כשבע שנים לאחר שאומצו המלצות ועדת המנכ"לים למאבק באלימות במשפחה – רבות מהן טרם יושמו. דוח ביקורת המעקב שמפרסם אחר הצהריים (שלישי) מבקר המדינה מעלה שורה ארוכה של ליקויים מתמשכים בהתמודדות תופעת האלימות במשפחה: אין עדיין הגדרה רשמית בחוק לאלימות בין בני זוג; לא הוקם מערך לאומי כנדרש; מערכות לניהול נתונים אינן פועלות כנדרש; שיתוף המידע בין הרשויות לוקה בחסר; והטיפול בגברים, בעולים ובאוכלוסיות מוחלשות – חלקי בלבד.
לפי המבקר מתניהו אנגלמן, גם ההיערכות לעתות חירום ולתקופות משבר כמו מלחמת חרבות ברזל – נכשלה. תקציבים לא נוצלו במלואם, תוכניות לא הותאמו והפיקוח כמעט ואינו קיים. ומי שמשלמות את המחיר הן הנשים: בין השנים 2022 ל-2024 נרצחו 32 נשים על ידי בני זוגן. מדובר בכשליש מהנשים שנרצחו בשנים אלו.
(צילום: משרד מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור)
על פי נתוני "פורום מיכל סלה", העוסק בהעלאת מודעות ושינוי השיח החברתי בנושא, הנשים שנרצחו על ידי בני הזוג שלהן בשנים 2024-2022, התקופה שנבדקה על ידי המבקר, הן: רסמיה ברבור, אבישג פחימה, לובה פוטכין, סמר קלאסני, ספיר נחום, רבאב אבו סיאם, יפית פוריאן, יעל בן אברהם, חגית מינסטר, סיגל ברכה אטיאס, דריה לייטל, ורה פלצינטה, אדיסי אלבנה, ולנטינה חוואס, בראאה מסארווה, רילי פרי, אסאמה אבו מדיעם, יאסמין ג'בארין, סעידה דבאח, מאיה גלוגובסקי, זהבה דמרי, ולריה שפיגל, רחל בוחבוט, שני בכר, גולסונדה שמשילשווילי, אמל סובחי חטיב, יהודית מרדכי, מרינה מלינובסקי, פאטמה טיראוי טרביה וסומיה עמאש.
המבקר אנגלמן אמר על ממצאי הדוח: "אסור לעמוד מנגד למול תופעת האלימות בין בני זוג - 146 אלף חוו אלימות חמורה מצד בני זוג – לפי סקר שנעשה במהלך מלחמת חרבות ברזל. שליש מכל הנשים שנרצחו בין השנים 2024-2022 נרצחו בידי בני זוגן. אלו נתונים שמחייבים את ממשלת ישראל לפעול ביתר שאת לתיקון הליקויים".
הוא הוסיף: "כ-10% בלבד מהאסירים שריצו מאסר בגין עבירות אלימות במשפחה השתלבו לאחר שחרורם בתוכניות שיקום. על משרד הרווחה לקדם חשיבה משותפת עם כלל גורמי הטיפול ואכיפת החוק הנוגעים בדבר - המשרד לביטחון לאומי, שירות בתי הסוהר והרשות לשיקום האסיר - בכל הנוגע לאופנים שבהם יינתן מענה הולם למסוכנותם הגבוהה של אסירים המרצים מאסר בגין עבירות אלימות במשפחה".
ב-2021 פרסם משרד מבקר המדינה דוח ובו ממצאי ביקורת בנושא "ההתמודדות עם תופעת האלימות בין בני זוג". בחודשים אוגוסט עד דצמבר 2024 בדק משרד מבקר המדינה את פעולותיהן של רשויות השלטון - המרכזי והמקומי - לתיקון הליקויים העיקריים שעלו בביקורת הקודמת, ובאופן לא מפתיע חלק גדול מהליקויים לא טופלו או לא תוקנו במלואם.
בנוגע להגדרת תופעת האלימות בין בני זוג, נמצא בביקורת הקודמת כי לא עוגנה בחקיקה או בהוראות רגולטוריות אחרות ההגדרה לתופעת האלימות במשפחה, ובכלל זה האלימות במערכת היחסים הזוגית, שעליה המליצה ועדת רוזנבאום ב-2016. כמו כן נמצא כי ישראל לא חתמה על אמנת איסטנבול, ומשכך גם לא אשררה אותה. לכן, ציין המבקר, הליקוי לא תוקן.
במועד סיום הביקורת, בדצמבר 2024, לא עוגנה הגדרה באופן רשמי בהוראות החוק המתוות את הבסיס החוקי והמקצועי להתמודדות עם התופעה או בהוראות רגולטוריות אחרות, ובהן הוראות תקנון עבודה סוציאלית (הוראות התע"ס). נוסף על כך, הצעות החוק להכללת האלימות הכלכלית בגדרו של החוק למניעת אלימות במשפחה לא הבשילו לכדי חקיקה מחייבת. המבקר הדגיש כי היעדר עיגון של הגדרה אחידה לתופעת האלימות במשפחה מקשה לנטר את התופעה ולאמוד את ממדיה, והוא עלול להוביל לחוסר אחידות ביישום המדיניות הממשלתית בנושא ולפערים בהיקף ובאופי של המענים הניתנים ובמידת התאמתם לכלל מאפייני התופעה.
ליקוי נוסף נמצא במערך הלאומי להתמודדות עם תופעת האלימות בין בני זוג. בדצמבר 2024, בחלוף כשבע שנים מאז אומצו בהחלטת ממשלה המלצותיה של ועדת המנכ"לים, לא הושלם יישום המלצתה בדבר הקמתו של מערך לאומי להתמודדות עם תופעת האלימות במשפחה במתכונתו המלאה.
מבקר המדינה מתניהו אנגלמן על ההתמודדות עם האלימות בין בני זוג:
(צילום: משרד מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור)
כמו כן, לא הוקם המערך ברמה המחוזית והיישובית על פי המתווה האמור בהמלצותיה של ועדת המנכ"לים. המבקר מצא כי עבודתה של הוועדה הבין-משרדית הקבועה, בראשות משרד הרווחה, שהחלה לפעול עוד קודם להמלצותיה של ועדת המנכ"לים, וכן עבודת מְנהלת המערך הלאומי, לא הותאמו לכפיפות ההיררכית, לתחומי האחריות ולסמכויות האמורים בהמלצותיה של ועדת המנכ"לים.
בנוסף התברר כי הוועדה הקבועה לא קבעה תוכניות עבודה מקושרות תקציב לשנים 2023 ו-2024, ומכאן שלא דנה ביישום התוכניות הללו. היא גם אינה מאגמת באופן שוטף ושיטתי נתונים על אופן הקצאת התקציב הייעודי העומד לרשותה ועל אופן ניצולו. במצב דברים זה אין באפשרותה להידרש לחסמים אפשריים בניצול התקציב - דבר ההכרחי להבטחת ניצול מיטבי שלו.
בעניין העברת נתונים ומידע על נפגעי אלימות בין בני זוג ועל הפוגעים - הביקורת הקודמת העלתה כי לא יושמו המלצותיהן של הוועדות הבין-משרדיות מהשנים 1998 (ועדת בן-שלום) ו-2016 (ועדת רוזנבאום) בנוגע להסדרת העברת המידע בין גורמי הטיפול לגורמי אכיפת החוק, וכן לא הושלמו תיקוני החקיקה הנדרשים לשם כך. בביקורת הנוכחית נמצא כי הליקוי לא תוקן.
אנגלמן העיר כי על אף ההסכמה הרחבה על הצורך בהסדרה חוקית של העברת המידע בין גורמי הטיפול לגורמי אכיפת החוק, הן בהוראות הדין והן בהוראות רגולטוריות אחרות, החסמים החוקיים בעניין זה נותרו בעינם. זאת ועוד, לא ניתנה הדעת לחיוניות בהסדרה חוקית של העברת המידע בין גורמי הטיפול לגורמי אכיפת החוק בעתות משבר וחירום - חיוניות שגברה במהלך מלחמת חרבות ברזל - שאז הנגישות למידע ולנתונים עדכניים עשויה להיות מורכבת יותר בשל עומס העבודה הרב ושיבושים אפשריים בתשתיות תקשורת ומחשוב וכן על רקע נסיבות של פינוי נרחב של אוכלוסייה.
בנוסף, הביקורת הקודמת העלתה כי נכון לאוגוסט 2020, לא פעלה מערכת ממוחשבת מרכזית לניהול הנתונים על תופעת האלימות במשפחה ועל אוכלוסיית מקבלי השירות בתחום זה. הליקוי תוקן במידה מועטה.
התקציב לא נוצל במלואו
נכון לדצמבר 2024, הוועדה הבין-משרדית הקבועה, בראשות משרד הרווחה, טרם השלימה את הקמתה של מערכת ממוחשבת מרכזית כהמלצתה של ועדת המנכ"לים. במצב דברים זה נתונים החיוניים לגיבושה של מדיניות מתואמת ולהערכתה לאורך זמן עלולים שלא לעמוד בעת הצורך לרשות מקבלי ההחלטות, ובכלל זה נתונים על הפער שבין היקף תופעת האלימות הגופנית החמורה במערכת היחסים הזוגית בכלל האוכלוסייה (כ-146 אלף נשים וגברים בגילי 18 עד 65, לפי ממצאי הסקר הלאומי העדכני) ובין היקפה של אוכלוסיית מקבלי השירותים בתחום זה בפועל (כ-17 אלף נשים וגברים בלבד בגילי 15 ומעלה שהם או בני משפחתם היו רשומים כבעלי נזקקות בתחום האלימות במשפחה במחלקות לשירותים חברתיים, אשר מהם כ-12,300 נשים וגברים מטופלים במרכזים לטיפול ומניעת אלימות במשפחה). כמו כן, אי אפשר להבטיח את מהימנותם ואת עדכניותם לאורך זמן, בייחוד בכל הקשור לנתונים הנאספים באופן ידני.
עוד נמצא כי תקציב שיועד לנושא - לא נוצל במלואו. בביקורת הקודמת עלה כי בשנים 2020-2017 הוקצו במצטבר כ-128 מיליוני שקל בלבד לטובת יישום המלצותיה של ועדת המנכ"לים (כ-43% מהעלות המוערכת ליישום ההמלצות במהלך השנים האמורות - כ-300 מיליון שקל). הליקוי תוקן במידה חלקית.
נכון לדצמבר 2024, סך התקציב הייעודי המצטבר שהועמד לרשות הוועדה הבין-משרדית הקבועה החל משנת 2017, משניתנו לראשונה המלצותיה של ועדת המנכ"לים, עמד על כ-700 מיליון שקל, וכ-75% ממנו הועבר לאחר הביקורת הקודמת (כ-520 מתוך כ-700 מיליון שקל).
עם זאת, כתב המבקר, התקציב השנתי הייעודי והקבוע שעוגן בבסיס התקציב עמד על כ-60% בלבד מהתקציב השנתי שעליו המליצה ועדת המנכ"לים (כ-155 מתוך כ-250 מיליון שקל). אנגלמן הוסיף כי במהלך מלחמת חרבות ברזל לא הועמד לרשות הוועדה הבין-משרדית תקציב ייעודי נוסף לטובת התאמת המענים בתחום האלימות במשפחה על רקע השפעותיה של המלחמה.
ליקויים נמצאו גם בטיפול במרכזים בגברים הנמצאים במעגל האלימות. הביקורת הקודמת העלתה כי מבין כלל המטופלים הבוגרים (גברים ונשים גם יחד) במרכזים לטיפול ומניעת אלימות במשפחה, שיעורם של הגברים היה כ-27% בלבד, וכי שיעור זה היה נמוך יותר בקרב המטופלים הגברים בחברה הלא-יהודית (כ-19%). הליקוי תוקן במידה מועטה.
המבקר מצא כי אף שחלה עלייה במספרם המוחלט של המטופלים הגברים בשנים 2019 ו-2023 (מ-2,458 ל-2,881), הגידול במספרם היה בשיעור נמוך יותר מהגידול במספרן המוחלט של המטופלות. לכן שיעור המטופלים הגברים ירד בשנים הללו (מ-27% ל-23%, בהתאמה), ואילו שיעור זה בקרב המטופלים הגברים בחברה הלא-יהודית נותר ללא שינוי (19%).
הליקויים לא תוקנו
בנוגע להגנה ושיקום במקלטים ובדירות מעבר - הביקורת הקודמת העלתה קשיים בהיבטים שונים הנוגעים לממשקי העבודה בין המרכזים לטיפול ומניעת אלימות במשפחה והמחלקות לשירותים חברתיים לבין המקלטים, בין השאר לעניין שיתוף הפעולה עימם; המענה הטיפולי הניתן לנשים המופנות למקלטים; וכן לעניין הליך הקליטה למקלט, שנטען כי הוא עשוי להיות בררני וכן שהוא מסורבל וכרוך במילוי טפסים רבים. הליקוי תוקן במידה מועטה.
המבקר כתב כי לצד שביעות הרצון של המחלקות לשירותים חברתיים והמרכזים לטיפול ומניעת אלימות במשפחה מממשקי העבודה עם המקלטים, תשובות הרשויות המקומיות שנבדקו על השאלונים מצביעה על כך שנותר פתח לאי-ודאות בכל הנוגע להתאמת אישה לשהייה במקלט, ועלולות להתעורר מחלוקות במקרים של חוסר הסכמה בנושא, בפרט בנסיבות שבהן קיימת מורכבות מיוחדת או צרכים ייחודיים של האישה וילדיה (לדוגמה פערי שפה, בעיות נפשיות או מאפיינים עברייניים של בן הזוג הפוגע).
מצב דברים זה עלול לייצר חוסר אחידות בהתנהלותם של המקלטים בכל הנוגע לבחינת התאמתן של נשים נפגעות אלימות וילדיהן לטיפול, ועלול למנוע מהנשים הללו מתן מענה מיידי, גם אם נשקפת להן סכנת חיים ממשית.
המבקר התייחס לרתימה להליך טיפולי-שיקומי בקהילה לאחר שחרור ממאסר. הביקורת הקודמת העלתה כי רובם הגדול של האסירים שריצו עונש מאסר בגין עבירות אלימות במשפחה משתחררים מינהלית בלי שעניינם מובא בפני ועדת השחרורים, שבסמכותה להתנות את שחרורם בהשתלבות בתוכנית שיקום בקהילה. כך גם בנוגע לאסירים שאינם משוחררים שחרור מוקדם, משלא נמצאו מתאימים לכך בשל רמת מסוכנותם הגבוהה, ועל כן משתחררים רק לאחר שריצו את מלוא תקופת מאסרם. הליקוי לא תוקן.
שיעורם של האסירים שריצו מאסר בגין עבירות אלימות במשפחה והשתלבו בתוכניות שיקום בקהילה, בפיקוח או שלא בפיקוח, נותר נמוך (פחות מכ-10% מכלל האסירים הללו). בהיעדר תקציב ייעודי, אין בידי הרשות לשיקום האסיר כלים מספקים, הכוללים בצידם תמריצים משמעותיים, שיהיה בהם כדי לרתום ולעודד את שילובם בתוכנית שיקום בקהילה שלא בפיקוח של אסירים משוחררים, ששוחררו שחרור מינהלי או לאחר ריצוי מלוא עונשם.
המבקר אנגלמן כתב בסיום הפרק כי על משרד הרווחה, בשיתוף כלל הגורמים המעורבים בהתמודדות עם תופעת האלימות במשפחה, לפעול להשלמת הקמת המערך הלאומי להתמודדות עם תופעת האלימות במשפחה במתכונתו המלאה וכן לקביעת תוכנית פעולה סדורה להערכת תוצאות המהלכים המקודמים בנושא. זאת כדי להבטיח שתכליותיהן אכן מתממשות לכדי מתן שירות מקצועי ומיטבי לכלל הזקוקים לטיפול בתחום האלימות במשפחה.
המבקר הוסיף כי על משרד הרווחה, כמי שעומד בראש המערך הלאומי להתמודדות עם תופעת האלימות במשפחה, לקדם חשיבה משותפת עם כלל גורמי הטיפול ואכיפת החוק הנוגעים בדבר - המשרד לביטחון לאומי, שירות בתי הסוהר והרשות לשיקום האסיר - בכל הנוגע לאופנים שבהם יינתן מענה הולם למסוכנותם הגבוהה של אסירים המרצים מאסר בגין עבירות אלימות במשפחה, משתחררים שחרור מלא או שחרור מינהלי.
