משרד החוץ השיב הבוקר (יום שלישי) לפניית ynet, ומסר כי דבריו של שגריר ישראל באוקראינה מיכאל ברודסקי - שלפיהם ישראל העבירה לקייב מערכות פטריוט - אינם נכונים. "ישראל לא העבירה לאוקראינה מערכות כאלה", נמסר.
ככל הידוע, רוסיה דרשה מישראל הבהרות על הדיווח, מה שהוביל להתנערות הישראלית.
ברודסקי אמר את הדברים המפתיעים בריאיון לבלוגרית האוקראינית מריצ'קה דובנקו, ואף הסביר כי מערכות הנ"מ מסוג פטריוט שהעבירה ישראל לאוקראינה הגיעו במקור מארצות הברית בתחילת שנות ה-90. טענותיו היו למעשה אישור ישראלי פומבי ראשון לכך שהוענק סיוע צבאי ישיר מירושלים לאוקראינה.
"אלו מערכות ישראליות שהיו בשירות צה"ל בתחילת שנות ה-90. הסכמנו להעבירן לאוקראינה", אמר ברודסקי. "לצערי, לא דיברו על כך רבות. אבל כשאומרים שישראל לא סייעה צבאית - זה פשוט לא נכון".
מערכת הפטריוט (MIM-104), שפותחה על-ידי חברת Raytheon האמריקנית בסוף שנות ה-70, משמשת ליירוט טילים ומטוסים, והיא כוללת בין היתר סוללות שיגור, מערכות מכ"ם ומרכז שליטה ובקרה.
לפני כשנה דווח ב"פייננשל טיימס" הבריטי כי ארה"ב, ישראל ואוקראינה דנות בהעברה של שמונה סוללות הגנה אווירית בנות 30 שנה מדגם פטריוט M901 PAC-2 לקייב - שיוכלו לשפר באופן דרמטי את יכולתה ליירט מתקפות מצד רוסיה. דיווחים על הגעת המערכות לאוקראינה פורסמו לפני כחודש ב"ניו יורק טיימס". השגריר ברודסקי למעשה אישר את אותם דיווחים, ואמר כי הטענה שישראל לא מסייעת צבאית לאוקראינה אינה נכונה. כעת, מתברר, הוא כלל לא היה מתואם עם משרד החוץ.
הגישה הישראלית בקשר למלחמה באוקראינה, גם של הממשלה הנוכחית וגם הקודמת, הייתה זהירה ביותר. מטרתה הייתה להימנע מעימות חריף עם מוסקבה - בעיקר בשל החשש מהשלכות שעלולות להיות לעימות כזה על חופש הפעולה הישראלי בסוריה, שם החזיקה מוסקבה כוחות צבא כדי לסייע במלחמת האזרחים למשטר אסד, שנפל לפני כחצי שנה.
ישראל נמנעה מלהעביר אמצעי לחימה לאוקראינה בטענה כי קיים חשש מהתרוקנות מלאי ביטחוני, ובשל שיקולים מבצעיים שונים. ראש הממשלה בנימין נתניהו אף הביע בעבר חשש כי נשק שיימסר לקייב יגיע לידי איראן וישמש נגד ישראל. בעבר ישראל דחתה בקשות מצד קייב להעביר לה מערכות הגנה אווירית, אולם ההתקרבות ההולכת וגוברת בין מוסקבה לטהרן אולי שינתה את מאזן השיקולים.
לפי הדיווח ב"פייננשל טיימס״ בשנה שעברה, גורמים אמריקנים ניסו לשכנע את ממשלת נתניהו שהקשר המתהדק בין איראן לרוסיה, בפרט בכל הנוגע לשיתופי פעולה צבאיים, הוא איום דחוף הרבה יותר מאשר החשש ממשבר מול רוסיה.
