"אדלשטיין הוא לא הסיפור" זועקים החרדים, ומבקשים מנתניהו, או ממחליפו של אדלשטיין, חוק השתמטות בנוי לתלפיות. "ודווקא ממך כאסיר ציון עיקש, היה מצופה לעמוד מול הציבור הישראלי ולתווך בפניו באומץ את העמדה החרדית בנושא הגיוס", כתב אריה ארליך כאן, וכנראה לא הבין שזה בדיוק מה שאדלשטיין עשה בחודשים האחרונים. בעיקשות ובמסירות הוא ניסה לנסח חוק גיוס שלא מוצא חן בעיני החרדים וגם לא היה מוצא חן בעיני המילואימניקים.
ימשיכו החרדים לגלגל עיניים ולטעון כלפי החילונים המשרתים ומשלמי המיסים שהם לא מבינים אותם. שלא מבינים שעולם התורה הוא הדבר הכי יקר עבורם, ושהם מפחדים פחד אמיתי מיציאה המונית ובלתי מבוקרת. אז בהחלט מבינים אותם. אבל, תכל'ס, מה זה משנה לחרדים אם מבינים אותם או לא? הם רק רוצים חוק השתמטות. "מלא מלא". לא פחות מכך. אז זהו, שמבינים אותם, ועוד איך - אבל לא מקבלים את הטענות שלהם, והגיע הזמן שהם אלו שיתמודדו עם המציאות. כי הצד השני מתמודד יום יום עם "הותר לפרסום". זה פחד אמיתי. נדמה שהחרדים פשוט התבלבלו, שיכורי כח בגלל מעמדם הפוליטי: במדינה נורמלית ובוודאי דמוקרטית כולם צריכים להיות מתחת לאלונקה שווה בשווה. ולא יכול להיות שצד אחד לא רק שאיננו משרת הוא גם מקבל הטבות בלתי סבירות.
בקום המדינה החרדים עודדו את חבריהם להתגייס, וכך היה. בן-גוריון התיר לכמה מאות לא לשרתף ועד 1977 רוב מוחלט של החרדים שרתו בצה"ל. רק מאז ההיגיון התהפך: משרת כל מי שלא מביא פתק מהרב, ומי שלא רוצה לשרת, טוב יעשה אם יהיה חבר בישיבה כלשהי (בין אם באמת ילמד ובין אם לא). והחילונים, שבינתיים עוד לא הקימו ישיבות חילוניות ולא זוכים להסדר של פתק מהרב, יתגייסו, ילחמו ואולי גם יהרגו בהגנה על המדינה. הסידור הזה הרגיז תמיד, אבל עכשיו, תוך כדי מלחמת 7 באוקטובר, הוא מרגיז כפליים. ויתרה מכך, הוא גם מתנגש עם כורח מבצעי לצורך ההגנה על המולדת: פשוט חסרים אלפי חיילים, כי המשימות התרחבו וכי נהרגו ונפצעו אלפי חיילים.
הפתרון פשוט: כל החרדים בגיל הגיוס ועד גיל 19 לערך מקבלים צו ומתגייסים, ועל מי שלא מתגייס מוטלות סנקציות משמעותיות (חרדים וחילונים כאחד). כל החרדים מעל לגיל זה מקבלים פטור מגיוס
הפתרון פשוט: כל החרדים בגיל הגיוס ועד גיל 19 לערך מקבלים צו ומתגייסים, ועל מי שלא מתגייס מוטלות סנקציות משמעותיות (חרדים וחילונים כאחד). כל החרדים מעל לגיל זה מקבלים פטור מגיוס. הם כבר לא צריכים יותר את הפתק, הם פטורים משירות לעד. ואז במצב זה, אולי ישקלו ללכת לעבוד כי הם כבר לא כבולים לישיבה שאמורה לתת את הפתק. ומי שבאמת רוצה, שילמד בישיבה. בדיוק כמו מי שרוצה ללמוד פיסיקה. אלו שיתגייסו יטופלו בכפפות של משי, כדי שתהיה להם האפשרות להשתחרר חרדים בדיוק כפי שנכנסו לשירות. ולא נשכח כמה מאות עילויים שיקבלו פטור מגיוס בכלל, בדומה לספורטאים מצטיינים או מוסיקאים מצטיינים (שבהחלט משרתים, אבל נעזוב את זה).
אריאל היימןיגידו המצקצקים שזה מהלך דרמטי מדי, חד מדי וקשה מדי. ומה, לשרת במילואים בעזה 300 יום תוך סכנת חיים איננו מהלך דרמטי? והשינוי שעבר מערך המילואים משרות של 42 יום בשלוש שנים לשרות של 420 יום בשלוש שנים (ואולי יותר) איננו דרמטי? ומה שעוברות המשפחות שלהם גם הוא לא דרמטי? ועל אף כל זאת, אם דווקא רוצים לממש את המהלך בשלבים (מנימוקים שונים) - אז בסדר. אבל נקודת המוצא היא שכולם, אבל כולם, משרתים.
תא"ל (במיל.) ד"ר אריאל היימן הוא לשעבר קצין המילואים הראשי, וכיום חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי INSS
