״השבוע, כשבשורות על שחרורם הקרוב של החטופים החלו להגיע - הלב רועד רועד משמחה עמוקה עבור המשפחות, רועד מהתרגשות עבור עם שלם, אבל גם ממקום אחר – המקום שבו הכאב האישי שלי פועם בעוצמה שלא מרפה": כך אמרה יעל נזרי, ששכלה את בנה, רס״ן גיא נזרי, בתחילת מלחמת "חרבות ברזל": "בני, גיא שלי, לא יחזור. הוא נפל במלחמה הארורה הזו, מגן על חייליו, עלינו. בעוד אחרים חוזרים אל חיק משפחתם – אנחנו מציינים את הימים שהוא כבר לא פה, את השנה הראשונה בלעדיו, את החגים, את יום הולדתו. את השקט שהוא השאיר אחריו בצעקה".
גיא ז"ל לבני נוער: "טוב לחיות בעד ארצנו"
יעל אמרה עוד כי "אני מביטה בתמונות החטופים, בילדים שראו זוועות, בבני הנוער שחוו גיהינום – וחושבת על גיא. גם הוא היה ילד. גם הוא חלם, אהב, חייך, והאמין בטוב. גם הוא נלחם עבור חזרתם. גיא אמר, 'אני זוכר כל יום את החטופים' - אבל הוא לא חזר. אז כשאני שומעת על שובם, אני מרגישה שכולנו חוזרים קצת לעצמנו - אבל אני גם מבקשת שלא נשכח את המחיר: את הבנים והבנות שלנו שלא ישובו עוד. את גיא שלי, את האור שלו.
"אנו ממשיכים לפעול, להנציח, להרים יוזמות. לחבק בני נוער, לחבק קהילות לחבר באות הלכידות את התקווה הישראלית. כי זה מה שגיא היה עושה – מחפש את הטוב, גם כשהעולם נסדק. אני שמחה ונרגשת עבור כל משפחה שמקבלת את יקיריה חזרה החיים והמתים – ומחבקת בלב מלא את כל מי שכמוני, מרגיש שמישהו נשאר חסר לנצח״.
6 צפייה בגלריה
"אסור לשכוח את המחיר: הבנים והבנות שלנו שלא ישובו עוד". גיא נזרי ז״ל
(צילום: באדיבות המשפחה)
״המלחמה מסתיימת בזכות הגיבורים שלנו שנפלו״
עופר, אביו של סמ״ר עומרי פרץ שנפל בקרבות מול מחבלי החמאס במתקפת הפתע ב-7 באוקטובר, סיפר בכאב גדול כי ״התחושות ביום הזה מעורבות שמחה מהולה בכאב. אנחנו שמחים על חזרת החטופים ובה בעת כואבים מאוד את האובדן שהשאירו לנו הבנים".
האב עופר, תושב אליכין, סיפר כי "עומרי המפקד הצנחן קפץ ב-7 באוקטובר ככוח ראשון לעוטף כדי להציל חיים של אזרחים. לאורך היום הכי קשה שהמדינה הזו חוותה מאז הקמתה הם נלחמו על הצמתים וכבשו אותם, חיסלו מחבלים וחילצו חטופה מבגאז' של רכב. נלחמו על הבית, תרתי משמע. בכיסופים, הקרב האחרון, של הצנחנים 101 ביסלח 450, עומרי כמפקד צעיר והלוחמים האמיצים יצרו קרב בלימה ומנעו את פלישת המחבלים לקיבוץ, והלכה למעשה הצילו אותו.
"הם מנעו חטיפות והרג נוסף של התושבים. חמישה נפלו בכיסופים לצד עומרי: רגב אמר, בר יענקלוב, מתן מלכה, לביא בוחניק ואדם אגמון. מפקדים שנפצעו תוך דוגמא אישית. החטופים חוזרים בזכות הלוחמים שנפלו והחיילים שנלחמו במשך יותר משנתיים. ב-24 ביוני השנה איבדנו גם את בן הדוד של עומרי, ניב רדיע, שנפל באסון הפומה. הסיפור של הילדים שלנו תלוי רק בנו. אנחנו נמשיך לספר בכל מקום - להזכיר לכולם בכל יום מחדש למה ובזכות מי כולם מתחילים יום נוסף ובזכות מי חזרו החטופים״.
"אני בסערת רגשות, אבל בטוחה שליאור מחייך מלמעלה"
סמל ליאור סימינוביץ מהרצליה נפל באסון הנמ"ר בסוף אוקטובר 2023 יחד עם 10 לוחמים נוספים. אימו, יפית, סיפרה כי "הוא כתב בסדנת ניהול זמן בכיתה י"ב: 'הערכים שאני מונחה על ידם בחיים הם לא לעשות מעשים רעים לאדם שלא עשה רע, כל עוד זה לא פוגע בי. לעזור לאחרים שמגיעה להם העזרה, לקחת הכל בקלות, כי הכל עובר בסוף וצריך להסתכל הלאה, לא לוותר, גם אם קשה על משהו שאני רוצה לעשות'.
6 צפייה בגלריה
"כואב לי עד דמעות, הוא לא זכה להיום הזה כמו שמגיע לו". ליאור סימינוביץ ז"ל
(צילום: דובר צה"ל)
"ליאור היה בנמ"ר הראשון שנכנס לעזה, נלחם באומץ ובגבורה גם למען החזרת כל החטופים. היום, מיד לאחר שקמתי, הסתכלתי ברשתות ופתאום אני רואה מלא פוסטים שמחים ומרגשים על החזרת החטופים. התחושה היא של סערת רגשות, שמחה שמהולה בעצב וכאב מטורף". יפית תיארה כי "מצד אחד אני הכי שמחה ונרגשת לקראת חזרת כל החטופים, זה משהו שהייתי בעדו עוד מלכתחילה ואני בטוחה שעכשיו הוא מחייך לו למעלה את החיוך המושלם והביישני שלו, אבל מצד שני אני נשרפת וכואב לי עד דמעות לשמוע שהחטופים חוזרים אבל ליאור שלי לא חזר ולא יחזור לעולם. הוא נלחם ונהרג למענם, אבל לא זכה ליום המשמח והמרגש הזה כמו שהכי מגיע לו״.
"ניסיתי רק לשמוח עבור החטופים, אך הכאב התגנב"
ליאור שני, ששכלה את בעלה רס״מ עדי שני בדצמבר 2023 בקרב בצפון הרצועה, כתבה: "אהובי, התעוררתי היום בבוקר והשמים היו מעוננים בדיוק כמו ביום ההוא שבו נשמתך נפרדה מאיתנו. אבל הפעם, ריח הגשם באוויר הכניס בי משהו אחר - תקווה, אופטימיות חדשה. הרמתי את הטלפון וראיתי את החדשות המדהימות: כל החטופים חוזרים. הלב שלי התמלא באושר אמיתי. יחד עם הגשם הרגשתי תחושה חזקה של התחדשות באוויר - המלחמה תסתיים. רציתי לזעוק לך, לספר לך, שתהיה גאה.
"אתה חלק בלתי נפרד מהאושר הזה, מהתקווה הזו שאולי יהיה שקט עכשיו, לתקופה ארוכה. הבנות הגדולות שלנו התקשרו אלי מהמחנה, הן דיברו איתי בהתרגשות ושאלו: 'אמא, זה אמיתי? זה אומר שניצחנו במלחמה?' אהובי, הסברתי לבנות החכמות שלנו שבמלחמות אין באמת מנצחים. אבל יש תקווה לעתיד טוב שצריך לבנות. רציתי להישאר רק בשמחה. מגיע להם שנשמח בעבורם, אבל תוך כדי היום, ללא הזמנה, התגנב הכאב שלי. ניסיתי לדבר איתו, לומר לו שזה לא הזמן, שעכשיו זה הזמן לשמוח עבור אחרים. אבל הכאב שלי לא מבקש רשות. למדתי כבר שהוא מגיע, ואני צריכה לתת לו מקום, לארח אותו, להקשיב לו, ולהמתין עד שיסיים את הביקור שלו.
"בתוך השמחה, יש גם את ההבנה הקשה הזו : המלחמה הנוראית הזו תסתיים. החטופים יחזרו למשפחות שלהם, והם והעם יוכלו להתחיל סוף סוף במסע השיקום. אבל אתה לא תחזור מהמילואים. אני יודעת את זה בכל יום, בכל דקה, אבל באירועים משמעותיים, זה פשוט מנכיח את זה יותר. המדינה תחזור לנורמליות, והנורמלי שלנו הוא חסר, אתה כל כך חסר. אהובי, למרות שאתה לא חוזר ולא תחזור והכאב והחוסר ענקיים, אני גם שמחה. שמחה על החיים שחוזרים, על התקווה שצומחת מחדש. אני בוחרת להאמין שאתה רואה וגאה – בעצמך, בחלק שלך, בנו, ובבחירות שלנו להמשיך, לחיות, לקוות.
"הגשם ירד היום והיער הירוק שלנו יצמח שוב עם התקווה האופטימיות, ואני מקבלת את הדואליות בחיי אפשר להחזיק שמחה וכאב יחד. אני יכולה לשמוח עבור אחרים תוך כדי זיכרון. וזו גם דרך שלי להמשיך ולכבד אותך ואת הזיכרון שלך״.
"החללים, הפצועים והגיבורים הם אלה שהחזירו את החטופים"
בנו של נועם אורבך, סמל ישי אליקים אורבך, נפל בחודש מאי האחרון ברפיח. נועם אמר כי "מאז החלה הפלישה הקרקעית נהרגו בקרבות בעזה 466 חיילי צה"ל, בהם בני האהוב. מוזר ומקומם לשמוע כל מיני דוברים שטופחים לעצמם על השכם כאילו במחאותיהם ובחסימת כבישינו הביאו כעת את סיום המבצע הצבאי הנוכחי ואת עסקת חילופי חטופינו תמורת מרצחינו. לא ולא. הלוחמים הגיבורים שהרגו באויבינו, לחצו אותם, השמידו את משכנותיהם המשמשים בסיסים לרציחתנו, הם שהביאו את סיום הפרק הזה, לא חוסמי הכבישים המטופשים.
6 צפייה בגלריה
"נלחם בעזה, לבנון ושוב בעזה, שם נפל כשסייע למפקדו". סמל ישי אליקים אורבך ז"ל
(צילום: דובר צה"ל)
"כן, אני אומר מטופשים כי צריך להיות טיפש כדי לחשוב שיצירת מהומות והפרעה לחיים ולסדר בישראל תייצר לחץ על חמאס להיכנע או אפילו לוותר על דרישותיו. אני מאמץ את דבריה של האם השכולה איריס חיים: שמחו בתוך בתיכם, בסוכותיכם, לא בכיכרות העיר. ואני מוסיף: לא כיכר החטופים החזירה את החטופים. החללים, הפצועים והמוני הלוחמים הגיבורים ומיליוני ימי המילואים החזירו אותם. את הנזק הכיכר כבר עשתה, כעת מוטב שתתפזר בשקט ותפנה את החגיגות למשפחות עצמן.
"במלחמת יום הכיפורים, שמרבים להשוות אליה, עסקת חילופי שבויים הגיע זמן רב לאחר סיום המלחמה, ואף אחד לא דימיין להתייחס להחזרת השבויים כאל ניצחון. כך כיום, החזרת החטופים אינה ניצחון. התמורה שאנו נותנים היא הישג ופרס על מתקפת הרצח, האונס והחטיפה של שמחת תורה, והמשמעות היא מוטיבציה עצומה ומוגברת בצד הערבי להתחיל מיד בתכנון מבצע החטיפה הבא שיצא לאו דוקא מעזה, אלא מקלקיליה, טול כרם או ג'נין.
"במוצאי שמחת תורה לפני שנתיים, ישיבת הגולן שלחה את כל תלמידיה לביתם. ישי, עם ההלם והתסכול מהאסון, אמר לי שהוא 'מת' לקבל כבר נשק וללכת להילחם. לקח עוד כמה חודשים עד שהתחיל טירונות של הנדסה קרבית ויצא להילחם בעזה, לבנון ושוב עזה. בי' באייר תשפ"ה הוא יצא עם חבריו לעוד תקיפה ברפיח. מפקדו נפגע מטיל נ"ט, ובעודו מפעיל חוסם עורקים על רגלו, פגע בכוח טיל נוסף וישי נהרג במקום. הוא וחבריו יצאו להילחם באויב ולהכניעו, לא בכדי להגיע להסכם עימו. ודאי לא הסכם שרק מכשיר את הקרקע לנרצחים הבאים ולהמשך מאבק החורמה של האויב בעצם קיומנו כאן״.
