילים הרוגים, בעיקר מזירות מטענים. טפו טפו, חמסה חמסה וטאץ' ווד, בכל ההצטרפויות שלנו לכוחות בהתקפה, זה קרה. י' נפצע שלוש פעמים וגם אני ועוד איש שלנו, אבל בקטנה, עזוב. כולם על הרגליים בשיא ההכנות לכניסה הנרחבת לעזה. יש אצלנו אנשים שמכירים את האדמה, ובעולם האורבני של היום זה מצרך שהולך ונעלם".
סא"ל ב' כל כך מורעל, עד שאת רוב האימונים לחייליו הוא לא עורך בבסיסים צה"ל המיועדים לכך אלא בשטח הקיבוץ שבו הוא גר בשפלה, במבנים נטושים בין פרדסים לשדות. זה נותן לו תחושה של פלמ"חניקיות. "אני מרגיש שזה כמו בתנועה הקיבוצית של שנות ה-50, כשגם שאנשים מבוגרים רק חיפשו איך לתת כתף לצבא", הוא מסביר. "במלחמת לבנון הראשונה הייתי קצין צעיר שיצא הביתה וראה את כל ההפגנות נגדה, וזה עשה לי פחות טוב כלוחם. 'ביחד' זו לא סיסמה. רק עם הביחד אפשר להביא ניצחון".
הם חיפשו אויב, אני חיפשתי קרקע
הרעיון להקים את יחידת הזאבים ניבט בראשו של רס"ן י' בבוקר 7 באוקטובר 2023, בשעה 7:10 בדיוק, כשיצא מביתו דרומה על דעת עצמו וחיפש יחידה להילחם איתה. זאת מאחר שיחידתו "מרעול", שהוקמה בעקבות החטיפה והרצח של הנערים איל יפרח, גיל-עד שער ונפתלי פרנקל בקיץ 2014 בגוש עציון, לא הייתה רלבנטית לפיקוד הדרום.
"זה התחיל כחלום אצלי", הוא משחזר. "השם ניתן כי אנחנו כמו זאבים בודדים – נשלחים להיות בראש הכוחות ומתפזרים ברחבי שטחי הלחימה ולא עם חברינו ליחידה. הגעתי באותו בוקר לכניסה לשדרות וראיתי שם את לוחמי יחידת המסתערבים של מג"ב. הם חיפשו אויב ואני חיפשתי קרקע, אז פשוט חברתי אליהם ומשדרות התגלגלנו גם ללחימה בבארי ובמסיבת הנובה. עזרתי להם לאתר עקבות דם שהובילו למחבלים וסימנים של חטופים שעזרו במרדף. בהמשך גילינו כך גם מחבל שהסתתר בשיחים".
י' הבין את הערך המוסף של גשש בראש כוח באירוע מתפרץ, ולאחר שאבק 7 באוקטובר שקע, הוא אסף חברים נוספים שמומחים לתחום ובעלי רקע קרבי, ויחד עם סא"ל ב' הם קיבלו אור ירוק לצאת לדרך מסגן מפקד פיקוד הדרום, אלוף במיל' יוסי בכר. בהתחלה ההתארגנות הייתה מאולתרת, תוך כדי התמרון ברצועה, וככל שהזמן חלף רשמה היחידה הצלחה אחר הצלחה.
"הזאבים שלנו, במקרים מובהקים וחד-משמעיים, איתרו וסיכלו כ-30 זירות מטעני חבלה ממש לפני שהלוחמים הגיעו אליהן, ועוד עשרות מקרים של זיהוי נקודות חשופות לצלפי אויב שאיתרנו לפני שהלוחמים עברו בהם", אומר סא"ל ב'. "אבל ההצלחה הגדולה היא הפצת הידע של היחידה לכלל הצבא. מדובר בטכניקות פשוטות יחסית לאיתור הפרות בקרקע, סימנים מחשידים, ובכלל - סבלנות בלחימה. גם אם יש היתקלות ונפגעים. לא פתוחים ארונות עם הידיים כשסורקים מבנה וגם במגירות יש סיכוי להסתיר מטען. אלה דברים שלא ראינו בתחילת התמרון, ועם הזמן גם בחמאס השתנו והשתפרו".
ביחידה נעזרים בטכנולוגיות גילוי חשאיות, שמשמשות בעיקר יחידות עילית, וכן ברחפנים קטנים לסריקות במבנים. כאמור, סבלנות היא מילת המפתח. י' ו-ב' מודים שלפעמים הם תולשים שיערות כשהם קוראים תחקירי אירועים מבצעיים שהסתיימו בנפגעים, בעיקר ממטעני חבלה, שהפכו לכלי הנשק העיקרי של המחבלים ברצועה.
"האינסטינקט של לוחם בהתקפה על בית זה לפתוח זיגים (זוויות ירי עם הנשק על משקופי הדלתות, י"ז)", הם אומרים. "אבל בכך הוא מפספס חלק גדול ממה שקורה על הרצפה. לכן אנחנו מלמדים תורות לחימה שפיתחנו לנושא תוך כדי הלחימה, ומוכיחים איך אפשר לשלב בין הלוחמה הקלאסית בשטח בנוי לבין סריקת קרקע".
להשריש את היכולות
ימים בודדים לפני המפגש שלי עם רס"ן י' בשנה שעברה ביציאה מג'באליה רשמו שם לוחמי גדוד 890 הצלחה יוצאת דופן בדפוס פעולה שנחשב אז חריג: מרדף חם, בצהרי היום, אחר חוליית מחבלים בין סמטאות מחנה הפליטים. "המחבלים חדרו למגנן של הכוחות שהגיבו מהר והבריחו אותם, והמג"ד שלהם מיד הורה לתפוס עמדות ולחפות מהגגות", משחזר י'. "הייתי לידו והצעתי גם לרדוף אחר המחבלים, משהו שבדרך כלל היו נותנים לכטמ"מים של חיל האוויר לעשות. המג"ד הלך עם הרעיון שלי. זיהיתי במרדף עקבות דם של המחבלים ורדפנו אחריהם בין בניינים עד שאיתרנו אותם על גג והלוחמם חיסלו אותם".
בחלוף חודשיים, בשג'אעיה, הגיעה הצלחה נוספת: מחבלים פתחו באש מנקודה נסתרת בשכונה הצפופה של העיר עזה ופצעו קצין מסיירת הצנחנים. אף אחד לא זיהה את מקור הירי, עד שהזאב שהיה עם הכוח הכניס רחפן זעיר לאחד המבנים כי חשד שהמחבל שירה ברח אליו. באמצעות הרחפן אותרו סימנים "זעירים" לנוכחות של המחבל – והוא חוסל לפני שהספיק לברוח.
"בשג'עאיה היה לנו מקרה נוסף שבו ידענו שיש מחבלים בדרך אלינו, אבל לא ידענו מהיכן הם יגיעו", הוא ממשיך. "אז ביצענו מעין איגוף בתנועה שלנו ונתקלנו בהם. אם היינו נוהגים אחרת והמ"פ של הכוח לא היה סומך על הזאב שאיתו, זה סיפור אחר".
באירוע בצפון הרצועה בשנה שעברה סיימו לוחמי גדוד 101 לסרוק מבנה חשוד והחלו להתקפל. ברגע האחרון הבחין הזאב המסופח אליהם בעקבה טרייה בפתח הבית. "הוא עצר את הלוחמים מלהתקדם ואז התגלו בפנים שלושה מחבלי ג'יהאד אסלאמי שנכנסו אחרי הוצאת הרחפנים והשלמת הסריקה וארבו למעלה ללוחמים", אומר י'. "התחלנו בסיר לחץ על המבנה עם הפגזות והשלכות רימונים עד שהם חוסלו".
בציר החוף של עזה, אל-ראשיד, התרחש בשיא התמרון בדצמבר 2023 אירוע אחר לגמרי, שמוכיח עד כמה נדרש לפעמים לנשום עמוק, גם תחת אש: מטען חבלה התפוצץ ליד כוחות מחטיבת המילואים 179, ו-י' שהיה איתם המליץ דווקא להקפיא מצב ולא להסתער על אוטומט. "הלכתי והלכתי לאורך גידי המטען עד שאיתרנו עמדה נסתרת, מלאה באמצעי לחימה, ממש מול הציר שבו עברו הכוחות", הוא אומר. "נהרג לנו קצין באירוע הזה, אבל גם כשיש נפגעים, אם פועלים נכון וחוקרים את הזירה, אפשר לגלות ולסכל עמדה משמעותית יותר שהכין האויב לטובת היתקלות וחטיפת חיילים".
כעת מתכוננים הזאבים לפעולה הבאה של צה"ל ברצועת עזה, ומשתוקקים לקחת חלק אורגני גם באוגדות אחרות, כמו למשל אוגדה 36 שפועלת בשבועות האחרונים ברפיח. סא"ל ב' מסביר שאם היו לצה"ל 130 זאבים ולא 30, אזי בסבירות גבוהה אירועים קשים אחרים היו נמנעים: "יש גדודים שנכנסים ויוצאים, והידע והלקחים על ההיסטוריה הגזרתית לא מועברים היטב ואז חוטפים. אנשים שלנו אוהבים את השטח, חיים אותו, נושמים האדמה ומריחים כך איומים. היום חמאס עושה יותר פיגועי משיכה ומחכה לכוחות חילוץ שיגיעו לזירות. אני מקווה שנתייתר ושהלוחמים יקבלו מאיתנו את היכולות האלה, כפי שהשרשנו אותן לאלו שפעלנו איתם בסוריה ובלבנון בחודשים האחרונים. בשנים שלפני המלחמה צה"ל טיפס גבוה בנושאי הסייבר והטכנולוגיה, אבל משו לא טוב קרה בתרגום השטח למציאות".
פורסם לראשונה: 06:00, 06.06.25
