בדיוק 60 שנה לאחר שהמרגל הישראלי אלי כהן הוצא להורג בתלייה בדמשק, התבשרה אתמול (ראשון) אלמנתו נדיה כי אלפי מסמכים וחפצים של כהן הובאו לישראל במבצע מורכב. "הסיעו את אמא לפגישה עם ראש הממשלה וראש המוסד וסיפרו לה על כך", תיארה בהתרגשות סופי בן דור (65), אחת משלושת ילדיהם. "היא עדיין חולמת להגשים את מה שנלחמה עליו כל חייה - להביא את אלי כהן לקבורה בישראל", אמרה הבת.
רה"מ וראש המוסד עם רעייתו של כהן
(צילום: עומר מירון/ לע״מ)
בן דור סיפרה שהייתה ילדה כבת 5 כשאביה הוצא להורג: "לאט-לאט גיליתי את הסיפור שלו. עד היום אני אוספת פיסות מידע על האבא הפרטי שלי - שהוא גם דמות לאומית בישראל". לדבריה, "יש הרבה מיתוסים ודיס-אינפורמציה, ועכשיו יש עוד מקור מידע שהביאו ארצה. אקרא בשקיקה כדי ללמוד עוד דברים עליו".
אתמול סיפרו נתניהו וברנע לכהן על החומרים שהובאו, ובהם מסמכים מקוריים וחפצים אישיים - כולל מסמך הצוואה המקורי, שאותו כתב המרגל שעות לפני הוצאתו להורג, ושעד כה נחשף בגלוי רק העתק ממנו. "רק כשאמא יצאה מהפגישה בדרך מירושלים היא סיפרה על המסמכים שהביאו לישראל במבצע מורכב", הוסיפה בן דור.
"אקרא אותם בחרדת קודש כדי לדעת מה עבר על אבא. אשאב משם כל בדל אינפורמציה", סיפרה הבת, שכל חייה גדלה כשדמותו של אביה מהווה סמל לגבורה ולהקרבה למען ביטחון ישראל. "יש את הפן האישי של אלי כהן כאבא, כבעל וכאיש משפחה, ויש את המישור הלאומי, התרומה שלו לביטחון ישראל ואת העבודה שלו למען המדינה. עבורי המסמכים יהיו עוד פיסת מציאות על אבא שלי".
תא"ל במיל' פרנקו גונן, יו"ר עמותת אלי כהן שגם חנכה את המוזיאון למורשתו בהרצליה, בירך על המהלך וסיפר כי הייתה תחושה באוויר ש"משהו מתרחש". לדבריו, "אנחנו שמחים שבציון 60 שנים לעלייתו לגרדום הביאו את המסמכים שיספרו את סיפורו. הרגשנו שמשהו קורה עם אלי כהן אבל לא ידענו מה בדיוק".
הוא סיפר כי "נדיה אמרה לראש המוסד ברנע שהיא רוצה לציין היום במוזיאון את שנת ה-60 למותו, והוא ביקש ממנה לדחות את זה. בין השורות היא הבינה שמשהו מתבשל. היום התבשרנו שהגיעו המסמכים, ונדיה עדיין אוחזת בתקווה שבעלה יובא לקבר ישראל. אנחנו מקווים שהיא תזכה ליום שבו עצמותיו של כהן, גיבור ישראל, יגיעו למנוחה הנכונה שלו - בקבר ישראל".
מכתב "הנשיקות האחרונות" לנדיה
הארכיון המיוחד כולל כאמור כ-2,500 מסמכים, תמונות וחפצים אישיים ומקוריים שרובם ככולם נחשפים בפעם הראשונה. חומרים אלו נאספו על-ידי המודיעין הסורי לאחר תפיסתו בינואר 1965, וכוללים הקלטות ותיעוד מתיקי החקירה של כהן ושל גורמים עימם היה בקשר, מכתבים בכתב ידו לבני משפחתו בישראל, תמונות מפעילותו בזמן שליחותו המבצעית בסוריה, וחפצים אישיים שנלקחו מביתו לאחר לכידתו.
מבין התיקים הרבים שאותרו בארכיון, נמצא גם תיק עב כרס כתום שכותרתו "נדיה כהן". מעיון בתיק עולה כי שירות המודיעין הסורי סקר את כלל הפעילות שאלמנתו קידמה למען שחרור בעלה מהכלא הסורי, לרבות המכתבים הרבים ששלחה למנהיגים בעולם, ולנשיא סוריה בקריאה לשחרורו.
בין המסמכים נמצאו כאמור גם מכתבים אישיים שכתב כהן למשפחתו. במכתב לרעייתו, שנכתב בשפה הערבית אחרי שנתפס והובא למשפט בסוריה, כהן כתב: לרעייתי נדיה ולמשפחתי היקרים, אני כותב לכם את מילותיי האחרונות, ומבקש מכם לשמור על קשר תמידי ביניכם".
הוא פנה לאשתו: "אני מבקש ממך נדיה שתסלחי לי, ושתדאגי לעצמך ולילדים, ושתדאגי עבורם לחינוך מלא. אל תמנעי מעצמך או מהם דבר, ושמרי על קשר תמיד עם משפחתי. את יכולה להינשא לאחר, כדי שהילדים לא יגדלו בלי אב. יש לך את החירות המלאה לכך, ובבקשה, אל תבזבזי את זמנך בבכי על מה שהיה, אלא חשבי תמיד על העתיד.
"אלו הן הנשיקות האחרונות שאני שולח לך, לסופי, לאיריס, לשאול, ולכל בני המשפחה, במיוחד לאימי, אודט ובני משפחתה, למוריס ובני משפחתו, לעזרא ובני משפחתו, ולאלברט ובני משפחתו. ואל תשכחי את כל בני משפחתך היקרים - שלחי להם את ברכת השלום האחרונה שלי וגעגועיי. ואל תשכחי להתפלל לעילוי נשמת אבי ונשמתי. לכולכם, הנשיקות האחרונות והשלום".
פורסם לראשונה: 20:35, 18.05.25
