צאלה גז (33), מטפלת רגשית מהיישוב ברוכין, נרצחה אמש (רביעי) בפיגוע הירי בשומרון כשהיא בהיריון מתקדם ובדרכה לחדר הלידה. רופאים בבית החולים בילינסון הצליחו ליילד את העובר, שהועבר לבית החולים שניידר במצב קשה אך יציב. בעדות מצמררת, סיפר הבוקר ל-ynet אליה כרמי, תושב פדואל שנכח בזירת הפיגוע הרצחני, על הרגעים שבהם הגיע לסייע לצאלה ולבעלה חננאל לאחר שנורו ברכבם בכביש 446.
"יצאתי מפדואל לאסוף את אשתי, ובשעה 21:56 עברתי את הכיכר לכיוון כביש 5 ואספתי אותה, והתחלנו את הדרך בחזרה לפדואל דרך הציר", הוא שחזר. "ראיתי על הכביש פתאום רכב מפורק, עם מנורות וחלונות שבורים. האטתי, שחררתי את החגורה ופתחתי את החלון - ואז הבעל צעק לי 'תעזרו לנו, תצילו אותנו'. הוא היה כולו מבוהל ומבועת. הבנתי מיד שזה פיגוע כשהגעתי אליו. תקשרתי איתו דרך החלון של הנהג, שהיה מחורר".
לדבריו, "ראיתי את אשתו, היא הייתה על כיסא הנהג ומהר מאוד הבנתי מה המצב שלה, אי אפשר לטעות בזה. עברתי אליו, הוא ישב בכיסא שלו וממש נלחם על החיים שלה. הוא היה באפיסת כוחות כבר. היא כבר לא הגיבה, הוא ניסה לחסום לה את פצעי הירי. התחלתי לתחקר אותו ולעזור לו, והוא היה עם המוקד בטלפון ואמר לי 'ירו עלינו, ירו עלינו'. שאלתי אותו מאיפה והוא הצביע. הוא צעק בטלפון לכוחות ההצלה שיגיעו ואמר 'תצילו אותנו'".
"הבעל לא היה נראה לי פצוע", המשיך אליה. "הוא היה עם דם וניסה לעשות לאשתו נקודות לחיצה, וממש נלחם על החיים שלה עד שהגיע לאפיסת כוחות. הוא ישב לידה ופשוט ניסה ללחוץ על הנקודות המדממות. להבנתי, הפיגוע היה ב-21:59 ואנחנו היינו שם ב-22:03. אני הראשון שהגעתי לשם. ניסיתי לראות אם יש כוח שכבר מגיע, אבל היה ג'יפ שעצר רחוק. סימנתי להם להגיע. גם אשתי הייתה במצב לא פשוט באוטו אחרי שראתה דבר כזה, אז הלכתי לטפל בה אחרי שהכוונתי את הכוחות. אלה תחושות קשות".
אחותה של צאלה בריאיון ל-ynet
(צילום: ליאור שרון)
הרמטכ״ל בזירת הפיגוע בשומרון: ״נבוא חשבון עם המרצחים"
(צילום: דובר צה"ל)
לשאלה אם לא חשש שיש מחבלים בזירה, השיב: "באינסטינקט, ברגע שאתה שומע מישהו צועק לך 'תצילו אותי', אתה לא חושב על משהו אחר - אתה יורד ועוזר לו. אבל גם במהלך האירוע לא הרגשתי מאוים, אמרתי שאולי יש משהו בהר אבל לא היו יריות. זה מטלטל. גם במהלך האירוע, אני יודע שמאירועים כאלה אנשים לא תמיד יוצאים כמו שהם נכנסים, אז היה לי חשוב להתנתק. הגעתי אליה וראיתי שאני לא כל כך יכול לעזור לה, אז אי אפשר לטעות בזה. אתה רואה אדם וזה ברור המצב שלו. הבנתי שאני חייב לעזור לבעלה, וזה מה שעשיתי. שאלתי אותו אם יש ילדים באוטו מאחורה, כי חשבתי לקחת אותם אליי לרכב ולהרחיק אותם. והוא אמר לי 'לא, אין ילדים. יש רק ילד אחד אצלה בתוך הבטן'. הוא היה מבועת ומבוהל לגמרי".
עוד הוא אמר: "זה אירוע מטורף שמביא לך המון מחשבות. עברתי שם רק דקה-שתיים קודם, ועוד עשיתי פרסה וחזרתי. זה נראה כאילו המחבל חיפש מטרה, אבל 'ויתר עליי'. חשוב להבין שגם כשאני יצאתי מפדואל, חטפתי לייזר עליי ממש. וברגע שאתה מזלזל בדברים כאלה, אל תתפלא שאחרי זה אתה פוגש גם את הכדורים ולא רק לייזר. ברגע שיש לייזר מהכפר, אתה בא לראש הכפר ומבצע פעולות. זה המזרח התיכון, לא אירופה. והכי חשוב, ברגע שאתה מקבל סטירה - אתה חייב להבין שאתה צריך לשנות משהו. יש כאלה שעדיין לא הבינו מה קרה לנו פה מאז 7 באוקטובר, והמסר הוא להישאר יחד ולהרבות באהבת חינם. צריך לדעת לוותר ולהיות יחד".
הרמטכ״ל רב-אלוף אייל זמיר קיים היום תחקיר ראשוני בזירת הפיגוע בשומרון, עם מפקד פיקוד המרכז אלוף אבי בלוט, מפקד אוגדת יהודה ושומרון תת-אלוף יקי דולף ומפקדים נוספים. זמיר הנחה את הכוחות להמשיך בפעילות הכיתור, העוצר והמצוד אחר המחבלים, לצד "המשך פעילות סיכולית עצימה בגזרה".
כוחות צה"ל בזירת הפיגוע בשומרון
״זהו פיגוע קשה וכואב שבו נהרגה אזרחית ישראלית בדרך לחדר לידה", אמר הרמטכ"ל בזירה. "אני משתתף בצערה העמוק של המשפחה. אנחנו בלחימה רחבה נגד הטרור ביהודה ושומרון וכך נמשיך. נפעיל את כל הכלים שלנו, נגיע למרצחים ושולחיהם ונבוא איתם חשבון״.
"החיים הם סבל, אבל זה לא חייב להיות ככה"
צאלה ובעלה חננאל היו כאמור בדרך לבית החולים לקראת לידת הילד הרביעי. מחבל פתח באש לעבר רכבם בכביש 446, סמוך ליישובים פדואל וברוכין. צאלה פונתה לבית החולים במצב אנוש, שם נאלצו הרופאים לקבוע את מותה. בחדר הטראומה בבילינסון ביצעו הרופאים ניתוח קיסרי להצלת העובר, ומרגע שהוא יולד החלו הצוותים לבצע בו מאמצי החייאה.
סגן מנהלת מרכז שניידר לרפואת ילדים בפתח תקווה, ד"ר עומר ניב, מסר הבוקר: "אתמול בלילה הגיע למרכז שניידר לרפואת ילדים מקבוצת כללית תינוק שיולד לאחר פיגוע רצחני בשומרון. במהלך הפיגוע נהרגה אימו שהייתה בדרכה לחדר הלידה. התינוק התקבל בפגיית שניידר במצב קשה מאוד, ועבר טיפול אינטנסיבי במהלך הלילה על ידי צוות רב-תחומי של בית החולים שנלחם לייצבו. מצבו של התינוק כעת מוגדר קשה. אנחו משתתפים באבלה של המשפחה".
כוחות הביטחון פתחו במצוד אחר המחבל שביצע את פיגוע הירי מרכב חולף. יחידות מיוחדות, בהן סיירת צנחנים ושלדג, וכן יחידות קומנדו, הוקפצו למרדף אחר המחבל - לצד שימוש שנעשה בכלי טיס של חיל האוויר. במקביל הוטל כתר על הכפרים הפלסטיניים הסמוכים לזירה.
צאלה גז הייתה מומחית לטיפול בחרדה וטראומה שנגרמו כתוצאה ממשבר ומערכות יחסים. בעמוד הפייסבוק שלה היא שימשה קול רך ומעודד לאלפי עוקבים וכתבה על פחדים, טראומה וסבל, וגם נתנה טיפים על תקווה, אור וכוחו של שינוי.
בדצמבר האחרון היא חגגה את יום הולדתה וכתבה בפייסבוק: "קיבלתי הודעות כל כך מרגשות והרבה רשמו לי שאני אור בעולם. מודה שהתרגשתי. תקופה כבר ארוכה מדי של הרבה חושך, מי מאמין שהחטופים עדיין נמצאים שם? שיש הרבה משפחות שמתמודדות עם שכול, והרבה נשים שבעליהן מגויסים ולא כל כך זכו לחוות בעל/ אבא לאחרונה. וללא קשר למחלות, הרבה סבל נפשי ופיזי, מחלות וצרות למיניהן. אני מרגישה שכל מה שאנחנו צריכים עכשיו זה להקיף את עצמנו באור, לחשוב דברים טובים ולהתמלא בתקווה. להיות ליד אנשים שמעצימים אותנו ורואים את האור שבנו, כי תכלס כולנו אור בעולם הזה! או לפחות כולנו יכולים להיות, זה טמון בנו מעצם בריאתנו״.
עדכון מבית החולים שניידר על מצב התינוק
(צילום: רענן בן צור)
באוקטובר האחרון היא נתנה טיפים לטיפול בילדים בצל האזעקות. ״איך אפשר לעזור לילדים שלנו אם הם מבוהלים מהמצב?״, כתבה גז. ״ברגעי פחד הגוף נכנס למעגל של לצבור, ואנחנו רוצים לעזור לו לשחרר. אז איך נעזור לו? ממליצה לעשות תיפופים על כל הגוף. זה משחרר מתח, מרגיע ומוריד חרדה. מילים מחזקות - תזכירו להם שאנחנו במרחב מוגן ובטוח. תנועה - אפשר לקפוץ קצת או לנער ידיים שהמתח ייצא מהגוף. מגע - חיבוק וקרבה גופנית חשובים״.
כחודש לפני כן, העלתה סרטון שבו העבירה מסר שכל אדם צריך לדאוג לעצמו: ״החיים הם סבל, הגיוני שנסבול, למדנו לסבול בשתיקה. למדנו שזה בסדר. עד כדי כך ששנים שלמות חולפות מחיינו ואנחנו לא חיים את החיים כמיטב יכולותינו. זה לא חייב להיות ככה. אנחנו לא בוחרים את הסבל שלנו, אנחנו כן בוחרים מה לעשות איתו. מותר לנו שיהיה לנו טוב. איך עושים את זה? תתחילו עם צעדים קטנים, תדאגו לעצמכם. ברגע שאנחנו דואגים לעצמנו ועושים לעצמנו טוב, אז הסבל שלנו, שאין לנו שליטה עליו, יכול לקבל פנים אחרות, להשתנות ולזוז".
