החלטת הקבינט המדיני-ביטחוני בעד כיבוש רצועת עזה מסמנת נקודת מפנה דרמטית במלחמה שנמשכת שנה ו-10 חודשים. ההחלטה, שהתקבלה תוך דחיית התוכנית החלופית שהציג הרמטכ"ל רב-אלוף אייל זמיר לכיתור והתשת חמאס, מעוררת סערה פנימית וחיצונית כאחד. האם מדובר בצעד אסטרטגי להכרעת חמאס או בהימור מסוכן שיסכן את חיי החטופים ויעמיק את הבידוד הבינלאומי של ישראל?
4 צפייה בגלריה
טראמפ ונתניהו על-רקע עזה
(צילום: Jack GUEZ / AFP, רויטרס/REUTERS/Evelyn Hockstein, חיים צח לעמ)
הדיון שהחל אתמול (חמישי) בשעה 18:00 והסתיים לפנות בוקר, חשף קרע עמוק בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לרמטכ"ל זמיר. נתניהו, שנתמך על-ידי השרים איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ', דחף להשתלטות מלאה על העיר עזה כשלב ראשון בתוכנית רחבה יותר לשליטה ביטחונית על הרצועה כולה. זמיר, לעומת זאת, התריע כי התוכנית מסכנת את חיי החטופים, עלולה לגרום לשחיקה משמעותית של כוחות צה"ל, ותוביל למשבר הומניטרי חמור עם עקירת כמיליון תושבים.
העימותים בישיבה היו חריפים ומלאים בעקיצות, כאשר שרים ובכללם בן גביר תקפו את זמיר על התנגדותו לכיבוש מלא של הרצועה, ואף דרשו ממנו "לציית לדרג המדיני". זמיר, מצידו, עקץ בחזרה והציע באירוניה כי השרים "יסירו את החזרת החטופים ממטרות המלחמה". אמירה זו של הרמטכ"ל הציתה ויכוח סוער. השר סמוטריץ' התנגד לכל הסעיפים בתוכנית, בטענה כי עצירה אפשרית של המבצע עבור עסקת חטופים תיחשב כ"תבוסה". לעומתו, שרים כמו זאב אלקין וגדעון סער נמנעו בהצבעה על חלק מהסעיפים - מה שמעיד על חוסר קונצנזוס בקבינט.
לשכת ראש הממשלה הציגה באופן רשמי את "חמשת העקרונות לסיום המלחמה" - ואולם, התוכנית שכוללת את פינוי אוכלוסיית עזה לדרום הרצועה עד לתאריך הסמלי 7 באוקטובר 2025 מעוררת ספקות רבים. פינוי של כמיליון תושבים בתוך חודשיים נראה כמשימה כמעט בלתי אפשרית מבחינה לוגיסטית והומניטרית. הרמטכ"ל זמיר הזהיר כי אין מענה הולם לעקירה בהיקף כזה, והאו"ם כבר התריע כי הרחבת המלחמה עלולה להוביל ל"השלכות קטסטרופליות" עבור האוכלוסייה הפלסטינית.
בנוסף, הסיכון לחטופים שלפי ההערכות 20 מהם עדיין בחיים נותר גורם מרכזי בוויכוח. משפחות החטופים, שמחו מחוץ למשרד ראש הממשלה, טענו כי התוכנית היא "גזר דין מוות" על יקיריהן. במטה המשפחות אמרו: "החלטת הקבינט לצאת למהלך של כיבוש הרצועה היא הכרזה רשמית על הפקרת החטופים, תוך התעלמות מוחלטת מהאזהרות החוזרות ונשנות של הדרג הצבאי ומהרצון הברור של רוב הציבור בישראל".
למרות הביקורת הבינלאומית הגוברת, נתניהו טען כי התוכנית זוכה לגיבוי אמריקני וכי ארצות הברית צפויה לפרסם בקרוב תוכנית סיוע הומניטרי משלה, שכוללת הקמת עד 16 מרכזי חלוקת מזון. עם זאת, הצהרתו השבוע של הנשיא דונלד טראמפ ("זה תלוי בישראל") מעידה על עמימות מסוימת במחויבות האמריקנית. בעוד נתניהו מנסה להציג חזית מאוחדת עם וושינגטון, התנגדות מצד בעלות ברית מערביות כמו בריטניה, אשר שגרירה בישראל כינה את התוכנית "טעות גדולה", מצביעה על סיכון לבידוד דיפלומטי.
חמאס, מצידו, הגיב בחריפות להחלטת הקבינט, וטען כי מדובר ב"המשך מדיניות ההשמדה והגירוש". בכירים בארגון הטרור האשימו את נתניהו בניסיון להקריב את החטופים למען "אינטרסים אישיים", והזהירו כי הרחבת המבצע לא תהיה "טיול" עבור צה"ל. הצהרות אלה, לצד סרטונים שפרסם חמאס של חטופים במצב קשה, מעצימות את הלחץ על ישראל הן מבית והן מחוץ.
קושי בין לחצים פוליטיים להתחשבות במציאות בשטח
התוכנית, שמוגדרת רשמית כ"השתלטות" ולא כ"כיבוש" מטעמים משפטיים, נתפסת על-ידי רבים כמהלך שיסבך את ישראל באחריות ארוכת טווח לאוכלוסייה האזרחית בעזה. התנגדותם של בן גביר וסמוטריץ' להגדלת הסיוע ההומניטרי, לצד התעקשותם על המשך לחימה ללא פשרות, מעידה על הקושי ליישב בין הלחצים הפוליטיים הפנימיים לבין הצורך בהתחשבות במציאות בשטח.
ההחלטה על כיבוש עזה, גם אם תתבצע באופן מדורג, מעלה שאלות כבדות משקל. האם ניתן להכריע את חמאס באופן מוחלט, כפי שנתניהו טוען, או שמא מדובר במלכודת שתוביל למלחמת התשה ארוכה ויקרה? האם העולם יקבל את התוכנית הישראלית אם תעבור משלב התכנון לשלב הביצוע? איך יגיבו מדינות שונות, איך יגיב האיחוד האירופי, ואיך יגיבו ידידי ישראל?
בסופו של דבר ישראל עלולה לאבד גם את טראמפ, שהוא היחיד שתומך בה. אין ספק שהתוכנית תעודד חרמות, תגביר גינויים, תוביל לעוד הכרות במדינה פלסטינית, ותגרום למחאות ציבוריות בכל הרמות ובכל המישורים. הבידוד של ישראל בעולם עלול להחריף ולהגיע עד ניתוקי יחסים דיפלומטיים. במקביל צריך לעקוב אחר התגובות של מדינות ערב, בדגש על המדינות שחתמו עם ישראל על "הסכמי אברהם".
ומה לגבי ההתרחשויות מחוץ לגבולות המדינה? לתוכנית עלולות להיות השלכות גם על היחס לישראלים ויהודים ברחבי העולם. החודשים הקרובים, ספטמבר ואוקטובר, יכנסו לתוכם סערה מושלמת מבחינה פוליטית פנימית ומבחינה מדינית בינלאומית.
הקבינט סימן כאמור את 7 באוקטובר כ"מועד הסמלי" שבו אמור להסתיים תהליך הפינוי של אוכלוסיית העיר עזה לדרום הרצועה. בנוסף, ב-3 בספטמבר בג"ץ ידון בעתירות נגד החלטת הממשלה להדיח את היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה מתפקידה. עוד מתוכנן לספטמבר: נאום ראש הממשלה נתניהו בעצרת הכללית של האו"ם. בסוף אוקטובר תחזור הכנסת מפגרת הקיץ.
לבלגן הפנימי "יצטרף" ככל הנראה גם הניסיון של הקואליציה להוביל בתקופה זו את חוק ההשתמטות, ומעל לכל אלה ירחף החשש הכי חמור: מה יקרה אם חלילה וחס נגיע להוצאות להורג של חטופים? השתלבות כל האירועים ביחד עלולה ליצור מאסה קריטית של כאב ראש לאומי.
נתניהו, שערך בליץ ראיונות לתקשורת הזרה לפני הדיון, שוב תוך התעלמות מהתקשורת הישראלית, ניסה להציג את התוכנית כמשהו זמני. "לא נשלוט על עזה לאורך זמן ונעביר אותה לאחריות גורם ערבי שהוא לא החמאס ולא הרשות הפלסטינית", אמר נתניהו תוך הבטחה שהמבצע יהיה הפיך במקרה של הסכם עם חמאס. עם זאת, היעדר התייחסות מפורשת לעצירה אפשרית בהחלטת הקבינט מעורר חשש כי המחויבות לעסקת חטופים היא שברירית. בינתיים, המחאות ברחובות ישראל ממשיכות להתעצם, כאשר משפחות החטופים ורבים בציבור דורשים פתרון דיפלומטי על פני הסלמה צבאית.
ההחלטה לכבוש את עזה היא הימור מסוכן שמשקף את המתחים הפנימיים בישראל ואת הלחצים החיצוניים המופעלים עליה. בעוד נתניהו טוען כי זו הדרך היחידה להשיג "ניצחון מוחלט" על חמאס, התנגדות הצבא, משפחות החטופים וחלק מהציבור הישראלי, מעידה על הסיכונים הרבים הכרוכים במהלך. נתניהו אמר לשרים בקבינט ש"מה שעשינו עד כה נכשל", אך שכח להזכיר להם שהוא זה שקבע את הדרך הזאת. השאלה הגדולה היא האם התוכנית תצליח להשיג את יעדיה, או שמא תוביל את ישראל למבוי סתום נוסף, עם מחיר כבד בחיי אדם ובדעת הקהל הבינלאומית.
