במאמרם האחרון מציירים סלבין ורויטר תמונה אופטימית למדי של המשק הישראלי, לפיה המשק יצמח יפה ב-2025 (3%) ובשיעור ניכר ב-2026 (5%). בפועל, בשנות המלחמה צמח המשק בשיעור נמוך דרמטית (0.7% ב-2024) מפוטנציאל הצמיחה שלו (כ-4%). כאשר מנכים את הגידול באוכלוסייה, כלכלת ישראל בתקופת המלחמה נמצאת בצמיחה שלילית לנפש, אך שומרת על חוסן.
סלבין ורויטר אף מציינים שהמלחמה גובה מחיר כלכלי משמעותי בהיקף של למעלה מ-300 מיליארד שקל שהגדיל את חובות הממשלה, אך היציבות המאקרו-כלכלית נשמרה כתוצאה מהעלאת המיסוי ב-2025 וכן בשל חוסנו של ענף ההייטק. מה הלאה?
ישראל נמצאת על סף סיומה של מלחמה ממושכת עם מעל ל-100 אלף חיילי מילואים ועלויות מלחמה גבוהות. ניתן ההיה לשלם את החשבון של שלטון צבאי בעזה, אם היה נדרש, אך המחיר היה במקרה כזה כבד והסיכונים ליציבות המשק משמעותיים: עלייה בחוב ובתשלומי הריבית, פגיעה בסחר החוץ, דחיית פרויקטים לאומיים – בראשם המטרו וצמצום השקעות ציבוריות ופרטיות. בפרט, האם בתנאים אלו יצמח המשק ב-2026 ב-5% כפי שקובעים סלבין ורויטר? להערכתנו – חד משמעית לא.
בנוסף, בחנו במכון אהרן תרחיש אלטרנטיבי על מנת לקדם דיון ציבורי כלכלי על החלופות הביטחוניות-מדיניות. בתרחיש זה, סיום הלחימה בשבועות הקרובים תוך הסכמים לניהול אזרחי של עזה (בלי חמאס) ובניהול אמריקאי בשיתוף ארצות ערב עמם יש לנו הסכמי שלום. בתרחיש זה הניתוח הכלכלי מראה שנסיים את 2025 בצמיחה המתקרבת ל-3% ואם תנקט מדיניות כלכלית מתאימה נוכל לחזור לשיעורי הצמיחה הקרובים ל-4%.
מלחמה כרוכה בעלויות ישירות גבוהות, ירי רקטות וטילים משבית מפעלים ומסחר, גיוס מילואים מוציא עשרות אלפים ממעגל העבודה. לעומת זאת, מדיניות תומכת צמיחה והסכמים מדיניים מאפשרים פיתוח ורווחה
כלכלנים אינם נביאים ועבודתם המקצועית אינה משולה למשלוח טופס טוטו. המשימה של מכוני מחקר כלכליים, כמו מכון אהרן, אינה לנבא את העתיד - אלא להציב בפני מקבלי ההחלטות מסגרת של תרחישים, סיכונים כלכליים או תהליכי צמיחה. מלחמה כרוכה בעלויות ישירות גבוהות, ירי רקטות וטילים משבית מפעלים ומסחר, גיוס מילואים מוציא עשרות אלפים ממעגל העבודה. לעומת זאת, מדיניות תומכת צמיחה והסכמים מדיניים מאפשרים פיתוח ורווחה.
במכון אהרן מוערכת משמעותם של התרחישים השונים תוך שיתוף פעולה עם מומחי ביטחון ובכירים לשעבר, המתורגמים לאפשרויות ביטחוניות ומדיניות ומכאן למשתנים כלכליים – תעסוקה, פריון, השקעות – ומתוך אלה נגזרים חישובים לצמיחה, לגירעון ולחוב. כפי שניתן לראות בעבודות המכון, זהו כלי עבודה חיוני ולא תחזית מיסטית.
פערים בין הערכות מראש לבין התממשות בדיעבד אינם "כישלון" של המתודולוגיה, אלא תוצאה טבעית של חוסר הוודאות הטבוע בעימותים ביטחוניים. כשם שאנשי הביטחון לא יכלו לחזות במדויק את התמשכות המערכה מול חיזבאללה או איראן או את היקף הפגיעה בעורף, כך גם הכלכלנים לא דייקו בהערכת הנזקים.
לשמחתנו, בשתי המערכות הללו ההישגים של מערכות הבטחון היו מעל ומעבר לתרחישים עליהם התבסס הניתוח הכלכלי שלנו. הן במערכה בצפון והן בעימות עם איראן היו היקפי הנזק והעלויות השונות נמוכים בכ-75% מהערכה המוקדמת ובהתאם הייתה העלות הכלכלית שחישבנו גבוהה משמעותית מזו שהתממשה. גם כאשר פרסמנו הערכות קשות, חזרנו והצבענו על יכולתו של המשק לעמוד בעלויות הגבוהות אם תינקט מדיניות כלכלית נכונה.
כלכלני מכון אהרן, כולם פטריוטים ישראלים, לא יירתעו מהמשך עבודתם ויצביעו על המשמעויות של תרחישים שונים, גם אם אלה לא יהיו נוחות. זוהי בדיוק חובתנו: לספק למקבלי ההחלטות ולציבור כלים להבין מה המחירים ומה ההשלכות של ההכרעות המדיניות והביטחוניות. כך מתנהלת מדינה אחראית – כך מבטיחים עתיד כלכלי וביטחוני יציב לישראל.
פרופ' צבי אקשטיין הוא ראש מכון אהרן למדיניות כלכלית באוניברסיטת רייכמן; פרופ' בני בנטל הוא יועץ בכיר במכון אהרן
