משרתי מילואים, נכי צה"ל ומשפחות מילואימניקים צעדו היום (שני) בבני ברק בקריאה לחוק גיוס שוויוני. הצעדה, שיזמו חברי ארגון "כתף אל כתף" שקוראים לחרדים להצטרף אליהם בשירות בצה"ל, עוררה כמה מתחים. אחד התושבים בעיר טען שהיא מתריסה, ואחר קרא: "הקמתם מדינה - תתמודדו איתה".
הצעדה בבני ברק לשוויון בנטל
(צילום: עידו ארז, גל גנות)
חגי דגן (23), צוער לשעבר בבה"ד 1, שנפצע באורח אנוש מירי בצוואר בקרב על קיבוץ בארי, סיפר ל-ynet כי "חונכתי על המשפט 'בלי חובות אין זכויות'. ככה זה צריך להיות במדינה, הגיוס הוא חובה אזרחית. אני לא יכול לעמוד מהצד כשאני רואה את חברים שלי נשחקים בצבא. יצאתי משירות בעל כורחי אחרי ששילמתי מחיר כבד, ואין מי שיחליף אותי מתחת לאלונקה.
"זה לא ניסיון 'לתקוע אצבע בעין' - זה צורך ביטחוני אמיתי. אני מרגיש שהחובה האזרחית שלי היום היא להשמיע את הקול הזה. אחי יובל הוא מג"ד במילואים ועשה למעלה מ-400 ימים מפרוץ המלחמה. אין מי שיחליף אותו או את החיילים שלו. הוא כבר לא יודע איך לקרוא להם פעם אחר פעם למילואים".
יונתן שלו (22), ממובילי "כתף אל כתף", שירת בסדיר כלוחן במגלן. הוא נפצע במהלך שירותו, ולאחר שהשתקם בחר לחזור לשירות מילואים: "אני חושב שהציבור החרדי לא מבין את התחושות ואת האתגרים הפיזיים והרגשיים שהיינו צריכים לשלם לאורך המלחמה. אנחנו רוצים לשבור את המחסום הזה, הוא נוצר על-ידי הנהגה פוליטית ורוחנית. אנחנו לא קוראים להמרדה, אנחנו באים בלי כעס - רק לחשוף לציבור החרדי את מה שאני והחברים שלי חווינו מאז פרוץ המלחמה. איבדנו אנשים מדהימים, ואנחנו אלה שנשבור את המחסום. בעוד תקופה אני מקווה שנצעד פה איתם יד ביד. אנחנו מדינה אחת, עם אחד", אמר.
גילי כהן, בת 23 שהשתחררה משירות כקצינת חינוך וגויסה לשלושה חודשי מילואים עבור הקמה של יחידה חדשה, סיפרה בצעדה כי "הדור שלי אלו החבר'ה שמיד אחרי השירות הסדיר נקראו למילואים. עוד לא התחלנו את החיים. בסוף הכול מתחיל ונגמר בשוויון בנטל. אנחנו צריכים להכניס את האחים שלנו, החרדים, תחת האלונקה. באתי לכאן בתקווה לקיים שיח".
איתמר הלר, נכה צה"ל שנפצע בתאונת אימונים לפני שלוש וחצי שנים, הגיע לצעדה עם קביים. "שלושה שבועות אחרי שנולדה לי אחיינית, גיסי ארגן תיק והוקפץ ללבנון. אני לצערי לא יכול להחליף אותו - הרגליים שלי לא עובדות כמו שצריך", אמר. "משאלת הלב שלי היא שצעירים שהולכים ברחוב, שלא יושבים ולומדים בישיבות, יסתכלו לי בעיניים. שהם יראו שאני לחמתי והייתי שם עבורם - שזה יצבוט להם בלב. אני מאמין שזה צובט, כי בסוף הם אחים שלי ואני אוהב אותם. גם איתי שירתו חרדים, אבל לא מספיק. אני מצפה שהם יראו את הבחור עם הקביים ולא יישארו אדישים, שהם יצעדו איתי, יגידו שהם חלק מהמדינה ובאו לתרום".
שי אלבלינג שוחרר לפני 10 שנים משירות מילואים, אך הגיעו לצעוד עבור בנו, שמשרת במילואים במגלן. הוא אמר כי "רצינו להעביר מסרים חשובים, הילדים שלנו התעייפו מסבבים. החיים שלהם נעצרו, באנו להראות שאנחנו צריכים עזרה, מבקשים יד". גם שני ג'ורג'י, שלא משרתת במילואים בעצמה, צעדה עבור אחיה ובן דודה: "אכפת לי מהמדינה ואני מאמינה שצריך להשמיע את הקול שלנו, להסביר שצריך אותם איתנו. את כל העם ביחד", אמרה.
עידו קרן, גם הוא ממובילי הארגון שיזם את הצעדה - והשלים יותר מ-400 ימי מילואים בחיל המודיעין, הדגיש כי אם תושב בני ברק שיבחין בהם יפנה אליו הוא יגיד לו "אנחנו אחים". "הייתי אומר לו שהוא אח שלי ושאני אוהב אותו. המדינה הזו היא של כולנו ביחד ואנחנו צריכים לחיות כאן בשותפות, במיוחד בתקופה כל כך מורכבת".
"המלחמה לא קשורה אליי"
הצעדה לוותה במבטים סקרנים מצד תושבי העיר, אבל היו גם כאלו שהגיעו לשוחח עם הצועדים - ואף להתעמת איתם. אחד התושבים אמר כי יש אוכלוסיות אחרות שלא משרתות: "לא מעניינים אותי החרדים, מעניינים אותי כל האזרחים במדינת ישראל - רוסים, צ'רקסים, דרוזים. למה באים דווקא אליי ומבקשים ממני להתגייס?". קרן השיב: "אכפת לי ממך ואני רוצה שאני ואתה נחיה כאן ביחד. אכפת לי מהביטחון של המדינה הזאת וכרגע יש צורך בעוד לוחמים".
גם דגן השיב לתושב, וסיפר כי "נפצעתי אנוש ב-8 באוקטובר. מי שהציל את החיים שלי היה בחור חרדי ששירת בנצח יהודה. תמצא לי רב אחד שיגיד שאין מצווה גדולה יותר מלהציל חיים". התושב השיב: "כל אזרח במדינת ישראל צריך לעשות צבא. כולם, אבל אתה הגעת למגזר שהוא הכי פחות מעניין אותי עכשיו. יש מגזר אחר שטובח".
תושב אחר קרא בפני הצועדים כי עצם הימצאותם בבני ברק "מתריסה", וטען כי בפעם שבה תושבי בני ברק רצו למחות בתל-אביב הם סולקו על-ידי המשטרה. בשיחה אחרת, תושב העיר אמר לצועדים כי "בציבור החרדי עדיף למות ולא להתגייס. לאבד את הגוף ולא את הנשמה".
תושב נוסף התקומם על הצעדה, וקרא לעברם: "הקמתם לכם מדינה - תתמודדו איתה. זה לא קשור אלינו. לפני שהקמתם אותם הכול היה יותר טוב. הצועד יונתן שלו השיב: "אתה יכול להגיד שזו לא המדינה שלך, אתה יכול להגיד את זה עד מחר. אם אתה חי פה אתה חייב לשרת. זה המעשה הציוני. אין לך מושג מה זה לאבד חברים, איבדתי 30 חברים בשנה האחרונה". התושב הגיב: "גם המלחמה בסין לא קשורה אליי", ושלו ענה: "לי היו חברים שידעו את התורה לא פחות טוב ממך – ומתו במלחמה. אז אני חושב שזו בושה".
למרות העימותים, יונתן שלו שיתף בסוף הצעדה על "תחושה של שליחות. עמדנו בלב בני ברק בכבוד, אהבה ובקריאה הכי ציונית שיש. זה לא קל ולא פשוט, אבל זו הדרך היחידה לבנות פה משהו אמיתי, עם אחד. זו רק ההתחלה, נמשיך לפעול. אני מקווה שבאירוע הבא נתגבר על הפוליטיקה הזולה ונראה חרדים צועדים איתנו ומתגאים במדינה שלהם". קרן הוסיף: "המצב הפיך, הציבור החרדי - לפחות בחלקו - מבין שצריך להתגייס. עכשיו צריך החלטות אמיצות של מנהיגים בממשלה ובציבור החרדי".
