האירועים השבוע בכפר הפלסטיני קוסרה מספרים סיפור שלם, מתומצת, על אובדן השליטה ביו"ש. אחד העניינים המרכזיים בסיפור נוגע לשיפוי הזמני, שמעורר מחלוקת במערכת הביטחון. בצה"ל חוששים שהשטח הפלסטיני על סף פיצוץ - באדיבות פעולות הטרור היהודי, ריקבון הרש"פ, מצב כלכלי מחריף. אך בשב"כ לא חושבים כך; הם מזהים יציבות, רחוב פלסטיני מורתע, עלייה בסיכולי פיגועים ומעצרים.
לבנקים נשבר, סמוטריץ' היה מרוצה - אבל אז שב"כ הזהיר את הקבינט
(צילום: עמית שאבי)
יש שייחסו את הפער לעמדותיו של ראש השב"כ דוד זיני. לא בטוח. זה אותו זיני שמרחיב את פעולות המחלקה היהודית בשירות, ומתכוון לשקם ולהעצים אותה. השב"כ תחתיו גם לא נלהב לערער את הרש"פ. הנה דוגמה. לפני כשבעה שבועות הקבינט התכנס כדי לדון בעניין שאין טכני ואין מהותי ממנו: מנגנוני הסליקה של בנקים פלסטיניים.
בין ישראל לרש"פ יש סחר לא מבוטל, יותר מ-20 מיליארד שקל; זה מקור מהותי להתקיימות הרשות. שני בנקים, דיסקונט והפועלים, משמשים כקורספונדנטים - ספקי הסליקה והעברת הכסף - של הבנקים הפלסטיניים לכלכלה הישראלית וההפך. היסטורית, כדי להרגיע את הפועלים ודיסקונט, הממשלה סיפקה להם "כתבי שיפוי", כך שאם ייתבעו כי התברר שבנק פלסטיני החזיק חשבונות של ארגוני טרור, ישראל תפצה אותם בשווי הנזק.
מההתחלה ועד הסוף, הסיפור הוא שר האוצר סמוטריץ'. עם כניסתו לתפקיד, הוסבר לו מנגנון כתבי השיפוי. בהתחלה הוא קיבל - וחתם. לאחר-מכן, נמלך בדעתו. סמוטריץ' הבין שיש בידיו כוח עצום, גדול כנראה ממה שקיבל בהסכמים הקואליציוניים - להשתמש בטבעת חנק כלכלית על הרש"פ. ולמה לא בעצם? הרי הבנקים הפלסטיניים מעולם לא ביצעו את כל צעדי הלוחמה בטרור ובהלבנת הון שהתחייבו להם. מאותו רגע החל סמוטריץ' לשחק עם כתבי השיפוי.
הוא חתם על הארכות קצרות בהרבה, לפעמים של שלושה חודשים בלבד, ובמקביל אליהן - התמקד בחשיפת קשרי הטרור של הבנקאות הפלסטינית, בהשחרה מפורשת. בבנקים הישראליים גברה העצבנות; שום גורם שם לא רוצה למצוא את עצמו על דוכן הנאשמים בתביעה אזרחית של מיליארדים מאזרחים אמריקאים שנפגעו מפעולות טרור שמומנו מחשבון בבנק פלסטין.
זיני ואנשיו אמרו לשרים: אם לא יועבר כסף לבנקים ברש"פ יגברו סיכויי קריסתה. ומה עשה הקבינט, כולל שר האוצר? החליטו מהר להציע לבנקים הישראליים כתבי שיפוי עד סוף 2026 - רק שימשיכו לעבוד עם הרשות
במקביל, סמוטריץ' חסם את צינור החמצן החלופי שהמדינה כבר הקימה - חברה ממשלתית שהייתה אמורה לשמש בעצמה כמסלקה מול הפלסטינים (אנשי סמוטריץ' אומרים שגם פקידי האוצר לא היו מוכנים לשמש בה כדירקטורים, מחשש לתביעות אישיות ברחבי העולם נגדם).
שר האוצר שיחק עם טבעת החנק, וראה ברכה בעמלו. עלו אליו לרגל - גורמים אירופיים, אמריקניים, בין-לאומיים. כל מי שהחרימו אותו בפומבי. הוא השתמש בכתבי השיפוי לבנקים הישראליים ככלי אפקטיבי להשגת ויתורים, בעיקר בוושינגטון, לטובת הרחבת התנחלויות, הקמת יישובים חדשים, העלמת עין מהחוות החקלאיות. זה היה הנשק הסודי שלו.
בשלב מסוים נשבר לבנקים הישראליים, דיסקונט והפועלים: הם רצו לברוח מכל הסיפור. הסיכון לא שווה להם את זה. סמוטריץ' היה מרוצה; עכשיו זה בכלל לא הוא שסוגר את הברז לרש"פ, אלא מוסדות פיננסיים פרטיים; מה רוצים ממנו.
אזהרת שב"כ בקבינט
וכך הגענו לישיבת הקבינט ההיא, לפני כחודשיים. שב"כ התבקש למסור חוות דעת מקצועית. זיני ואנשיו אמרו לשרים: אם לא יועבר כסף לבנקים ברשות הפלסטינית, יגברו סיכויי קריסתה. אם זה מה שאתם רוצים, אמר שב"כ למעשה, אז אל תספקו כתבי שיפוי, הסליקה תיפסק, המצב הכלכלי יחמיר, הרש"פ תתמוטט. אגב - איך ישלמו לעובדים פלסטינים והסוחרים, אם הסליקה תסתיים? במזומן ובמטבע חוץ. זו דרך שתקשה על מערכת הביטחון לעקוב אחרי ההעברות הללו.
ומה עשה הקבינט, כולל שר האוצר? החליטו מהר להציע לבנקים הישראליים כתבי שיפוי עד סוף 2026. רק שימשיכו לעבוד עם הרשות. השר שהצביע נגד: איתמר בן גביר. "הרש"פ זה דם יהודי שנשפך", אמר בן גביר לסמוטריץ' בקבינט, "מכרת את העקרונות שלך תמורת בניית כמה בתים". מזווית המבט של סמוטריץ', הוא שוב הלך עד הקצה וקיבל את המקסימום. בקרוב, בנקאים פלסטינים ימצאו את עצמם תחת סנקציות וחקירות בעולם על מימון טרור. בימים האחרונים יש פריצת דרך; הצליחו לשכנע לפחות אחד מהבנקים הישראליים לחזור להיות מנגנון סליקה. הבעיה תגיע לשולחן הממשלה הבאה. במקרה הטוב, מבחינת סמוטריץ', הרש"פ תרפא את חוליי הטרור שלה. במקרה הטוב לא פחות, היא תקרוס. לא נורא.
הנה הנקודה: זה כן נורא. הרש"פ חלשה ומושחתת. קיומה הוא אינטרס ישראלי מובהק. בלעדיה, צריך להשיב כיבוש מלא על שני מיליון פלסטינים, כולל פינוי אשפה, מימון בתי-ספר ומושלים בחברון ושכם.
צריך להיאבק במעורבות הפיננסית בטרור, אבל כאשר ישראל מרסקת את הרש"פ כלכלית ובה בעת מקיימת איתה יחסים כלכליים; מאשימה אותה בתמיכה בטרור, אך מצפה ממנה לעצור מבוקשים; מגבה את פרעות נוער הגבעות, אך אומרת לעולם שהיא מחויבת לדין הבין-לאומי - המשמעות היא שהמדיניות האמיתית היא כאוס, אנרכיה. בתוך אנרכיה שכזו, גורמים מתוחכמים כמו סמוטריץ' יכולים לנצל נקודות חולשה ולהשיג הישגים גדולים לטווח קצר. ובינתיים, מערכת הביטחון בלחץ אדיר. זה משחק בסכומים גבוהים מאוד, והמחיר יכול להיות כבד. הוא כבר כבד.
