בסיס צבאי גדול שנמצא 850 מטר מהגבול עם רצועת עזה לא תורגל למתקפה עליו; לוחמי שריון התבקשו לא להיות בכוננות לטנקים שלהם; עמדות הגנה מול שג'אעייה היו ריקות, וחייל אחד בלבד, בש.ג, שמר על הבסיס כולו - אלו חלק מתנאי הפתיחה הנוראים שתרמו לקריסה המהירה של בסיס נחל עוז, שספג מכה אנושה וטראומטית בבוקר 7 באוקטובר. תחקיר הקרב המתפרסם היום (שני) חושף שרשרת של נורמות צבאיות רקובות שהתקבעו בצה"ל בעשור האחרון, ושאותן, מתברר, ידע חמאס לנצל עד תום.
כחלק מהמודיעין שנאסף מרצועת עזה במהלך המלחמה נחשפה חוברת פקודת המתקפה של חמאס על בסיס נחל עוז. לפי בכירים בצה"ל, היא לא מביישת תיק מבצע של יחידת עילית בצבא, ופורטו בה כל החולשות והמאפיינים של הבסיס: הפרצות בגדר, שדרכן חדרו בגל הראשון 60 מחבלי נוחבה שבפועל הכריעו את המקום תוך חצי שעה; החורים בחומה המערבית, ששימשו כחרכי ירי שאִפשרו למחבלים לירות אש צולבת על החיילים שבפנים; נוהל צה"לי מופקר, שאישר הפחתה של כמחצית מהכוח הלוחם בסופי שבוע כדי שהחיילים ייהנו מחופשה בבית; מיקומים מדויקים של כל חדר, חמ"ל, משרד ומבנה בין כותלי המחנה; חיי השגרה בתוכו; מספר כלי הנשק; מיקום מדויק של המיגוניות, ועוד ועוד.
חמאס ידע שיהיה קל יחסית לחדור לבסיס. נוסף לכך שעמדות השמירה ההיקפיות שלו היו ריקות ונטולות מקלעים (שהיו נעולים במחסנים), גם אין בו תעלות ומכשולים משמעותיים. התחקיר מעלה שלא נוהלה שום שגרה צבאית בבסיס, שהכיל כמה יחידות, כל אחת בפינה אחרת: לא מסדרים, לא טקסים, לא תדריך מוצב יומי ועוד. לפי עדויות שונות, חמאס אפילו בנה מודל של נחל עוז בשטח עזה כדי להתאמן על כיבושו, מתוך הבנה שאם יפיל אותו ואת ארבעת הבסיסים הגדודיים והחטיבתיים הנוספים שבעוטף, הדרך למסעות הרצח והחטיפה ביישובי הדרום תהיה קלה ומהירה, כפי שאכן קרה.
התוצאה הייתה שבבסיס נחל עוז נפלו 53 חיילים - 22 תומכי לחימה, ובהם 16 תצפיתניות, ו-31 לוחמים, בהם 19 מגולני. בנוסף, עשרה חיילות וחיילים נחטפו לעזה.
כל שנייה מצולמת, כל זווית מתועדת
התחקיר נערך במשך עשרה חודשים על ידי צוות בראשות אל"מ עידו קס, מפקד חטיבת הצנחנים במילואים 551, שגילה סתירות תמוהות בתחקירי היחידות שפעלו באותה שבת בבסיס, ולכן ארגן את כל הנתונים, ההודעות, הקלטות הקשר ושעות רבות של תיעוד כדי לצאת לדרך ולהגיע לאמת.
המשימה של אל"מ קס הייתה קלה יחסית, חרף גרסאות שונות מצד העדים ששרדו, שכן היו ברשותו זוויות צילום של כמעט כל רגע בכל מקום בבסיס. הוא קיבל אותן ממצלמות הגו-פרו של מחבלי חמאס, מרחפנים של ארגון הטרור, ממצלמות המשוריינים וממצלמות אבטחה. אחד הסרטים נמשך שעה ו-50 דקות - מהרגע שבו הפעיל המחבל את המצלמה על ראשו ב-6:00, כאשר דרך את נשקו בשטח הכינוס בשכונת שג'אעייה, ועד שסיים את הקרב וחזר לעזה, כמו כמחצית מכוחות הנוחבה שפלשו לבסיס.
בצה"ל אמרו שהתחקור היה קשה לאל"מ קס יותר מכל הקרבות והחוויות שעבר בשייטת 13 שבה שירת ברוב 20 שנותיו בצה"ל, ואף יותר מהרגעים שבהם איבד 20 מלוחמיו לאורך המלחמה. בניגוד למתחקרים אחרים, ובשל אקלים פיקודי לקוי, בלשון המעטה, המליץ אל"מ קס לנקוט צעדים אישיים, וייתכן שגם הדחות, נגד הקצינים הבכירים שעמדו בלב המחדל של הקרב בבסיס נחל עוז.
8 צפייה בגלריה
הרצי הלוי (מימין) ואייל זמיר (משמאל). על ההדחות יחליט הרמטכ"ל החדש
(צילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון)
המלצותיו לא התקבלו עדיין, בגלל החלטת הרמטכ"ל היוצא הרצי הלוי להשאיר את ההחלטות למחליפו אייל זמיר. אפילו מפקד החטיבה הצפונית ב-7 באוקטובר, אל"מ חיים כהן, שהיה אחראי על הניהול המבצעי הקלוקל בבסיס לפני המלחמה, נותר במקומו, ורק לאחרונה הודיע כי יסיים את תפקידו.
"את סיפור נפילת בסיס נחל עוז קל לקחת למחדלי הקונספציה ארוכת השנים שחיזקה את חמאס, לכישלון המודיעיני לספק התרעה, למתקפה הגדולה שכללה עוד עשרות מוקדי לחימה, אבל בפועל האירועים שם הרימו מסך על דבר אחר: על התרבות המבצעית שהשתנתה לרעה בשנים האחרונות", אמר גורם בצה"ל.
המטרה של חמאס: כיבוש ב-15 דקות
בבוקר 7 באוקטובר שהו במחנה 162 חיילים – כמחצית מהמספר בימי חול – בהתאם לנוהל שהחל המטכ"ל ליישם לפני חמש שנים, במטרה לרצות את החיילים ומתוך הנחה שהמחבלים יפגעו רק בימי חול. 81 מהחיילים היו לוחמים, 91 נשאו נשק והיתר היו תומכי לחימה, בהם התצפיתניות של החטיבה הצפונית, חובשות, נהגים וחיילי לוגיסטיקה וחימוש.
בלילה שקדם לפלישה זוהתה נגיעה כפולה בגדר המערכת, 850 מטר בלבד מהבסיס שנחשב לאחד הצמודים ביותר לגבול. העדכון הועבר ב-4:00 לחטיבה הצפונית ולאוגדה, שמצידן היו עסוקות בהערכות המצב הליליות עקב הסימנים המעידים שצפו מהרצועה. סימנים אלו, כזכור, לא ירדו לגדודי הבט"ש, כדי לא לשנות את היערכות הלוחמים באופן שעלול לשרוף מקורות מודיעיניים. הנגיעה בגדר לא פוענחה, ולפי צוות התחקור כנראה גם לא הייתה קשורה לפלישה שעמדה להתחיל, אבל היא כן הובילה למשנה זהירות, ולהנחיה לכוחות להתעכב עם סיור הבוקר לשלילת החדירה בגבול.
בתיק המבצעי של חמאס לכיבוש בסיס נחל עוז, שאותר בג'באליה, נמצאו המקורות שמהם שאב חמאס את המידע על המקום: היו אלה לא רק רחפנים שהעלה לאוויר מעת לעת, אלא גם מאות תמונות וסרטונים שחיילים העלו לרשתות מתוך הבסיס עצמו, ופרסומים שיזם צה"ל בתקשורת על שינויים תכופים בתפיסות ההגנה בגזרה.
"חמאס ידע איפה כל מפקד ישן, היכן חדר האוכל, איזה קטע בצירים החקלאיים שמובילים מהגדר לבסיס יכול לעכב אותו, וקבע בתוכנית שפלוגות הנוחבה שיסתערו על הבסיס חייבות לעשות זאת תוך 15 דקות כתנאי להבטחת כיבושו", נכתב בתחקיר. "חמאס ניתח שייקח 15 דקות לטנק שכן להגיע לנחל עוז בהינתן אירוע. הוא עקב אחר התרגילים כדי לגלות כמה זמן לוקח לכוחות שכנים לתגבר. הוא הבין שהוא חייב לנטרל גם את מוצב פגה הסמוך, כי יש בו עמדת מרגמות של הלוחמים לטובת נחל עוז, וכך באמת עשה בהצלחה".
המחנה חולק מראש, וכל מחלקת נוחבה ידעה איזה מתחם היא אחראית לכבוש. 65 מחבלים מהטובים שיש לארגון נכללו בגל הראשון שבין 6:30 ל-7:00. כ-50 אחרים הצטרפו אליהם בגל השני עד 9:00, ועד 10:00 הצטרפו מאה נוספים להשלמת הכיבוש, הרצח והחטיפה. בשיא הפלישה שהו בתוך מחנה נחל עוז, 1,200 מטר בלבד היקפו, כ-250 מחבלים.
מפקד פלוגת הנוחבה נהרג בתחילת הקרבות, אבל הכוח שלו המשיך לפי התוכנית. כמחצית מכל המחבלים שפלשו לבסיס חוסלו, והיתר הצליחו לחזור לעזה. הכוח החמאסי הגיע מצויד לעילא, ומעבר ליתרון המספרי-אנושי נהנה גם מיכולת קטלנית יותר: בעוד צה"ל לא מצא צורך לחלק ללוחמים בשגרה רימוני רסס או רימונים למטולים, ומקלעים היו נעולים במחסנים, חמאס הגיע עם טילי אר.פי.ג'י רבים, מטעני חבלה מסוגים שונים, קלאצ'ים למכביר ועוד.
חקר ההתנהלות של פלוגת הנוחבה הראשונה שפלשה לבסיס חשף עוד טפח במחדל המודיעיני. ערב קודם, החל מסביבות השעה 18:00, נדרכה אותה פלוגת נוחבה לקראת מימוש תוכנית הפלישה. תחילה נערכו המפקדים, ואז המחבלים עצמם. כל זה קרה בשג'אעייה, מקום שאמור להיות מכוסה גם על ידי גדוד האיסוף הקרבי של אוגדת עזה, אבל איש לא הבחין בהתרחשות קילומטר או שניים מהגבול (פלוגת נוחבה שנייה שפלשה לבסיס הגיעה משכונת אל-פורקאן, שנמצאת מעט עמוק יותר בעיר עזה).
שעה ו-50 דקות ממצלמת נוחבה
התחקיר מצא שהליך כניסת גדוד 13 של גולני לגזרה היה סביר יחסית. ארבעה חודשים לפני הטבח נערך תרגיל חטיבתי שכלל כמה תרחישים, בהם פשיטת פלוגת נוחבה על מוצב פגה הסמוך והתקפה על צוות קרב על ידי רחפן מטיל של חמאס. מה שלא תורגל כלל, גם לא בגדודים קודמים בגזרת נחל עוז, הוא תרחיש של מתקפה על המחנה, אף שכאמור הוא נמצא במרחק 15 דקות ריצה קלה משכונת שג'אעייה העוינת, פחות מקילומטר מהגבול, ובשליטה מלאה מהצד העזתי בגלל הטופוגרפיה של האזור, שמציבה את הבסיס בעמדת נחיתות.
חרף תרחישי פשיטות הנוחבה שבהם דנה אוגדת עזה גם בשנה שקדמה למלחמה, אף אחד לא חשב שיש לתרגל את חיילי נחל עוז. בהתאם, כאמור, על הבסיס שמר חייל אחד בלבד, בש.ג, וכמה חיילים בודדים שמרו על מתחמים פנימיים בבסיס, בעיקר מחשש לגניבות, כולל מתחם שבו בלוני תצפית מקולקלים. כיתת הכוננות שנועדה להגן על הבסיס כולו כללה מפקד כיתה ושלושה חיילים.
חוסר שליטה על הנעשה בבסיס שרר בנחל עוז עוד לפני 7 באוקטובר, למרות ביקורות שנערכו בו, ושכנראה לא סייעו במאום. לצוות של אל"מ קס נדרשו ארבעה חודשים שלמים כדי לגבש תמונת שלישותית בסיסית שעסקה במצבת החיילים שהיו בבסיס בשעה 6:29. עד כדי כך התרופפו הנורמות הבסיסיות במחנה הקדמי והמאוים.
8 צפייה בגלריה
מומלצים לקבלת עיטור העוז. רס"ן שילה הר-אבן ז"ל ורס"ב איברהים חרובה ז"ל
(צילום: באדיבות המשפחה)
"הבסיס הזה נמצא ממש מול הקיבוץ, והאווירה האזרחית השפיעה לרעה", גרסו המתחקרים. "הגדוד של גולני עבד קשה באותה תקופה, אבל מול הפרות סדר שהיו על הגדר. ביום שישי בצהריים (ב-6 באוקטובר - י"ז) הוא נערך לכך שוב על הגבול, תוגבר קצת בצלפים מסיירת הצנחנים ומיחידת הלוט"ר, אבל התקפל חזרה בשעת אחר הצהריים לבסיס כי הגבול היה פתאום שקט וריק באופן חריג".
השינוי לרעה בתרבות המבצעית של צה"ל נמשך בנוהל שמוכר לכל לוחם בצבא, עד לפני עשור או שניים, בגזרות הגבול: כוננות עם שחר. במסגרתה אמורים כלל הלוחמים להתעורר ולצאת להגן על המוצב או הגזרה, מתוך הבנה שאלו השעות הכי נפיצות, בין חשכת הלילה לדמדומי הזריחה.
הנוהל הזה, מתברר, שונה וכווץ ל"שעת גשר", שבה רק החפ"קים וכיתת הכוננות עושים זאת עם הסיור הגזרתי.
אחד ממפקדי הפלוגות מגולני, שהמתין ב-5:30 בצומת הבסיס לכוח מהפלוגה שלו שהיה אמור להצטרף לקיום הנוהל, החזיר אותו בזעם לבסיס כי איחר. כוח אחר, קטן אומנם, כלל לא התעורר ל"שעת הגשר", לפי התחקיר. בשעה 6:29, עם המטח הראשון, צעק מפקד הפלוגה מגולני, רס"ן שילה הר-אבן ז"ל: "זה לא תרגיל. אש עלינו. יירוטים של כיפת ברזל. גשם סגול".
"גשם סגול" הוא אות קריאה לנוהל מבצעי שהחל בשנות צה"ל ברצועת הביטחון בדרום לבנון, כדי להורות ללוחמים לתפוס עמדות במוצב מתוך הבנה שמבול הפצמ"רים עלול להיות ספתח למתקפה קרקעית. גשם סגול מודל 2023 בצה"ל היה בעיקר התייחסות לצבע אדום. סרטון ממצלמת טלפון נייד של חייל גולני בשעה 6:30 תיעד את הלוחמים מצחקקים בתוך המיגונית באווירה שלווה יחסית. חלקם היו בבגדי שינה, ואחד מהם, קצין, עטה וסט על פלג גופו העליון והעירום בזמן שהוא עוקב אחר המתרחש במכשיר הקשר וממתין לחזרה לשגרה. בהמשך היה אותו קצין מגיבורי הקרב הקשה. אף אחד בצה"ל לא לימד את הלוחמים הללו את המשמעות האמיתית של "גשם סגול", ומה צריך לעשות בסיטואציה שכזו.
משלב זה, מציין התחקיר, שמרו התצפיתניות על קור רוח מעורר הערכה, העבירו דיווחים מפורטים ומצילי חיים ברשת הקשר, ולא עצרו גם כאשר הבינו שעשרות המחבלים, שזה עתה פוצצו את הגדר בשידור חי לנגד עיניהן, דוהרים על טנדרים ואופנועים בדרך לבסיס שלהן.
ציר הזמן - הלחימה בבסיס נחל עוז
6:31 - תצפיתנית מזהה חוליה ראשונה של חמאס עוד לפני שפרצה את הגדר, ומעבירה על כך דיווח מיידי ומדויק לכוח גולני שמחוץ לבסיס. מפקד גזרת נחל עוז, סמג"ד 13, רס"ן נ', מודיע ברשת הקשר לכל הכוחות: "כאן משנה, אנחנו באירוע מורכב. גשם סגול ופרשים טורקים (שם קוד לחדירת מחבלים - י"ז)".
6:33 - תצפיתנית אחרת מזהה פיצוץ ראשון בגדר הגבול החדשה וה"אימתנית", שקרסה בנקל ומאפשרת הכנסה מהירה של פלוגת נוחבה על טנדרים ואופנועים, שכל אחד מהם נושא שני מחבלים. מפקד הפלוגה הר-אבן דורך את כולם: "זה אירוע מורכב, ודאי".
6:35 – רס"ן הר-אבן חובר לצוות הקרב המחלקתי הסמוך עם ג'יפ הסיור הממוגן שלו. הוא עולה במהירות על נגמ"ש הנמ"ר הכבד שצמוד לטנק. הוא שוכח את הטלפונים הנייד והמבצעי שלו בג'יפ.
6:36 - שני לוחמי גולני רצים תחת מטחי הפצמ"רים כדי לתגבר על דעת עצמם את חברם, ששומר לבדו בש.ג הבסיס. השלושה הם דור לזימי, אורי כרמי ואדיר בוגלה, שיילחמו בעמדה בגבורה מול עשרות מחבלים עד שייפלו בקרב.
6:37 - שני לוחמים בשירות קבע בחטיבה הצפונית שמוצבים בבסיס יוצאים ממנו בג'יפ, כחלק מנוהל צבאי אבל בניגוד לדרישת חברם, הגשש איברהים חרובה, שקורא להם להישאר ולהגן על המחנה. עורכי התחקיר ראו בשלילה את התנהלותם, אך בדומה ללוחמים אחרים במקרים מעטים שלא חתרו למגע, התקשו לשפוט אותם. השניים נשארו בגזרה, נקלעו למוקד לחימה אחר ופעלו בו עד שנפצעו.
6:38 - תצפיתנית שלישית בחמ"ל נחל עוז מזהה עוד פריצה של הגדר וחדירה המונית של מחבלים כקילומטר מהבסיס, ומדווחת עליהן. היא וחברותיה מנסות לעלות מול מוצב פגה כדי שחייליו יירו מרגמות לאזור החדירות, אבל בעיות בקשר מונעות זאת, כמו גם הלחימה של חיילי פגה במחבלי חמאס שמנסים לכבוש את המוצב שלהם.
6:42 - מפקדת מחלקת התצפיתניות, סגן שיר, בונה ברשת הקשר תמונת מצב מלאה לכל הכוחות על מיקומי האויב וכוחות צה"ל. בהתאם, הכוחות יודעים להפעיל את העתודה הגדודית לכיוון נחל עוז.
6:43 - הסמג"ד רס"ן נ', שנמצא באותו זמן בחמ"ל התצפיות, רואה בשידור חי מוקד פריצה חדש, שדרכו יוצאים עשרות מחבלי חמאס לכביש 25, המוביל לצומת סעד ומשם לעוטף כולו. הוא ממהר לצומת הבסיס כדי לחסום את החדירה, ובכך הופך לכוח הראשון מנחל עוז שנתקל במחבלים. בשלב זה מורה מפקד מחלקה מגולני שנשאר בבסיס ללוחמים שנותרו איתו להתפרס בעמדות ההיקפיות המבוטנות של המחנה.
6:46 - בזמן שמפקדים נלחמים במרחב הבסיס נשמעות בקשר צעקות "איפה הטנקים?!". שני צוותי השריון, שכאמור לא הוגדרה להם כוננות רלוונטית, עולים על שני הטנקים, דורסים שלושה-ארבעה מחבלים ויורים פגז שהורג עוד כחמישה בפינה הדרום-מערבית של הבסיס, שם התרכזו כ-40 מחבלים. הצוותים בטנקים לא רואים את יתר המחבלים, וממשיכים לדהור לעמדה ליד הגבול, מתוך תרגולת והבנה שאליה הוכנו שלפיהן יש להגיע לגדר כמה שיותר מהר, "כי האויב הוא בעזה".
6:49 – רס"ן הר-אבן מבין שהוא מפקד על הגזרה לבדו, ומחלק את המעט שיש לו - טנק ונמ"ר - לשני מוקדי לחימה. סמל מחלקת מרגמות בכוח סמוך שעולה מולו מבקש אישור לירות. התחקיר מתאר זאת כ"עוד דוגמה לפער תודעתי גדול שהיה ללוחמים, כי כך הורגלו, אף שאנחנו כבר 20 דקות באירוע".
6:50 - טנק שמגיע מהמוצב לעבר רס"ן הר-אבן מקבל ממנו פקודה לנסוע לכפר עזה, אבל הכוח שהגיע לקיבוץ מתקשה להבין מה קורה ביישוב, תופס עמדה מחוצה לו והופך ללא יעיל. במקביל, הסמג"ד נ' שממשיך להילחם בחירוף נפש בכניסה לבסיס סופג קליע בראשו, ונפצע קשה מאוד. לוחמיו מנסים לייצבו תחת אש, אבל בכך נחלש קו ההגנה האנושי המצומצם ממילא שיוצב למשך כעשר דקות, והמחבלים חודרים פנימה.
6:51 – מספר הלוחמים שהיו בבסיס עם תחילת המתקפה, 18, מתמעט והולך בגלל ריבוי הנפגעים. המחבלים מנצלים פרצות בגדר המוצב וחורים בחומה המערבית, שמיועדים להרמת לוחות הבטון, כדי לירות אש צולבת מבחוץ פנימה לעבר הלוחמים.
7:00 – רס"ן הר-אבן מקבל הנחיה ממח"ט הגזרה לפקד על הגדוד. יתר נושאי הנשק בבסיס מתמקדים בשמירה על המיגוניות, שבהן עשרות חיילים וחיילות לא חמושים ומפוחדים. רס"ן הר-אבן מקבל דיווח נוסף על המצב הקשה בכפר עזה, ושולח לשם את כוח הסיור עם שני הג'יפים, אך הם לא נכנסים לקיבוץ, כנראה מפחד, וממשיכים צפונה. בהמשך יעידו: "ראינו במראת הג'יפ טיל אר.פי.ג'י עף לידנו, אז לא נכנסנו לקיבוץ כפר עזה והמשכנו למפלסים ואז לשדרות". התחקיר ראה גם את התנהלות הלוחמים הללו באופן שלילי, אך גם הם לא ברחו או הסתתרו, אלא הגיעו לתחנת המשטרה בשדרות וניהלו בה לחימה קשה נגד המחבלים.
7:08 – יותר מ-40 מחבלים שוברים את קו ההגנה המוחלש בבסיס ומתחילים לסרוק באש את המבנים שלו. קצינת התצפיתניות שיר אילת שומעת אותם מתקרבים לדלת החמ"ל, ומרימה פיזית את הפקודות שלה לפי "נוהל נטישת עמדה". ארבעה-חמישה קציני מטה מגדוד 13 נשארים עם התצפיתניות, ולא יוצאים החוצה להילחם.
7:30 - רס"ן ב', מפקד פלוגה ב' של הגדוד, עסוק באותו זמן בבלימת פלוגת נוחבה שמנסה לחדור לקיבוץ נחל עוז. רס"ן הר-אבן חוזר עם הנמ"ר שלו לבסיס ומרסס במאג מחבלים שנקרים בדרכו. בשלב זה נורה לעברו טיל נ"ט שכורת כמעט לגמרי את כף ידו.
7:41 - תקיפה ראשונה מהאוויר, של כטמ"מ, לשיבוש תנועת מחבלים בשדה שצמוד לבסיס.
7:43 - מחבל מנסה להיכנס למיגונית ונפגע על-ידי צוות רוכב שמיים בפיקודה של סרן עדן נמרי ז"ל. בשלב זה ייזרקו רימונים ורימון עשן למיגונית. שתי תצפיתניות ירחיקו שניים מהרימונים. בחסות הרימונים יברחו 14 חיילות ולוחמות ועדן תישאר החמושה היחידה במיגונית. כשהמחבלים ייכנסו באש למיגונית היא תיאבק בהם כשינסו לקחת את נשקה, ותיהרג.
7:55 – רס"ן הר-אבן נסוג מעט לאחור עקב פציעתו ופוגש בחורשה שליד הש.ג את חברו, המ"פ השני שנותר איתו, רס"ן ב', שמגיע לסייע בגזרת הקיבוץ. השניים מתכננים התקפה על הבסיס שנכבש עם שני טנקים ונמ"ר. ב' אומר לחברו הפצוע שעדיין על רגליו: "יאללה, נכנסים, זה אני ואתה מול כל העולם".
8:00 – רס"ן הר-אבן מתחיל לחימה בתוך המוצב עם הטנק, אך מבין שהוא אינו יעיל מהנמ"ר. הוא מחליט לצאת ממנו כי המחבלים בורחים בכל פעם שהם רואים את הכלים המשוריינים, ובינתיים טובחים בעשרות החיילים העורפיים שבמחנה. לשלושת פקודיו בנמ"ר הממוגן לא פשוט לצאת אל התופת, והוא מדרבן אותם: "בשביל זה התגייסנו, על זה נשבענו". הם יוצאים איתו החוצה לקרב על חייהם, כשמפקדם שותת דם וכרות פרק כף יד. מעטים מול רבים הם מסתערים ומחסלים מחבלים, אבל אש קטלנית מארבעה כיוונים פוגעת בהם. רס"ן הר-אבן ושני חיילים נהרגים. הקשר ש' סופג כדור בנשקו וממשיך להילחם.
8:54 - בסיס נחל עוז מוכרע סופית. שני הטנקים שבתוכו מנסים בעיקר לחלץ נפגעים, בהם את הר-אבן ולוחמיו. לבסוף הם מקבלים החלטה קשה, ויוצאים החוצה לכיוון הגבול כדי לבלום את המשך הפלישה. בשלב זה כמאתיים מחבלים שוטפים את הבסיס שנכבש. צוות השריון הקטן, בצירוף סמל מחלקה מגולני, מתייצבים על עמדה בשדה שבין הבסיס לבין הגבול, ומולם 60 מחבלי הגל השלישי שרצים לכיוונם. החיילים מסתערים קדימה, סופגים נ"טים ואש כבדה ומחסלים מחבלים, עד שגם הם מוכרעים.
12:00-9:00 - השעות הקשות ביותר בבסיס נחל עוז. המחבלים עוברים ממיגונית למיגונית, מחדר לחדר, ובין השאר רוצחים את לוחמי יחידת בלוני התצפית. הסיוע האווירי מתקשה לפענח מה קורה בגלל הכאוס, העצים בבסיס והשריפות, אבל מצליח בכמה תקיפות שיבוש סביב השעה 11:00. טייסי מסוק קרב מזהים האמר שנגנב על ידי המחבלים מתוך הבסיס, אבל חושדים שיש בתוכו גם חיילים חטופים ולא תוקפים אותו. הגשש איברהים חרובה מכפר מרר, שגדל בחטיבת הצנחנים, שומר עם שני לוחמים נוספים על החדר שבו מסתתרות התצפיתניות. מפקד החטיבה הצפונית מוסר לו: "תפעל לפי שיקול דעתך, אתה המפקד שם עכשיו". המחבלים קוראים לו בערבית להיכנע. הוא מתקשר למשפחתו להיפרד, ואומר לחיילות "היה לי הכבוד למות למען המדינה ולמענכן". הוא יוצא להסתער ונורה למוות.
12:00 לערך - שריפת החמ"ל והחדר הצמוד לו שבהם הסתתרו 22 חיילים, בהם תצפיתניות וחמישה קציני מטה של גולני שלא יצאו להילחם. הרוב נספו באש או נחנקו מהעשן, אבל כמה ניצלו אחרי שזחלו החוצה דרך חלון קטן. עורכי התחקיר התקשו לטפול אשמה על הנוכחים בסיטואציה הזו שרק ניסו לשרוד, אך קבעו: "בצה"ל קצין צריך לצאת אחרי חייל, ולוחמת אחרי חיילת". חוקרי שריפות בכירים שבדקו את הזירה לא מצאו עדות לשימוש בחומרים רעילים או במזרזי בעירה.
13:30 - כוחות התגבור הראשונים משייטת 13 ומהימ"מ מתחילים להגיע, ומוצאים רק חוליית מחבלים או שתיים שנותרו ולא הספיקו לברוח חזרה לעזה. בבסיס נחל עוז יש בעיקר גופות, אש ועשן.
מסקנות, לקחים והמלצות
מג"ד 13, סא"ל תומר גרינברג ז"ל, שנפל לאחר מכן בקרב בתמרון בעזה, ביצע תרגולים רבים לכוחותיו מנחל עוז, כולל ביום הכיפורים שקדם לטבח, והדגיש בפניהם את החובה להיות מוכנים למתקפת פתע, אבל לכוחות לא בוצע כאמור שום תרגיל שדימה התקפה על הבסיס עצמו, שהיה כאמור לא אורגני, עם כוחות מיחידות שונות שלא הכירו זה את זה, מה שהיה לרועץ בבוקר 7 באוקטובר:
- הכוח מגדוד האיסוף האוגדתי, מהתצפיות ומיחידת הבלונים, היה מפוזר מאוד בין הבסיסים באורים, ברעים ובנחל עוז. הדבר תרם לאובדן השליטה ולבלבול המבצעי בזמן אמת.
- אף שחמ"ל התצפיות היה הכי קרוב לשטח אויב, הוא לא הוגדר כיעד להגנה והוכשר רק מול איום הרקטות והפצמ"רים. הוגדר לו רק מטף אם תפרוץ בו שריפה.
- האוגדה לא תרגלה את החטיבה המרחבית, שלא תרגלה את הגדוד של נחל עוז וכן הלאה, לתרחיש של מתקפה על המוצב.
- אי-איוש העמדות המערביות של המחנה היה כשל אדיר ומסוכן.
- קציני מטה בבסיס ישנו כשהנשק שלהם לא לידם, אף שהבסיס נמצא 15 דקות מהשטח העזתי.
לפי סיכום התחקיר:
- הנורמות המבצעיות היו לקויות.
- יש לקבוע מינימום של כוחות במוצב בכל רגע נתון.
- יש להפסיק להשתמש במוצבים כבסיסים רב-יחידתיים.
- האקלים הפיקודי היה לקוי.
הקרב במחנה מבטא כישלון מערכתי חרוץ וכואב שנוגע בנימי ערכי צה"ל. איבדנו עקרונות בסיסיים בהגנה. לצד רגעי גבורה ותושייה עילאיים של לוחמים וקצינים, היו גם חיילים ומפקדים שלא חתרו למגע.
התחקיר לא בדק את אזהרות התצפיתניות במשך הזמן שקדם למלחמה ואת תגובת המפקדים בגזרה אליהן, אבל הן התריעו באופן חד-משמעי, ויש לתחקר זאת בנפרד. כמו כן יש לתחקר את הדרך שבה טיפל צה"ל במשפחות השכולות מהבסיס אחרי 7 באוקטובר.
