עבור מפקד טייסת 107 (אבירי הזנב הכתום), סגן-אלוף א', מאז 7/10/23 המערכה באיראן תמיד הייתה ברקע. לקראת סוף 2024, לדבריו, התקבלה ההחלטה להעביר את הלחימה לשטחה של הרפובליקה האיסלאמית במבצע רחב היקף - אבל רק שעות לפני-כן הם הבינו שהוא אכן יקרה.
סא"ל א' מדבר
(צילום: מאיר אבן חיים )
"נערכנו למלחמה עם איראן בעצימות זו או אחרת כבר 30 שנים", אמר א'. "על הפקודה ספציפית התאמנו בערך כחודש, ובשבוע האחרון עשינו אימונים ממוקדים". לדבריו, בימים שקדמו למבצע הבינו הטייסים שמשהו מתבשל, אך רק בחמישי בבוקר הבינו שזה אכן קורה. מפקד חיל האוויר האלוף תומר בר כינס את מפקדי הטייסות להיערכות מקדימה, "אבל את שעת השין לא ידענו עד אותו לילה".
א' הוסיף: "היה מתח גדול ודריכות גדולה. הגף הטכני הכין את המטוסים והפצצות, בדקנו אותם, וצוותי האוויר עברו על תוכניות התקפיות ועל מקרים ותגובות". בין המקרים הללו, לפי א', נערכו הטייסים גל לתרחיש שייפלו בשבי. "זה חלק מהסיכונים", הסביר.
במכת הפתיחה, שהגיעה לשמי איראן ב-02:55 ב-13 ביוני, א' סיפר שרוב הסד"כ של הטייסת השתתף. הפגיעה במערכות ההגנה האווירית ובטילי הקרקע-קרקע שיתקה את איראן, ומנעה ממנה להגיב ביעילות במשך שעות ארוכות. "היו לנו הערכות קצת יותר מחמירות לתגובה שלהם", אמר. "לא ידענו אם ניחשף ואם נצליח להוציא לפועל את כל התכנונים ולפגוע בכל המטרות. הופתענו לטובה, אבל זה בזכות התקפה מאוד אינטנסיבית בנקודת התורפה של האויב".
כעת, שלושה ימים לתוך הפסקת האש עם איראן, המיקוד של הטייסת חוזר לרצועת עזה, שם לדברי א' המשימה עודנה ברורה: "פירוק ומיטוט חמאס, השבת כל החטופים והחזרת הביטחון לתושבי העוטף.
לדבריו, גם ב-12 הימים שבהם תקפה באיראן, הובילה הטייסת מאות גיחות בעזה. הוא הדגיש: "אין בעיית חימושים. כל חייל שצריך פצצה – מקבל פצצה".
הכתבה המלאה תפורסם מחר ב-ynet וב"ידיעות אחרונות"
