כבר יותר מ-70 טייסות ונווטות קרב משרתות בחיל האוויר. כך אומרת נווטת שהשתתפה במבצע "עם כלביא" באיראן וסיפרה בריאיון ל"דיילי מייל" הבריטי על "החיים הכפולים" וההסתרה מהמשפחה לפני המלחמה, ועל חשיבות תקיפת אתרי הגרעין והאתרים הצבאיים של משטר האייתוללות.
בריאיון סיפרה נווטת ה-F-16 מ', שהחלה שירות מילואים לפני שנה אחרי 12 שנים בסדיר ובקבע, כי היא עובדת בשיווק במקביל למילואים: "זה סוריאליסטי כי אנחנו עוברים על משהו שהוא כל כך גדול, משמעותי, אינטנסיבי וכאוטי. ואז ביום הבא אתה צריך ללכת למשרד".
"כילדה תמיד אהבתי מטוסים", סיפרה כשנשאלה על הבחירה להתנדב לשירות בחיל האוויר. "כשהצטרפתי היו בערך 20 נשים. עכשיו אני חושבת שכבר יש יותר מ-70". במהלך המלחמה, לראשונה גם היה צוות כל-נשי בתקיפה ביעד כה מורכב כאיראן - גם טייסת וגם נווטת.
מ' אמרה כי אחרי המשימה הראשונה, היא טסה פעמיים ב-12 ימי המלחמה, במשימות נגד יעדים איראניים. לאחר מכן סיפרה כי חשה "הקלה עצומה" - כי כולם חזרו בשלום: "עשינו את המשימה שלנו, לא עשינו טעויות ואנחנו יכולים להיות גאים בעצמנו ולחזור הביתה לטיסה הבאה".
היא הבהירה בריאיון לעיתון הבריטי כי לא סיפרה לבעלה ולהוריה לפני מכת הפתיחה באיראן. "יש לנו חיים כפולים", אמרה והודתה עם זאת שמשפחתה חשדה שהיא מתכוננת למשימה חשאית, "אבל הם שמרו את דאגותיהם לעצמם".
"האיום כל כך אמיתי וכל כך קרוב שממש קל לומר לעצמך למה את עושה זאת, למה זה חשוב", הדגישה. "התאמנו במשך שנים, אז זה לא משהו שפתאום צץ בשבועות האחרונים. אבל ספציפית אני לא חושבת שמישהו ידע באמת מה יקרה - עד שעות לפני כן".
היא הרחיבה על חשיבות תפקיד הנווטת ואמרה כי "זה יכול לכלול הפעלת מערכות מודיעין, מערכות נשק. המשימה כל כך מורכבת בימים הללו כשהטכנולוגיה כזו מתקדמת, שזה יותר מדי עבור בן אדם אחד. אז כשיש צוות של שניים, אפשר לבצע משימות מורכבות בהרבה ולנתח נתונים בדרך מדויקת ונכונה".
הנווטת ציינה כי "יש סוגים שונים כלי נשק - מבוססי GPS שבהם צריך להכניס קואורדינטות ואחרים שבהם ממש צריך לנווט. צריך להראות לטילים את הדרך, לכל האורך. וכן, יש את הכפתור האדום שכל אחד מדמיין וגם מערכת שלמה של כלים נוספים כדי לסייע להביא את הנשק לנקודה - אבל בבסיס זה ג'ויסטיק וכפתור".
לדבריה, "מעולם לא הייתי גאה יותר בחיל האוויר ואני מודה על הזכות להשתתף בכל הפעולות ולהגיד שתרמתי לשמור על הביטחון של משפחתי, חבריי ושלי".
נ' והטייסים מטייסת 107 מדברים על התקיפות באיראן
(צילום: מאיר אבן חיים, דו"צ | עריכה: קורל קוט)
לפני שבועיים סיפרה ל-ynet נווטת אחת, סרן נ' מטייסת 107, על הטיסה הממושכת לתקיפה באיראן: "בדרך אל המטרה את דרוכה, מאזינה לקשר לכל שינוי ויודעת מה את עושה. אין רגע סתם לדבר במטוס. רק כשחוזרים לשטח לא מאוים, זורקים איזה משפט לטייס – 'וואו, איזו חוויה חווינו פה'".
נ' סיפרה שברמה האישית מה שמניע אותה זה "ציונות טהורה". על הפעילות האינטנסיבית בטייסת, עוד מפרוץ המלחמה בעזה, היא אומרת: "את רק מחכה שיקראו לך, את רוצה להגן ולתקוף. לזה התאמנו, בשביל זה אנחנו פה. זה לא משנה כמה ישנת בלילה, אם לא ישנת בלילה, את טסה ועושה את העבודה בצורה הכי מקצועית שיש". כעת, עם הפנים קדימה, נ' אומרת: "עשינו פה עבודה יפה מאוד והיא עוד לא נגמרה, אנחנו עדיין דרוכים ומוכנים לכל דבר. אסור לנו להוריד את הרגל מהגז, אין לנו את הזכות. יש עדיין לוחמים בעזה ו-50 חטופים, ואנחנו איתם על מלא, גם כשתקפנו באיראן".
