בבית משפחת נול החרדית שברמת בית שמש התמלאו הבוקר (יום חמישי) החדרים במנחמים מכל המגזרים - לובשי מדים לצד שטריימלים, חברי פלוגה לצד שכנים מהקהילה. בני משפחת נול, שאיבדו ביום שני את בנם סמ"ר משה שמואל ז"ל (21) באסון הכבד בבית חאנון שברצועת עזה, שיתפו את הסובבים בזיכרונות, במילים שאמר להם - ובציווי שהותיר אחריו.
הלווייתו של סמ"ר משה שמואל נול: "הלב הפועם של המשפחה"
(צילום: אלכס גמבורג)
"לא מזמן הוא סיפר לנו", אמר אחיו הצעיר זלמי, "שהייתה תקרית ברצועה, היה פיצוץ והייתה בהלה. הוא ראה שהחברים שלו מגיבים בפחד - זה מובן, היו שם הרוגים ומראות קשים. אבל הוא אמר לנו: 'רציתי לתת להם כאפה'. כששאלנו למה, הוא ענה: 'לפני הקרב מותר לפחד. אתה לא יודע לאן אתה נכנס. אבל כשאנחנו כבר בתוך האירוע - במלחמה - אתה צריך להיות בקרב, לא בשום דבר אחר. רק להילחם. אתה גם צריך להיות אחראי - על החברים שלך, על כל עם ישראל. בזה צריך להתמקד כשנמצאים בלב הקרב'".
אתמול נערכה הלווייתו של שמואל ז"ל, לוחם נצח יהודה שנפל בקרב, שבו לפי ההבנה במשפחה התרחש ניסיון חטיפה של חייל. "הוא רץ קדימה - ונפגע או מהפיצוץ או מירי צלף", סיפר האח. "אבל היה ברור לו שהוא מסתער קדימה".
מסע ההלוויה יצא מרמת בית שמש אל הר הרצל בירושלים. את הארון נשאו אחיו של שמואל ולצידם לוחמי כפיר, ובראש הצעדה פסע אביו - הרב דוד נול, בן 81 - בלב שבור וראש מורם. בין לובשי המדים לבני הקהילה החסידית, צעדו גם חברי ישיבתו של שמואל לשעבר, השר יואב בן צור ונציגים נוספים, איש-איש בדממה משלו. "אני לא יודע אם אי פעם הוא כעס", אמר האב דוד. "מה שאני יכול לומר - שלידי הוא לא כעס, לא התעצבן, לא הזעיף פנים אף פעם".
האב, רוקח במקצועו, עלה מדרום אפריקה לישראל בגיל 53. כאן הכיר את רעייתו מרים, עורכת דין, והשניים נישאו והתיישבו ברובע היהודי בעיר העתיקה. ששת ילדיהם, ובהם שמואל שהיה החמישי, נולדו בירושלים. לפני כ-20 שנה עברה המשפחה לרמת בית שמש - שם הפך האב לדמות מוכרת בקהילה. את דוד ומרים נול לא קל לשייך בקלות לאחד המגזרים בישראל - בין חב"ד, ליטאים, אקדמיה וציונות, הם חיו את חייהם בשילוב טבעי של כל אלו.
מסע ההלוויה בשכונת רמת בית שמש
"האבא היה הולך עם הילדים כאילו הוא סבא שלהם", סיפר שליח חב"ד ורב הקהילה של המשפחה, הרב שרגא דהן. "הוא היה יהודי מבוגר שמגיע לבית הכנסת עם ילד קטן על הגב ובקבוקים לילד, מוציא אותו ומאכיל. ממש מחזה סוריאליסטי כזה. הוא פייטר אמיתי, אדם מאוד מיוחד. ראינו את זה אתמול בהלוויה - כשמהמקום הכי כואב שלו הוא חיזק את הציבור. באוטובוס חזרה מהלוויה, הוא ביקש למחוא כפיים לקצין הנפגעים שליווה את המשפחה ביום הקשה הזה".
דמותו של שמואל - חרדי-חב"די שגדל בקהילה תורנית ובחר לשרת כלוחם - לא עוררה התנגדות בשכונה. להפך. "האבא חב"דניק, אבל מתפלל הרבה גם אצל הליטאים", סיפר הרב דהן. "כאן זה דבר טבעי לראות חיילים חוזרים הביתה. הקהילה גם מתפללת למען החיילים ומעודדת משפחות ששולחות את הילדים לצבא.
"יש מי שהשילוב בין חרדים, חסידים ולובשי מדים נראה לו זר, אבל אצלנו זו מציאות טבעית. דווקא עכשיו, כשיש קונפליקט סביב הגיוס - היה חשוב למשפחה להעביר מסר מאחד. כמו שיש אצלנו בקהילה, וכמו שהם חיו תמיד".
