"חיילים צעירים, ישר מההכשרה עברו לשטח והיו מאז בגזרת עזה": בצה"ל מעריכים כי חמאס למד את תנועת הכוחות והכין מארב, ובאסון אמש (שני) בבית חאנון נפלו חמישה לוחמים, בהם ארבעה מגדוד נצח יהודה, שכונה בעבר "הנח"ל החרדי", ולוחם מילואים מהחטיבה הצפונית באוגדת עזה שהשתתף בפעולה.
הנופלים באסון הם סמ״ר מאיר שמעון עמר (20) מירושלים, סמל משה נסים פרש (20) מירושלים, רס"ל במיל' בנימין אסולין (28) מחיפה, סמ"ר נועם אהרון מסגדיאן (20) מירושלים וסמ"ר משה שמואל נול מבית שמש (21).
אחיו של סמ"ר נועם אהרון מסגדיאן בשיחה עם ynet
(צילום: מיקי שמידט)
רועי מסגדיאן, אחיו של סמ"ר נועם אהרון, שיתף הבוקר בריאיון לאולפן ynet כי אחיו הקטן בחר להיות לוחם ואף התעקש להתגייס במסלול של נצח יהודה. הוא סיפר כי נועם מילא כל תפקיד שהיה צריך בגדוד, גם אם באופן סמלי, בין אם בחמ"ל, כנגביסט, כמ"כ, כסמל וגם כשהמ"מ יצא לחופשה לרגל חתונתו - נועם נכנס לנעליו וניהל את המחלקה.
"אני שמעתי את נועם חושש רק פעם אחת בחייו, זה היה בשבוע שעבר, כשבתסכול מאוד גדול היה צריך לעדכן את חברים שלו, שלמעט ההכשרה שלהם כל השירות שלהם בעזה, ביו אם בפשיטות, בפנים, על הגדר או לכפות - שצריך להיכנס שוב לעזה", שיתף. "תסכל אותו איך הם יקבלו את זה שהוא יגיד להם 'חבר'ה - נכנסים' - זה הדבר היחיד שהוא חשש. הוא לא חשש על עצמו, בתור הדמות שצריכה להוביל - זה לא פשוט, זה לא עכשיו 'בואו נלך לטיול'".
הוא הוסיף: "ברור שיש שחיקה, ויש דברים שרואים כמו בכל המלחמות. הם לא פחדו, וזה לא שהם לא רצו להיכנס - הם היו מאוד על זה. מדובר בחייל שאין לו הכשרה של מפקד, והם מאחוריו. יש שחיקה. אם זה להיות בקו הרבה זמן, אם זה להילחם הרבה זמן, אם זה להיות כל הזמן בין כוונות ולבדוק מה קורה מאחורה, מהצדדים, לדאוג לחברים, זה לא פשוט. לעשות את זה בתקופה של מלחמה כשהם בעצם חיילים צעירים ואין להם יותר מדי ניסיון וישר מההכשרה שלו אותם לשטח".
רועי שיתף כי בתחושות המורכבות גם מול סוגיית גיוס החרדים, ואמר כי מנקודת ראייתו ייתכן שהיו שיקולים פוליטיים בהכנסת הגדוד לרצועה. הוא סיפר כי אחרי תחילת המלחמה, כשצף השיח על החרדים שלא מתגייסים, הוא דיבר עם חבריו על ש"שמו את נצח יהודה בשורה הראשונה". "הרבה חברים שלי וגם אני בדעתי האישית אמרו - אולי הם מחפשים איקס או שניים על חרדי כדי להגיד 'הנה הם גם שותפים איתנו", אמר.
"יכול להיות שהיו פה שיקולים פוליטיים", הוסיף. "להראות שהם לא רק נושאים בנטל אלא טיפה מעבר. אנחנו רואים את זה גם בהחשמונאים, ישר סיימו את ההכשרה - והופ לעזה לאיזו תקופה. בתור מישהו שהחברים שלו מדברים, זה השיח שלנו".
על אחיו הקטן, סיפר רועי כי "נועם היה מוכשר בקנה מידה יוצא דופן, אבל מה שהוביל אותו זה לא המוח, לא הרצונות ולא החלומות. הוא היה מגיע לגדולות, אני ראיתי את אחי הקטן, הייתי פשוט גאה וכל כך הערצתי אותו. המידות שלו זה פשוט דברים שהשכל לא יכול לעכל".
אחת המידות שעליהן סיפר רועי היא כיבוד אב ואם. "הוא הגיע מהצבא גמור, בלי שעות שינה, ואבא ביקש משהו בשביל סבא, כמה שעות עבודה פיזית מאוד קשה. הוא הלך, עשה ולא התלונן. הוא אהב את החיילים, אהב את הצבא וכשהוא קיבל את הלחימה הוא פשוט ביצע את הדברים בצורה הכי טובה שיש".
"אמר לי: 'אמא אני הולך להציל את המולדת'"
אמו של רס"ל אסולין, איידה, סיפרה בשיחה עם ynet כי "לפני שבועיים אמרתי לו 'בני, מותק שלי, אתה שמונה חודשים במילואים בעזה, מספיק. מספיק, תחזור הביתה, עשית את שלך. תחזור הביתה בשלום'. הוא ענה: 'אמא, אל תדאגי, אני הולך להציל את המולדת שלנו, ואם אמות, אני אמות כגיבור'. אמרתי לו שאני לא רוצה לשמוע אותו מדבר, שיחזור הביתה. ובכל פעם שהייתי מצלצלת אליו הוא היה שואל: 'אמא יקרה מה שלומך?', והייתי אומרת לו שאני בסדר".
איידה סיפרה: "הוא היה עייף מאוד. "חזר הבית ורצה רק לישון. לפני שחזר לצבא, ביקשתי לנקות את המכונית שלו שהייתה מלאה באבק. רציתי שיחזור חזרה למילואים במכונית נקייה. הוא לא רצה לתת לי את הקוד, ואמר לי, 'לא צריך אמא', אבל התחננתי".
איידה אסולין, אימו של בנימין אסולין, בשיחה עם ynet
(צילום: ליאור אל-חי)
אתמול, בשעה 15:30, יצא אסולין מביתו בחיפה בחזרה למילואים. "הוא חיבק אותי ואת אבא שלו ואמר להתראות", שיתפה האם. "צלצלתי אליו לראות שהוא הגיע והכול בסדר. הוא אמר לי בשיחה האחרונה שלנו: 'אמא, איזה פקקים, שלוש וחצי שעות'".
היא סיפרה כי בערב ישבו בני המשפחה בסלון והבינו שהייתה תקרית בעזה. ב-12 בלילה צלצלתי אליו, אבל הוא לא ענה. צלצלתי בלי סוף, אחר כך היה תפוס. עכשיו אני יודעת שזה כבר לא היה הוא אלא מישהו שראה שאני מצלצלת ולא רצה לענות. בשתיים בלילה נכנסתי למיטה לישון. שתי דקות אחרי שהנחתי את הראש, דפיקות בדלת. אמרתי 'זהו, בני נהרג'. קראתי לבעלי, פתחנו את הדלת וראינו את הנציגים של הצבא".
אחד הלוחמים בכוח שהגיע לזירה בבית חאנון אחרי האסון, סיפר על הרגע שבו ראו את הטלפון הנייד של רס"ל אסולין מצלצל. הוא שיתף בהשתלשלות האירועים, וכתב: "מגיעים לזירה. רוב החללים כבר פונו. חלל אחד ממתין לטיפול ופתאום מצלצל הטלפון בכיס שלו. אנחנו מסתכלים אחד על השני. רועי ניגש לכבות לו את הטלפון. על הצג 'אמא' 💔".
על השמועות שהחלו להגיע למשפחות לפני ההודעה מנציגי צה"ל, אמר: "בקשה אחת קטנה אליכם בבית ממי שנמצא בחזית. תהיו החוליה שקוטעת את שרשרת הווטסאפ. אני יכול רק לדמיין מה עובר על אמא שהבן שלה בעזה ומקבלת הודעות כאלה. שבעה מדורי גיהנום".
רס"ל אסולין למד בתיכון בבית הספר עירוני א', שם סיפרו עליו כי "היה נער שקט, מופנם וערכי. בשנותיו בבית הספר ניכרו בו צניעות, יושרה ולב פתוח. כל מי שפגש בו זכר את הנוכחות השקטה, את האדיבות ואת החום האנושי שהקרין". ליאור אוזמן, מנהל בית הספר ורכז השכבה של אסולין, שיתף: "אני נושא עימי זיכרון של נער שקט, רגיש, עם לב גדול ונוכחות שמורגשת דווקא דרך הצניעות. אי-אפשר היה לפספס את טוב הלב והאחריות שבו".
ראש העיר חיפה יונה יהב ספד לאסולין שהיה תושב העיר. "בנימין, בנם של שלום ואיידה, נפל בקרב ברצועת עזה כשהוא בשירות המילואים שלו, לצד ארבעה מחבריו", מסר. "בנימין מגלם בעיניי את כל הטוב והנאצל שיש בנו: בחור צעיר, עם שאיפות וחלומות, שעוצר את חייו ומתגייס להילחם למען המדינה - תוצאה של החינוך הערכי לתרומה ולנתינה שספג בביתו ובסביבתו. אני מתפלל שבנימין וחבריו יהיו החללים האחרונים במלחמה הזו".
"היה סוג של מלאך"
סמ"ר משה שמואל נול ז"ל התגורר עם משפחתו בשכונת רמת בית שמש א'. "הוא היה סוג של מלאך", סיפרו חבריו ליחידה. "זה שתמיד דואג לכולם, היינו רק רואים אותו בבוקר עם שמחת החיים שלו וישר מחייכים אחריו. בן אדם מקסים, מיוחד, עם יראת שמיים מיוחדת. היה תמיד מעלה ארוחת צהריים לחברים שבשמירות; דואג שלכולם לא ייחסר כלום. איש מיוחד".
הרב אהרן שמידט, חבר של המשפטה סיפר כי "אבא של שמואל נולד בדרום אפריקה, אמא שלו מארצות הברית. הם חלק מקהילת חב"ד בבית שמש. הוא בחור מאוד נחמד. כשהוא התגייס לצבא הוא שמח מאוד. האבא היה גאה מאוד לספר שהבן שלו נלחם בעזה, זה היה חשוב לו".
שרגא דהן, רב בית הכנסת המרכזי בבית שמש וחבר של המשפחה, סיפר: "שמואל הוא בן של משפחה חב"דית שהגיע לארץ לפני 20 שנה. משפחה מאוד שורשית ומיוחדת, הם היו שמחים וגאים מאד בבן שלהם שהתגייס לנצח יהודה. הוא מצא את היציבות הדתית שלו בגדוד, הוא היה תלמיד מצטיין, עם הרבה חיוך, הרבה שמחה, עוזר לזולת. יש להם אבא מאוד מבוגר. כמו כל המשפחה שלו, תמיד דיבר לכל אחד בעדינות, בכבוד, הם משפחה מאוד מיוחדת".
ראש העיר שמואל גרינברג ספד לסמ"ר נול: "זהו יום קשה מאוד לבית שמש. משה שמואל היה דמות מופת של מסירות וגבורה. לוחם אמיתי שנפל בחירוף נפש תוך כדי שליחותו למען עם ישראל. העיר כולה אבלה עם משפחת נול ומחבקת אותה בשעה הקשה הזו".
"למאיר היה חשוב לשמור גם על מצוות וגם על המדינה"
אביגיל, אימו של סמ"ר עמר, אמרה ל-ynet כי "מאיר היה בחור רגיש, מקסים שאוהב את החיים. חייכן ומתוק. היה לו חשוב להתגייס לנצח יהודה כי הוא רצה גם לשמור על מצוות וגם על המדינה". יהודה גבאי, חבר של המשפחה, אמר כי "משפחת עמר היא מלח הארץ, משפחה שקטה וטובה. כל השכונה אבלה עליהם. הכרתי את מאיר, הוא היה מגיע לבית הכנסת להתפלל בחגים".
בירושלים ספדו לשלושת הנופלים תושבי העיר. "ירושלים מרכינה ראש", מסר ראש העיר משה ליאון. "בתקרית הקשה בצפון רצועת עזה איבדה מדינת ישראל חמישה לוחמים, שלושה מהם בני ירושלים: סמ"ר מאיר שמעון עמר ז"ל, סמל משה נסים פרש ז"ל וסמ"ר נועם אהרון מסגדיאן ז"ל. הלב נשבר. שלושה מבנינו היקרים נפלו בקרב בהגנה על עם ישראל".
ליאון הוסיף כי "הילדים שגדלו ברחובות העיר הפכו ללוחמים אמיצים - ולא שבו. העיר ירושלים כולה מחבקת את המשפחות, משתתפת בצערן, ומבטיחה שלא תשכח לעולם את בניה. אנו שולחים תנחומים כנים למשפחות השכולות ומייחלים לרפואה שלמה לפצועים".
"אחרי 7/10 - הרגישו עוד יותר צורך לבוא"
נחמן כהן, רכז תחום מכינות בעמותת "נצח יהודה", שתומכת ומסייעת לחיילים ומשוחררים חרדים ולבני משפחותיהם, שיתף גם הוא בריאיון לאולפן ynet בתחושות הקשות בעקבות האסון. "נערים שבאו מרקע חרדי, במיוחד אחרי 7 באוקטובר הם עוד יותר הרגישו צורך לבוא, להילחם ולהיות חלק", אמר. "אלה חבר'ה שזה לא צעד פשוט עבורם להתגייס לצבא והם פשוט עושים את זה ובגדול. קולטים את המטרה, את המשימה - להגן על הארץ, על המדינה, לשמור על הבית".
נציגי עמותת "נצח יהודה" בריאיון ל-ynet
(צילום: מיקי שמידט)
על רקע מאבק המפלגות החרדיות לקידום חוק פטור מגיוס, ציין כהן כי "המוטיבציה של חיילי נצח יהודה בשמיים, לא מעניין אותי אם יהיה חוק. בסוף יש את הנערים האלה שרוצים לעשות את הצעד המשמעותי הזה".
יוסי לוי, מנכ"ל נצח יהודה, חיזק את דבריו וסיפר: "הפצועים מאתמול אומרים לי 'נמשיך לתמרן', בלתי נתפס בעיניי. זו פשוט גבורה של חבר'ה צעירים שהרבה מהם בכלל לא קשורים לעולם הצבאי ולא גדלו בסביבתו ועדיין מוכנים לבוא ולשרת ולהמשיך לתמרן אחרי כזה אירוע קשה".
הוא תיאר כי בעיקר בעקבות המלחמה, המשפחות של החיילים הרבה יותר מחוברות ומבינות את השירות. "אלו לא משפחות קלאסיות שמכירות שכול, זה אתגר רציני". לדבריו, "יש למלחמה הרבה מאוד השפעה בציבור החרדי, אם בעבר היו 70% חיילים בודדים, האחוזים כיום קטנים עד כדי בודדים, 18%-15%, רוב המשפחות היום מבינות שילד שאומר שהוא לא לומד תורה ורוצה להתגייס זו פסגת התרומה".
הוא שיתף כי גם הכיר את הנופלים. "חלק מהם גייסתי בעצמי, ליוויתי אותם דרך ארוכה מאוד. הם כמו אחים שלי, הם אמיצים גדולים. כן, יש מחיר יותר גדול לחייל חרדי. הם גיבורים גדולים, האמיצים שבדור".
