הקבינט המדיני-ביטחוני צפוי לאשר היום (ראשון) את התוכניות להעמקת הלחימה ברצועה, מה שיחייב גם גיוס מילואים נרחב, ובמהלך הימים האחרונים קיבלו עשרות אלפי מילואימניקים הודעות ממפקדיהם ונדרשו להיערך לכך. אחרי מאות ימים בצו 8 מאז פרצה המלחמה, גם הפעם מספרים אנשי המילואים על המחיר האישי הכבד שהם משלמים, אך מדגישים: נמשיך להתייצב ולעשות את מה שמוטל עלינו.
פעילות צה"ל בצפון הרצועה
(צילום: דובר צה"ל)
מור, חובש גדודי בשריון, שירת כבר יותר מ-300 ימים מאז פרצה המלחמה, ורק לפני ארבעה חודשים וחצי הפך לראשונה לאבא. כעת, הוא זומן לסבב החמישי שלו, אחרי ששירת בגבול הצפון, ולחם גם בעזה ובלבנון. "התינוק שלי נולד שלושה שבועות אחרי שסיימתי את הקו בלבנון", סיפר. "כל אחד יכול לא לבוא. הכי קל להישאר בבית עם הילד, וזה גם כנראה המעשה הנכון - אבל אני לא יכול. זאת החובה שלי לצאת ולעשות פעם אחרי פעם. צריך אותנו ואנחנו מגיעים".
ואם לא די בכך, לפני קצת יותר מחודש התחיל מור לעבוד במקום עבודה חדש, אחרי שבמקום הקודם "עשו לי הרבה בעיות בגלל המילואים". לדבריו, "עד שסוף-סוף יש תחושה שאתה חוזר למסלול החיים, אתה הולך שני צעדים אחורה". עם זאת, הוא סיפר: "ידעתי שזה יבוא. דיברתי עם הצוות שזה עניין של זמן עד שזה יגיע".
לשירות המילואים הולך מור בתחושה של גאווה ושליחות. "זו תקופה שאנחנו משכתבים את ההיסטוריה של המדינה", אמר. "נכון, אפשר להסתכל גם על זה שזה רק אנחנו, אחוז קטן שעושה מילואים, אבל אני רואה את זה שאנחנו יחידי סגולה וזכינו בזה. עם כל הקושי והמורכבות אנחנו באים להגן על הבית. זה לא יעבוד אם כל אחד יחשוב רק על עצמו".
לצד הגאווה והרצון לתרום, מור מתאר גם שינוי באופן שבו הציבור מסתכל על אנשי המילואים: "ב-7 באוקטובר כל העם היה מאחורינו. היום אנחנו צריכים להסביר למה אנחנו הולכים. העם מסתכל על המילואימניקים שהם קודש, אבל יש תחושה שונה מזאת שהרגשנו ב-7 באוקטובר. הסביבה פחות סבלנית ומכילה. זה בא לידי ביטוי במקומות עבודה ובהרבה תחומים נוספים".
רב-סרן במילואים צביקה משרת כמפקד פלוגת סיוע מנהלתי בגדוד השריון 9215 שבחטיבה 205, ומאז פרוץ המלחמה הספיק להיות בעזה ובלבנון בכמה סבבים. כמשרת מילואים, סיפר רס"ן צביקה, "אני לא מסתכל על מי מתייצב ומי לא - אני עסוק בפעילות". לדבריו, "סך הכול ההתייצבות של הגדוד היא מספקת בשביל לבצע את המשימה בצורה הטובה ביותר ולשמור על היישובים".
בתור מפקד פלוגה חשוב לצביקה לדאוג לחיילים תחתיו, בהם גם כאלה שחווים יותר קשיים בשילוב המילואים עם חיי השגרה. "אנחנו מנסים להבין את המשמעות ולראות איך אנחנו יכולים למצוא פתרון לכל אחד", אמר. "אנחנו מנסים לראות איך לרווח להם את הזמן בבית, או לאפשר להם לעבוד מרחוק באמצעות מתחמי עבודה שאנחנו יוצרים להם במוצבים. אני כמפ"מ רכשתי מודמים לגדוד כדי שתהיה לאנשים אפשרות לעבוד מרחוק".
עוד הוסיף רס"ן צביקה: "התחושה היא שאף אחד לא מנסה להתחמק ממילואים בגלל שסע בעם או דעה פוליטית כזאת או אחרת. ההבנה שלנו היא שעולם המילואים הוא חלק מאיתנו. הביטחון של אזרחי מדינת ישראל - הוא על הכתפיים שלנו". לצד זאת, הוא הדגיש כי "כמובן שיש מקום לאנשים נוספים להצטרף כדי שתהיה לנו אפשרות לרווח את הסבבים. ככל שיהיו יותר אנשי מילואים ככה יהיו יותר מרווחים לחיילים".
צביקה, שיחגוג בקרוב 48, נשוי לכנרת ואבא לשלושה ילדים, בהם בת שמשרתת כלוחמת בעוקץ. "אני מסתכל על עולם המילואים שלי כסוג של אבהות. אני מרגיש אבא של חיילי הגדוד", סיפר. "החיילים הצעירים מתמודדים עם ההשלכות של המילואים בצורה הרבה יותר משמעותית ממני שאני בן 48 ועובד כבר במשרה בכירה".
לדבריו, "לחיילים הצעירים יש רצונות ושאיפות, חלקם באמצע תואר או בתחילת הדרך בקריירה שלהם, והם מתחרים עם אנשים שלא עושים מילואים. אנשי מילואים שכרגע סטודנטים או בתחילת הקריירה נפגעים ולא מתקדמים כמו חברים שלהם לספסל הלימודים או העבודה שלא עושים מילואים. לכן אנחנו באמת מנסים לראות איך אפשר לעזור להם. המג"ד שלי הוציא מכתב מאוד יפה למעסיקים שמסביר את הצורך שלנו כגדוד לתרום ולהגיע למילואים. בסוף אי-אפשר לשכוח שהתפקיד שלנו הוא לשמור על האזרחים. אם לא נהיה שם אז הביטחון במדינה הזאת ייפגע".
גם ד', לוחם גולני במילואים, זומן לסבב נוסף, והוא שותף לתחושות של צביקה ומור. "כשרק פרצה המלחמה הרגשתי בכל מקום שהייתי בו שגאים בי על הנכונות שלי לשרת את המדינה", סיפר. "אבל בזמן האחרון כולם מסביבי, החברים, המשפחה והקולגות בעבודה, שואלים אותי למה אני לא מוצא דרך להתחמק מזה. זה מורכב, מצד אחד אני רוצה לנהל שגרה כמו שצריך, אבל מצד שני אני רוצה לעשות למען המדינה שלי. אי-אפשר שכולם יתחמקו".
מאז פרוץ המלחמה שירת ד' כבר יותר מ-350 ימים. הוא נלחם בקיבוצי עוטף עזה ב-7 באוקטובר, והספיק להיות גם בלבנון ובגבול סוריה. "אני מוכן להתייצב תמיד, לכל מטרה. כשהמדינה צריכה אותי אני שם. אבל אני כן מצפה מאחרים לתת מעצמם גם יותר. אני מכיר לא מעט אנשים שמתחמקים ממילואים כי 'לא מסתדר' להם. זה לא תירוץ", שיתף בתסכול.
הוא הוסיף: "אני מצפה גם מהחרדים להיכנס מתחת לאלונקה. יש לא מעט תפקידים שהם יכולים להשתלב בהם, ואני יודע שגם הצבא עושה הכול כדי לשלב אותם במסגרת שתתאים לאורח החיים שלהם. כולם צריכים להבין את גודל השעה, ולקחת חלק במשימה. אנחנו פועלים להגן על הבית, על העם שלנו, וזה לא משנה אם אתה דתי או חילוני. כולנו חלק מאותה מדינה".
מארגון "קואליציית המשרתים" נמסר כי "עשרות אלפי מילואימניקים נקראים לסבב שישי ושביעי, אנחנו שוב עוזבים את הבית – ואחרים ממשיכים לא להופיע. הממשלה שוב מבטיחה ושוב מפנה גב, הבטחות שוות לכלום. גם את החזית הזו לא נפקיר. גיוס לכולם – ביטחון לכולם. נילחם ביחד – ננצח ביחד".
עשרות אלפי משרתי מילואים קיבלו כאמור צו 8 לטובת הרחבת הפעולה ברצועת עזה, שתחל בימים הקרובים. חלק גדול מחטיבות המילואים שיגויסו בחמישית או בשישית מאז 7 באוקטובר, יישלחו לגזרות אחרות כמו גבול הצפון ויהודה ושומרון כדי להחליף שם את החטיבות הסדירות שיובילו את ההתקפה החדשה במרכז רצועת עזה.
בכך למעשה תתרסק כליל ההבטחה של צה"ל לעצמו, למשרתיו ולציבור מתחילת השנה, לפיה משרתי המילואים יגויסו השנה "רק" לחודשיים וחצי לאורך 2025, ולא מעבר לכך. כך גם נבנה הגרף הצה"לי לגזרות השונות, שישונה לחלוטין עוד בטרם הגענו למחצית השנה. גם גדודי מילואים שלמים יופעלו בפעולה הקרקעית המחודשת ברצועת עזה.
בצבא אומרים כי בפעולות אלו יגבר עוד יותר הלחץ הצבאי על חמאס כדי להגמישו במו"מ לעסקת חטופים. הרמטכ"ל רב-אלוף אייל זמיר קבע בימים האחרונים כי היעד העליון של צה"ל והמשימה הראשונה הם קודם השבת 59 החטופים משבי חמאס ואז מיטוט ארגון הטרור והכרעתו.
פורסם לראשונה: 22:54, 03.05.25
