כוח קטן מיחידת המסתערבים של המשטרה ששהה בקיבוץ נחל עוז כחלק מהיערכות להפגנות על הגדר מנע ב-7 באוקטובר 2023 טבח גדול ביישוב שנמצא 700 מטרים בלבד מגבול עזה. אבל צוות מגלן שנשלח לתגבורת התעכב כי נתקל במארב קטלני בחורשה סמוכה, ועד שהגיע לקיבוץ בשעות הצהריים, כוח המסתערבים וכיתת הכוננות כבר נשחקו והמחיר היה כבד. כך עולה מהתחקיר הצה"לי המתפרסם הערב (שלישי) ועוסק באירועים שהתרחשו בקיבוץ באותו יום.
אחרי שהגל הראשון של הפולשים נבלם בחירוף נפש ובזכות מיומנות מקצועית של לוחמים מעטים מול עשרות מחבלים, בוצע מסע הרצח והחטיפות דווקא על ידי פולשי הגל השני, לקראת שעות הצהריים. עוד עלה כי דווקא עם שוך הקרבות נהרגו שלושה מתושבי הקיבוץ בשוגג מאש כוחותינו. התחקיר מתפרסם בזמן שהקמת ועדת חקירה ממלכתית לא נראית באופק. על אף הכשלים הקשים, ולמרות כל המחדלים שנמצאו - מסקנות אישיות אין, ואת ההדחות והצעדים הפיקודיים משאיר הרמטכ"ל למחליפו, אלוף אייל זמיר.
התחקיר מלמד על עומק המחדל המודיעיני-איסופי של יחידה 8200 ושל מערכות המעקב הגלויות בצה"ל, במשטרה ובשב"כ, שאפילו בחמאס היו בטוחים שיפעלו. אחת מחוליות הנוחבה שחדרו לקיבוץ השתמשה בנער תומר אליעז-ערבה בן ה-17 כמגן אנושי שנדרש לשכנע בהוראתם את תושבי הקיבוץ שהסתגרו בממ"דים לצאת החוצה ולהיכנע. המחבלים השתמשו בפייסבוק-לייב של אימו דיקלה כדי להעביר בשידור חי את דרישותיהם, בין היתר להפסיק את התקיפות האוויריות ממסוק הקרב שחג באוויר.
כשהבינו שאף אחד במערכת הביטחון לא נחשף לשידור הפומבי, הם עברו בתוך שעה לשידור דומה בפייסבוק-לייב מטלפון של תושבת אחרת, אך גם הוא לא זכה לעין שתצפה בו במפקדה כלשהי או בחמ"ל אחורי במשטרה, בשב"כ או באמ"ן.
נחל עוז הוא אחד משלושת היישובים צמודי הגבול המאוימים ביותר בעוטף עזה. אבל בניגוד ליישובים אחרים בקווי עימות, למשל ביהודה ושומרון, מצלמות האבטחה של הקיבוץ לא מומנו על ידי משרד הביטחון אף שמדובר ברכיב חשוב לאבטחתם. בתחקיר צוין שהמצלמות לא פעלו בבוקר 7 באוקטובר בגלל נפילת חשמל, ואם בקיבוץ היו רוצים לממן למערכת הזו גנרטור כגיבוי או לתקן בה תקלה, זה היה על חשבון המועצה האזורית, מתקציבים אחרים של משלמי הארנונה המקומיים, כאילו שמבחינת המדינה ביטחון התושבים שקול לשירות פינוי אשפה.
לאורך יממת הטבח נרצחו בקיבוץ נחל עוז 15 אזרחים ישראלים. שמונה נחטפו לעזה ומאז חמישה מהם שוחררו בחיים. מכוחות הביטחון נפלו ארבעה לוחמים.
450 איש היו בשמחת תורה בקיבוץ שלידו שני מוצבי צה"ל שנועדו להגן עליו: מחנה נחל עוז המרוחק 300 מטרים, ומוצב פגה בטווח של כשלושה ק"מ. מוצב נוסף, מגן עלומים, נכלל גם הוא בגזרת נחל עוז ובו מוקם כוח עתודה גדודי. התחקיר העלה שכוח קטן שכלל טנק ומ"פ מגולני הגיע לקיבוץ מהר יחסית – תוך רבע שעה מפרוץ המתקפה – ובכך בלם נתיב חדירה מרכזי לקיבוץ. אבל פלוגת נוחבה הכוללת 40 חמושים פרצה בגל הראשון מכיוון אחר, מהשער האחורי. אליהם הצטרפו בגל השני, סביב 10:00, עוד 60 מחבלים שהגיעו משכונת שאטי שבעומק העיר עזה.
לפי התחקיר היו באותו זמן ביישוב 16 חברי כיתת כוננות, אבל רק ארבעה מהם נשאו נשק. את הנשקייה לא ניתן היה לפתוח בגלל נפילת החשמל, מה גם שרק הרבש"צ אילן פיורנטינו ז"ל, שנהרג בשלב מוקדם לאחר שהציל נער שיצא לריצת בוקר, ידע מה הקוד לפתיחתה. "זו לא הייתה הוראה ברורה להשאיר כלי נשק בנשקייה במקום בכספות בבתים", קבע התחקיר. "זו הייתה מדיניות לא מסודרת מצד האוגדה והחטיבה הצפונית".
המתקפה על הקיבוץ – דקה אחר דקה
6:45 - הרבש"צ פיורנטינו מספיק לעדכן את החטיבה הצפונית שהחשמל בקיבוץ נפל. הוא הפעיל את כוח המסתערבים שהיה ביישוב בכוננות שבת להפגנות גדר. מדובר ב-11 לוחמי ימ"ס ירושלים, עם שני רכבי "זאב" ממוגנים ומצוידים היטב. במקביל, פיורנטינו מזהה את הנער אריאל בן ה-13 שיצא לריצת בוקר. הוא אוסף אותו למכוניתו ומעביר אותו לממ"ד של אחת המשפחות בקיבוץ. בכך הציל את חייו.
6:46 - כוח קטן של גולני ושריון, תחת סגן דניאל פרץ ז"ל ממחנה נחל עוז הסמוך, מצליח לבלום עשרות מחבלים שמנסים לחדור לקיבוץ, אך אחרים מצליחים לפלוש מהשער האחורי. גם הם יבלמו על ידי המסתערבים וארבעה מחברי כיתת הכוננות. במתקפת הגל הראשון נהרגים שלושה ישראלים, אבל הכוח הקטן הציל את הקיבוץ מכיבוש.
6:50 – צוות המסתערבים בפיקודו של רס"מ יעקב שלמה קרסנינסקי חותר למגע במהירות ומחסל מחבלים רבים מבין התוקפים.
7:12 – הרבש"צ פיורנטינו ושלושה מחברי כיתת הכוננות נלחמים במקביל במחבלים ומונעים את התפשטותם בקיבוץ. פיורנטינו נהרג בהיתקלות מטווח קצר.
7:20 – רס"מ קרסנינסקי קרוב להכריע עם לוחמיו את כוח הנוחבה שעדיין מנסה להיכנס לבתי התושבים. רגע לפני הצלחתם הוא מסתער על מחבלים ונהרג מירי. ארבעה מפקודו נפצעים.
7:25 - רועי רביבו, שוטר לשעבר, שומע מחבל ליד ביתו. הוא משאיר את משפחתו בממ"ד ויוצא עם אקדחו.
7:30 - שקט מושג בקיבוץ נחל עוז אחרי שצוות המסתערבים פגע בתוך כ-40 דקות בכ-30 מחבלים, ויחד עם חברי כיתת הכוננות המועטים בלמו את הטבח. עם זאת, כמה מחבלים נותרים בשטח היישוב.
8:40 – כוחות חילוץ ותגבורת ממאנים להגיע, ותושבי הקיבוץ מטפלים בעצמם בפצועים. רותי וגנר מרכזת בביתה שמונה פצועים באורחים שונים ומטפלת בהם עד 13:15.
8:45 - כוח המסתערבים פונה שוב ושוב לחטיבה הצפונית ולאוגדת עזה בבקשה לתגבורת מחשש לגל נוסף של האויב.
9:02 – לבקשת סגן פרץ, מסוק קרב יורה על נחיל מחבלים שיוצא מהרצועה לעבר נחל עוז וכפר עזה.
9:20 – פחות משעה לקראת הגעת הגל השני, בקיבוץ עדיין יש מספר מועט של מחבלים שנותרו מהגל הראשון. הם מאתרים בתים של קשישים, נכנסים לתוכם ורוצחים תושבים בדם קר, בהם את שלמה רון.
10:00 - הגל השני של המחבלים, המגיע משכונת שאטי, פולש לקיבוץ ומתחיל במסע רצח, ביזה וחטיפה. בשיא האירוע, לקראת 11:00, נמצאים ביישוב 180 מחבלים מול שמונה לוחמים בלבד, אחרי שכוח השריון וגולני עבר בינתיים להילחם בבסיס נחל עוז ובקיבוץ כפר עזה, ואחרי שכארבעה מלוחמי הימ"ס שנפצעו, בהם באורח קשה, פונו לבית החולים.
10:40 - חוליית נוחבה מהגל השני נכנסת לבית משפחת אליעז-ערבה ומתחילה שידור חי מהפייסבוק-לייב של האם דיקלה. בן זוגה נועם נורה ברגלו. המחבלים דורשים בשידור שחיל האוויר שיפסיק לתקוף באזור, אבל אף חמ"ל בצה"ל, במשטרה או בשב"כ לא צופה ופועל. האב נועם מבקש מהמחבלים לקחת אותו בשבי ולא את ילדיו. בהמשך הוא יוצא להורג.
10:50 - המחבלים לוקחים מבית המשפחה את תומר בן ה-17 כדי שישכנע את שכניו לצאת מהממ"דים הנעולים ולהסגיר עצמם. גם האירוע הזה מועבר על ידי המחבלים בשידור חי בפייסבוק. הנער מגלה קור רוח ואומץ, מרגיע את שכניו ומנסה להעביר סימנים דרך השידור החי, אך אף גורם ביטחוני עדיין לא צופה.
10:52 - קמ"ן משטרתי שנמצא בקיבוץ מנסה להכווין מסוק אפאצ'י לעבר קבוצת מחבלים שנערכת לגל השני עם שני כלי רכב ליד שער היישוב. בשל בלבול, צוות המסוק מבין שהכוונה היא לשני כלי רכב נוסעים בסמוך לשער הראשי, ובתוכם מעט מכוחות הביטחון שנותרו בקיבוץ. המסוק מחליט לא לירות ישירות לעברם, בגלל ספק קטן שעולה אצל הטייסים, והתקיפה מוגדרת כ"שיבוש" – כלומר פגיעה לצד כלי הרכב. אף אחד מהנוסעים לא נפגע. קבוצת המחבלים ששמעה את הפיצוץ מהשער האחורי נבהלת, בורחת וחוזרת אחרי כשתי דקות.
10:58 – עשרות מחבלים מגיעים למגורי העובדים הזרים, שם מתחיל כאוס רצחני של צרחות, חוסר הבנה הדדי ואימה מתועדת. המחבלים מצלמים עצמם מנסים לערוף את ראשו של אחד העובדים התאילנדים עם מעדר בעוד חי, וכשאינם מצליחים, הם יורים בו מטווח אפס. אחרים חוטפים סטודנט טנזני שחי בקיבוץ כי הם סבורים שהוא ישראלי ממוצא אתיופי. תחנוניו לא מועילים. קבוצת מחבלים נוספת מגיעה לנקודה ודורשת אותו לעצמה. בין שתי קבוצות המחבלים מתחיל ויכוח אלים, שנגמר בפתרון רצחני: אחד מהם יורה כדור בראשו.
11:00 - מחלקת נוחבה מנסה לפרוץ לבית משפחת לוי, שבה מתגורר מ', ששירת בעברו ביחידה מיוחדת במשטרה וכיום אחראי על הנוי בקיבוץ. הוא הצטייד מראש בכ-10 מחסניות למקרה חירום. הוא מצליח לחסל כמעט כל מחבל שמתקרב לביתו באמצעות ירי מהחלונות והדלת.
11:10 - המחבלים מבינים שאף אחד בצה"ל לא צופה בשידור הפייסבוק לייב מהטלפון של דיקלה, והם מנסים דרך טלפון של תושבת אחרת. גם כאן לשווא.
11:20 - בזמן שתומר אליעז-ערבה עובר תחת איום המחבלים מבית לבית, משפחתו נחטפת בג'יפ יונדאי עזתי שמגיע לקיבוץ. אחד הלוחמים מזהה את הג'יפ ליד הרפת ופותח באש מבלי שהוא יודע שיש בתוכו חטופים. האם דיקלה נהרגת, האב הפצוע נועם מנסה לברוח ונורה למוות. בנות המשפחה, דפנה ואלה, נחטפות ומתועדות ברצועה כעבור זמן קצר.
11:30 - הכוח העיקרי שנותר בשעות אלה בקיבוץ מורכב משבעה לוחמי ימ"ס ברכב ה"זאב" שנשאר, אחרי שבשני פינו פצועים לבית החולים. הלוחמים מפטרלים ברחבי היישוב כדי להיתקל במחבלים ומנצלים את חרכי הירי בכלי הרכב שמיועדים להפרות סדר כדי לפגוע במחבלים. בשלב מסוים הם סופגים טיל נ"ט אבל ממשיכים לנסוע בזאב כשהוא מקרטע.
12:00 - כוח החלוץ של התגבורת, ג'יפ רנלגר קל עם חמישה לוחמי תחת סגן מפקד היחידה, רס"ן חן בוכריס, נתקל במארב של מחבלים בחורשה שצמודה לקיבוץ. בוכריס ושני לוחמים נוספים נהרגים מאש תופת. שני חבריהם שנותרו בחיים ממשיכים להילחם ומדווחים ליחידתם.
12:30 - המחבלים המחזיקים בתומר אליעז-ערבה מגיעים לבית משפחה שנותרה עד אז בממ"ד. ארבעה נרצחו.
12:35 – אחרי שעתיים שבהם הוא מסתובב עם המחבלים בקור רוח, אליעז-ערבה מבין שהם כבר לא חוטפים את המשפחות שהוא משכנע להיכנע. הוא בורח בריצה לעבר הרפת. בשלב זה הוא סופג אש קטלנית ונהרג במקום, ככל הנראה מירי של לוחמים שחושדים שמדובר במחבל.
13:00 - המחבלים מנסים לחטוף משפחה במכונית שלה. אבל כלי הרכב נתקע בקיבוץ ואחת מבנות המשפחה נלקחת לתוך עזה ברגל.
13:15 - כוח מגלן שני, בן 70 לוחמים, מגיע באיגוף דרך השדות כדי להימנע ממארבים. עם כניסתם לקיבוץ מתרחשת החטיפה האחרונה, דרך השער האחורי.
13:30 - לזירה מגיע עוד כוח מגלן עם אלוף במיל' נועם תיבון, שעשה את דרכו מביתו בתל אביב עם מכוניתו הפרטית כדי לחלץ את בנו אמיר וילדיו. בדרך הוא עצר ליד קיבוץ מפלסים כדי לטפל ולחלץ פצועים מהקרבות. הוא משאיר שם את אשתו גלי שלוקחת על עצמה את משימת הטיפול והפינוי הנפגעים. תיבון ממשיך עם הכוח שפגש ולרכב הצפוף מצטרף "טרמפיסט" שמבקש לסייע: לוחם ימ"מ שנפצע ברגלו ומסרב להתפנות. בזירת המארב ליד הקיבוץ מפסיק תיבון בן ה-63 להשתמש באקדחו ולוקח את נשקו של רס"ן בוכריס ז"ל כדי להשתתף בלחימה.
13:40 – הכוח נכנס לקיבוץ, מחסל מחבלים, משתלט על האירוע ומתפצל: תיבון מפקד על חילוץ הפצועים מקרב המארב ופינויים לנקודה שבה נמצאת אשתו גלי ליד קיבוץ מפלסים. הוא פוגש שם את אלוף במיל' ישראל זיו וכוח מסיירת גבעתי. שני האלופים הוותיקים מצטרפים ללוחמי גבעתי בדרכם חזרה לנחל עוז.
14:30 - חוסר האורגניות של הכוחות והכאוס מובילים לטרגדיה שלישית תוך שעתיים, שבה נהרג תושב הקיבוץ מאש כוחותינו. צוות י' מגדס"ר גבעתי קיבל משימה מהקצינים שניהלו את הסריקות לטיהור הקיבוץ להישאר ככוח פינוי ליד אחד השערים. אלא שלצוות הצטרפה חולייה מאולתרת שנאספה בדרך וכללה מפקד צוות מבה"ד 1, צוער ואדם נוסף שנאסף בנתיבות והזדהה כלוחם לשעבר בימ"ס, עם כובע משטרה כחול על ראשו ולבוש אזרחי. החולייה מחליטה לסרוק גם היא, בניגוד לפקודה שקיבלה. היא חושדת שבקומה השנייה של אחד הבתים נמצא מחבל ומבקשת אישור מקצין בכוח העיקרי לפתוח באש. "איש הביטחון" שנאסף בנתיבות פותח באש והורג את רן פוסלושני, חבר כיתת הכוננות בן ה-48, שמאז הבוקר נלחם במחבלים באמצעות נשקו של בנו החייל.
15:00 - תיבון משתתף בסריקות בקיבוץ ומגיע לראשונה באותו היום לבית בנו אמיר, תושב הקיבוץ.
15:30 - היתקלות אחרונה בקיבוץ וחיסול של מחבל אחרי שעשרות ברחו חזרה לעזה.
18:30 עד 8:00 למחרת - התושבים מפונים לבסיס משמר הנגב ובהמשך לקיבוץ משמר העמק.
על כשלי מח"ט הצפונית
הכוחות המעטים הצליחו בעוז ובמיומנות עילאית לבלום את הגל הראשון של חמאס, חרף מרחק הנגיעה של הקיבוץ מעזה, הנחיתות וההפתעה. אלא שאז חלפו שלוש שעות שבמהלכן הכוונת הכוחות שנותרו לא הייתה יעילה, התגבורת לא הגיעה ובכך החל הגל השני שכלל את עיקר הרציחות והחטיפות.
כוח העתודה הגדודי נשלח לקיבוץ כפר עזה ולא היה יעיל. הוא התגלה כחלש יחסית, קטן, לא מצויד מספיק ולא ממוגן בגלל מדיניות החטיבה המרחבית והאוגדה, שאמורות היו להכין כוח עתודה מכריע וקטלני. ברמת החטיבה והאוגדה לא היה בכלל כוחות עתודה כמתבקש בגזרות הגנה.
מפקד החטיבה הצפונית באוגדת עזה, אל"מ חיים כהן, שמכהן בתפקידו גם כעת וחתום על שלל מחדלים שהתגלו ביתר התחקירים, נשאר בחמ"ל בסיס האוגדה ולא סיפק תמונת מצב נכונה על המתחולל בקיבוץ נחל עוז. לוח מחיק שנמצא במשרדו הציג רישומת בטוש של הכוחות בכל קיבוץ בשעות הגורליות, ובמנותק מהמציאות ציין בנחל עוז יחידות כגון סיירת מטכ"ל, ימ"מ ושייטת 13.
בתחקיר נקבע כי "על המח"ט היה להתמקם, כמו בכל תפיסת הגנה באירוע מתפרץ, במקום שבו הוא יכול וצריך להשפיע על הקרב החטיבתי מהשטח. במקור לפי התוכנית מדובר בחפ"ק שהיה צריך להיפתח ליד מבקיעים שבצפון העוטף, אבל בשל האירועים היה צריך להיפתח חפ"ק המח"ט למשל בצומת סעד (צומת משמעותי בצפון העוטף שמוביל לאופקים ונמצא בין שדרות, כפר עזה ונחל עוז לבין רעים ודרום העוטף, י"ז) ומשם לנתב את כל הכוחות שזרמו בהמוניהם לאורך הבוקר והצהרים, אחרי תדרוך קצר, למוקדי הלחימה השונים".
דרך צומת סעד עברו באותה שבת אלפי לוחמים וקצינים שקפצו מבתיהם על דעת עצמם, קיוו לקבל משימות בעשרות מוקדי הקרבות המפוזרים, אך החטיבה והאוגדה איבדו שליטה. "מח"ט צפונית שגה והחטיבה ביצעה תקלות רבות, לא ידעה בכלל שהנשקים בנחל עוז בנשקיה נעולים ולא בבתי חברי כיתת הכוננות", נכתב.
עורכי התחקיר שיבחו את תפקוד צוות המסתערבים של רס"מ יעקב קרסנינסקי ז"ל, את תפקוד הרבש"צ אילן פיורנטינו ז"ל ואת האלוף במיל' נועם תיבון ורעייתו גלי שסייעו בקרבות ובהצלת החיים בשעות הקשות כשהיו היו בדרכם לבנם הנצור בקיבוץ. בנוסף, הוזכרו גם ניסן דה קלו, סגן הרבש"צ, וברי מאירוביץ, מפקד כיתת הכוננות, שלחמו במשך יום שלם עם חיילי הימ"ס, והגנו על הקיבוץ בחירוף נפש.
