הכרעת בית הדין האירופי לזכויות אדם שניתנה בשבוע שעבר בפרשת פ', הצעירה הבריטית שהתלוננה על אונס שביצעו בה קבוצת תיירים ישראלים באיה נאפה, היא מסמך כואב, חד וחותך: קפריסין כשלה באופן חמור, חקירת הרשויות הייתה רשלנית, פ' הפכה מקורבן לנאשמת – והפוגעים מעולם לא עמדו לדין.
תחילתה של הפרשה ביולי 2019 בעיירת הנופש איה נאפה. פ', צעירה בריטית בת 19, התלוננה כי נאנסה באלימות על ידי מספר נערים ישראלים. המשטרה הקפריסאית עצרה 12 צעירים ישראלים, אך לאחר מספר ימים שחררה אותם, בטענה שהצעירה חזרה בה מהתלונה. בהמשך, היא נעצרה בעצמה והואשמה במתן עדות שקר. במהלך המשפט, הצעירה טענה כי הודאתה נגבתה ממנה בכפייה וכי היא הייתה תחת לחץ מצד הרשויות. הפרשה עוררה עניין רב בישראל, בבריטניה ובעולם, ודיון סוער בנוגע לזכויות נפגעות תקיפה מינית ולהתנהלות המשטרה ובתי המשפט בקפריסין.
בינואר 2020 לאחר הליך משפטי מהיר, הורשעה פ', אך קיבלה עונש קל יחסית.
התקבצנו אז, זמן קצר אחרי האונס, קבוצה של עשרות ישראליות וישראלים, ביחד עם פעילות חברתיות מקפריסין ובריטניה למחאה נגד מערכת המשפט הקפריסאית. למרגלות בית המשפט שבו התנהל משפטה קיימנו משמרות תמיכה.
לא יכולנו לתת לה צדק – אבל השמענו את קולה. צעקנו ושרנו חזק כל כך, עד שהשופט הורה לסגור את כל החלונות כדי שלא ישמעו אותנו. אבל פ' שמעה. היא חייכה. היא ידעה שהיא לא לבד.
למחרת בשדה התעופה בקפריסין, כשהצליחה סוף סוף לעזוב את המדינה כי הוסר צו היציאה מן הארץ שעמד נגדה, חיבקנו אותה בדרכה אל החופש. היא שבה הביתה – אבל המשיכה להילחם על הצדק.
כעבור שלוש שנים היא זוכתה מכל עבירה בבית המשפט העליון של קפריסין, מה שחיזק את הביקורת על אופן ניהול החקירה והמשפט.
וקבוצת הנערים אשר נגדם התלוננה? הם מעולם לא שילמו מחיר. הם נותרו מוגנים, חסרי פנים, חסרי שם. בזמן שפ' נלחמה על שמה הטוב, הם המשיכו הלאה, משוחררים ממתן כל סוג של דין וחשבון ומנזקים משפטיים או ציבוריים
השבוע, למעלה מחמש שנים אחרי האירוע עצמו ואחרי שזוכתה מכל אשמה, הרשויות הקפריסאיות נדרשות לשלם מחיר על התנהלותן ולפצות את פ' על הנזק שנגרם לה סך של עשרות אלפי יורו.
סטריאוטיפים מגדריים
בית הדין האירופי מצא כי הרשויות בקפריסין ביססו את חקירתן על סטריאוטיפים מגדריים, דעות קדומות והאשמת הקורבן. הן מיהרו להאמין לחשודים והתעלמו מעדויות וראיות שיכלו להוביל לחקירה רצינית. הן לא בדקו כראוי את שאלת ההסכמה, לא התייחסו למצב הנפשי של פ' לאחר האירוע, לראיות פורנזיות פוטנציאליות ולא סיפקו לה הגנה מינימלית כנפגעת עבירה.
וקבוצת הנערים אשר נגדם התלוננה? הם מעולם לא שילמו מחיר. הם נותרו מוגנים, חסרי פנים, חסרי שם. בזמן שפ' נלחמה על שמה הטוב, הם המשיכו הלאה, משוחררים ממתן כל סוג של דין וחשבון ומנזקים משפטיים או ציבוריים.
איילת רזין בית־אורצילום: GIT Photographyהעוול הכפול זועק לשמים: לאחר שנפלה קורבן לתקיפה מינית ברוטלית, המערכת לא רק שלא סיפקה לפ' צדק – אלא הפכה אותה לנאשמת. בזמן שהיא עמדה לבד מול מערכת המשפט ונאלצה להיאבק על חפותה, התוקפים נותרו חסרי שם, חסרי פנים, משוחררים מכל אחריות פלילית או מוסרית. בעוד שפ' נאבקה על שמה, נאלצה לחתום על הודאת שקר ושילמה מחיר אישי כבד, הם חמקו ללא השלכות, ממשיכים בחייהם ללא דין וחשבון.
הכרעת בית הדין האירופי היא אמנם צעד חשוב והכרה בעוול שנעשה, אך היא רחוקה מלהיות צדק של ממש. כל עוד פוגעים נותרים ללא עונש, כל עוד מערכות אכיפת החוק מפקפקות בקורבנות יותר משהן חוקרות את התוקפים, וכל עוד החברה מאפשרת לתוקפים להיעלם אל חיי השגרה ללא השלכות – הדרך לצדק אמיתי עוד ארוכה.
עו"ד איילת רזין בית אור, לשעבר מנכ"לית הרשות לקידום מעמד האישה, מנהלת "קרן ניצן" לקידום נשים ושיוויון מגדרי
פורסם לראשונה: 14:20, 02.03.25
