כשל בהגנה, אומץ לב בלתי נשכח. תשעה בני אדם נרצחו בבוקר 7 באוקטובר 2023 בקיבוץ ניר יצחק, שאליו חדרו כ-90 מחבלים בשלושה גלים. תחקיר הקרב בקיבוץ שמתפרסם הבוקר (שישי), והוצג אתמול לתושביו, קובע כי צה"ל כשל במשימתו - אך הלחימה האמיצה של חברי כיתת הכוננות והתושבים צמצמה דרמטית את היקף הפגיעה והצילה את חייהם של רבים.
השריונרים שלחמו בניר יצחק, בטקס לצד התושבים. אפריל 2024
(צילום: אילנה קוריאל )
כשנה וחצי לאחר מתקפת הפתע האכזרית של חמאס, התחקיר המבצעי של הקרב בניר יצחק חושף את ממדי הכישלון, לצד גבורתם יוצאת הדופן של תושבי הקיבוץ. המחבלים ביצעו מעשי הרג, חטיפות וביזה, אך הלחימה העיקשת של כיתת הכוננות מנעה אסון גדול יותר. קיבוץ ניר יצחק שילם מחיר כבד ב-7 באוקטובר, אך גבורת תושביו הצילה חיי תושבים רבים.
מהקיבוץ נחטפו חמישה אזרחים, שלושה מהם שוחררו בעסקה הראשונה ושניים חולצו במבצע. שישה מחברי כיתת הכוננות נפלו בקרב, וגופות שניים מהם, טל חיימי וליאור רודאיף, עדיין מוחזקות בעזה.
מהתחקיר עולה כי הכישלון של צה"ל נובע ראשית מחוסר היערכות למתקפה נרחבת של אלפי מחבלים בעשרות מוקדים במקביל. שרשרת הפיקוד והשליטה נפגעה, והגעת כוחות התגבור התעכבה משמעותית. כמו כן, צוינה החלטת מפקד פלוגת השריון ממוצב סופה לשלוח טנק לעמדה שולטת, שהפחיתה את מספר המחבלים שהגיעו לקיבוץ. אולם, היעדר תמונת מצב ברורה וחוסר תיאום עם כוחות ההגנה המקומיים הקשו על התגובה. התחקיר מציין גם את תקיפות חיל האוויר שסייעו לצמצום הפגיעה.
חדירת המחבלים, הגבורה - והאיחור
התחקיר, שנערך על ידי תת-אלוף איתמר בן חיים ואלוף-משנה איילון פרץ, כלל ראיונות עם תושבים, לוחמים ומפקדים, וניתוח חומרים גלויים וסמויים. הוא חילק את הקרב לארבעה שלבים, הממחישים את הקושי בהתמודדות עם מתקפה בסדר גודל חסר תקדים - ואת השלב שבו התהפכה הקערה.
שלב א': קרב ראשוני (06:29–06:50): עם תחילת ההתקפה, כיתת הכוננות של הקיבוץ הוכנה ללחימה בבתים. גדוד 934 של חטיבת הנח"ל, שהיה פרוס בגזרת כרם שלום, נכנס ללחימה בנחיתות מספרית משמעותית. מפקד פלוגת "סופה" הורה לכוחותיו לחבור לקיבוץ, וטנק שהוצב בעמדה שולטת חיסל יותר מ-100 מחבלים ופגע ברכבים, מה שצמצם את היקף ההתקפה. עם זאת, התחמושת אזלה - והטנק נפגע.
שלב ב': גבורת הכוננות (06:52–10:00): כיתת הכוננות שהייתה מאובזרת היטב ואף התאמנה כמה שבועות לפני המתקפה, התמקמה בעמדות הגנה, בעוד מחנה "סופה" היה נצור על-ידי המחבלים. בשעה 07:33 שבעה מחבלים חדרו לקיבוץ, הרגו לוחם כוננות והציתו אש ליד המפעל. הם עזבו תוך זמן קצר, אך בשעה 09:06 חזרו כ-25 מחבלים לשער הראשי. שני לוחמי כוננות נלחמו בגבורה כ-20 דקות, נפצעו, והמשיכו להילחם עד שנפלו. רבש"ץ הקיבוץ ושני לוחמים נוספים נפלו בקרב עיקש נוסף, ואחרים נסוגו לשכונת המגורים להגן על התושבים.
שלב ג': זוועות המחבלים (10:05–13:28): בשלב זה, עשרות מחבלים פרצו לקיבוץ, נכנסו לעשרות בתים, רצחו, חטפו ובזזו. חמישה בני משפחה נחטפו מאחד הבתים, ושלושה חללים מכיתת הכוננות נלקחו לעזה. עד 13:28, המחבלים עזבו את הקיבוץ.
שלב ד': כוחות צה"ל מגיעים (13:30–20:00): רק בשעה 13:30, לאחר נסיגת המחבלים, הגיעו כוחות תגבור מבית הספר ללוט"ר, יחידת דובדבן וצוות ערבה. הם ביצעו סריקות עם כיתת הכוננות, אך לא נתקלו במחבלים. כוח שריון חיסל מחבלים בשדות הסמוכים, ובשעה 20:00 פונו התושבים למבני ציבור.
למרות הכישלון הצבאי, התחקיר מדגיש את אומץ הלב של כיתת הכוננות ותושבי הקיבוץ. הם נלחמו בתנאים בלתי אפשריים, ללא תגבורת מיידית, מול כוח עדיף בהרבה. "החתירה שלהם למגע שיבשה את כוונות המחבלים", נכתב בתחקיר. עם זאת, הכשרת הכוננות לא תאמה את היקף המתקפה, מה שהותיר אותם חשופים.
התחקיר ממחיש את הקשיים שצה"ל התמודד איתם: ריבוי מוקדי חדירה, נחיתות מספרית, פגיעה בשרשרת הפיקוד והיעדר תמונת מצב בזמן אמת. תקיפות חיל האוויר ופעולות כמו הצבת הטנק סייעו, אך לא יכלו למנוע את הטרגדיה. התחקיר מדגיש כי צה"ל לא היה ערוך למתקפה בסדר גודל כזה, וקורא לשיפור ההיערכות, התיאום עם כוחות מקומיים והעברת דיווחים בזמן אמת.
"התעלמו ממי שהגנו בגופם על הקיבוץ"
אתמול הציג צה"ל לתושבי הקיבוץ את ממצאי התחקיר, ותושבים ששוחחו עם ynet לאחר מכן סיפרו כי קיים פער גדול בין מה שוהצג ובין העדויות שסיפקו. לדבריהם, עלו שאלות קשות על אופי ואופן בחינת האירועים - שכן לטענתם הצבא כלל לא תחקר רבים מבין מי שהשתתפו בלחימה בקיבוץ.
"אמנם תחקרו את כלל חברי כיתת הכוננות, אך לא תחקרו חברים נוספים מהקיבוץ שהיו מעורבים בלחימה – וכן לא את בני המשפחות שנחטפו ושבו מעזה", שיתפו התושבים. הם ביקרו את התנהלות צה"ל, ואמרו כי "התחקיר מתעלם מקולותיהם של מי שנשאו בגופם את ההגנה על הקיבוץ. יש חשיבות עליונה לשלב גם את קולותיהם של הלוחמים הנוספים והחטופים שחזרו – כחלק בלתי נפרד מהבנת האירוע".
בתור דוגמה, ציינו בניר יצחק כי "בעוד שלפי גרסת צה"ל, בעת כניסת הכוחות לא נותרו מחבלים בשטח – תושבים דיווחו כי גם בשלבים מאוחרים יותר נשמעו קולות ירי ותנועה חשודה. פערים אלה מעלים סימני שאלה באשר לאופי התחקיר עצמו ולמכלול המקורות שנבחנו במסגרתו". בקיבוץ סיפרו כי במהלך המפגש התחייבו נציגי צה"ל לבחון את הטענות והפערים שעלו מצד החברים ולהתייחס אליהם באופן מעמיק בהמשך.
"הקיבוץ הופקר", הוסיפו לספר התושבים. "עשרות מחבלים חדרו ליישוב, שישה מחברי כיתת הכוננות נפלו בקרב, מחבלים פרצו באלימות קשה לכ-60 מבתי החברים, חטפו משפחה שלמה ופצעו קשה זוג מבוגרים שניצלו בתושייה רבה מחטיפה. ב-7 באוקטובר ניר יצחק נותר לבדו. חברי כיתת הכוננות שלנו עמדו בחזית – בלי גיבוי, בלי סיוע, מול עשרות מחבלים. הם הגנו בגופם על הקיבוץ - וחלקם שילמו על כך בחייהם".
הקיבוץ איבד ב-7 באוקטובר שמונה מתושביו. ששת חברי כיתת הכוננות: ליאור רודאיף, טל חיימי, אורן גולדין, ירון שחר, בועז אברהם, אופק ארזי; אופיר מלמן, חייל צה"ל שלחם במוצב סופה הסמוך; ואלה חמוי, שנרצחה במסיבת הנובה. גופותיהם של חיימי ורודאייף עדיין בעזה. גופתו של גולדין, הושבה לישראל במבצע צבאי ביולי האחרון, כמעט 10 חודשים אחרי שנחטף. מהקיבוץ נחטפו בחיים: קלרה מרמן, גבריאלה ומיאה ליימברג ששוחררו בעסקה הראשונה ולואיס הר ופרננדו מרמן שחולצו מהשבי במבצע צבאי ברפיח.
"לא יהיה תיקון עד שהחטופים ישובו"
נדב רודיאף, בנו של ליאור רודאיף, וזמיר חיימי, דודו של טל חיימי, מסרו בעקבות התחקיר כי "אתמול, לאחר 566 ימים, הוצג תחקיר צה"ל על אירועי 7 באוקטובר לקהילת ניר יצחק. אנו כאן היום מפני שיקירינו, טל חיימי וליאור רודאיף, יצאו באותו הבוקר ובהיעדר צבא נהרגו בקרב הגנה על הקיבוץ ונחטפו. הם עדיין חטופים. גיבורים בעל כורחם שיצאו באותו הבוקר ועד היום המדינה לא מילאה את חובתה האנושית והמוסרית להחזיר את גופם לקבורה באדמה עליה יצאו להגן.
"לצערנו, את האמת המלאה על אירועי אותו היום לעולם לא נדע. מה שאנחנו כן יודעים הוא שבעוד שבוע נציין את יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנו אין קבר. טל וליאור נמצאים ממש קרוב למקום בו אנו עומדים, קולות המלחמה לא פוסקים והפחד שלעולם לא יחזרו מדיר שינה מעינינו. על מנת שנוכל לחזור לחיות בקיבוץ, לגדל פה את ילדינו ולהמשיך להפריח את הנגב טל וליאור חייבים לחזור!
"אנחנו יודעים שמבחינת המדינה, התחקיר אמור להיות תחילתו של תיקון והחזרת האמון שהופר, אבל אנחנו כאן לומר שלא יהיה תיקון ואין אמון עד שהחטופים של ניר יצחק ו-57 החטופים הנותרים, ישובו. אין תיקון למדינה ולצה"ל בלי השבת החטופים. התחקירים הם פלסטר על פצע מדמם פתוח. מי שרוצה באמת להתחיל לטפל בפצע צריך למלא את החובה הבסיסית של השבת היקרים שלנו שנלחמו לבד ב-7 באוקטובר.
"את כולם צריך להחזיר - את בני הערובה השורדים בחיים להחזיר לחיק משפחותיהם ואת החללים לקבורה ראויה באדמת ארץ ישראל הריבונית".
פורסם לראשונה: 08:55, 25.04.25
