בכמה הזדמנויות שונות - ממלחמת ששת הימים ועד שסיים את כהונתו הראשונה כראש ממשלה - דיבר יצחק רבין על המורכבות של הסכסוך הישראלי-ערבי, על הצורך למצוא איזון עדין בין כוח צבאי לבין מהלך מדיני, על תחושת הבידוד של ישראל אחרי מלחמת ששת הימים, על החשיבות שבשמירה על יחסים קרובים עם ארצות הברית והמחיר שישראל צריכה לשלם בשל כך, ועל ההבנה שיש להמשיך לחזק את זרוע היבשה של הצבא.
לציון 30 שנה לרצח רבין חושף ארכיון צה"ל במשרד הביטחון כמה הקלטות נדירות שאוחסנו בכספות, וגם סרטון של ראש הממשלה לשעבר - מ-1967 ועד 1977. בהקלטות הוא נשמע מדבר בצורה רגועה, מונוטונית ומפורטת על תפיסת עולמו באותן שנים - שבהן כיהן כרמטכ"ל במלחמת ששת הימים וכראש ממשלה לאחר מלחמת יום כיפור.
רבין נפרד מהמטכ"ל אחרי המהפך ב-1977:
(צילום: ארכיון צה"ל במשרד הביטחון)
רבין מדבר בכנס צנחנים אחרי מלחמת ששת הימים
(צילום: ארכיון צה"ל במשרד הביטחון)
אחת ההקלטות היא מ-21 ביוני 1977, כחודש לאחר המהפך ההיסטורי שבו גבר מנחם בגין על שמעון פרס בבחירות, לאחר שרבין נאלץ להתפטר מתפקידו. במפגש פרידה בישיבת פורום מטכ״ל סקר רבין בין היתר את המצב הביטחוני של ישראל באותה תקופה: "המזרח התיכון, או לצורך זה הסכסוך הערבי-ישראלי, יכול להיות נתון באחת משתי האפשרויות - לא מבחינת הצורות, אלא מבחינת המציאות המדינית: האם ניתנת עדיפות ראשונה לתהליך המשא ומתן? האם ניתנה עדיפות ראשונה לתהליך הצבאי? זה לא חד ולא פשטני, משום שאף מנהיג ערבי לא מאמין שיש לו סיכוי, לפחות מאז מלחמת ששת הימים, לקיים תהליך מדיני בלי עוצמה צבאית, מתוך הנחה שאני לא חושב שהיא לחלוטין בלתי מוצדקת, שישראל לא תיתן סנטימטר אחד, אלא אם יהיה כוח לתת זאת. לאף אחד אין אידיאולוגיה של ויתור על שטחים".
רבין התייחס בשלב זה לגבולות של מדינת ישראל, שהשתנו ב-30 שנה: "אני לא מכיר קו אחד, ששימש קו בינינו לבין מדינות ערב, שהייתה לו אידיאולוגיה. לא הנכונות לתוכנית החלוקה ב-1947 מצד הנהגת היישוב היהודי, לא הנכונות להסכים לקבל שביתת נשק ב-1949, ובין 1949 ל-1967 להיות מוכנים לחתום על הסכם שלום על בסיס הקווים ההם, ולא הקווים שבעצם נוצרו בעקבות מלחמת ששת הימים.
"לאף אחד לא הייתה אידיאולוגיה לקווים. הם נוצרו בתוקף הנסיבות, מבלי שמראש הם הוגדרו כיעדים. ולכן הנכונות לוויתור טריטוריאלי מצד ישראל, או האי-אמונה הערבית שבלי עוצמה צבאית, יש סיכוי לאיזושהי פשרה בתפיסתם - הוא המניח את הקיום של האופציה הצבאית, גם כאשר מדובר בתהליך מדיני - כשם שישראל בלי עוצמה צבאית לא תוכל בכלל להתקיים. כאן אין בעיה, של איזה פתרון מדיני? ישראל בלי עוצמה צבאית לא תתקיים. קיום במובן הפשוט של המילה, המדיני והפיזי".
בהמשך פירט רבין את חזונו בעניין האפשרות לשלום עם הערבים. "משא ומתן כיעד מרכזי - זה לא אומר השגת השלום, אלא העתקת העדיפות מקונפרונטציה צבאית, מעימות צבאי, לסיכוי של הליכה למשא ומתן. כל מי שיגיד שזה בהכרח שלום - הוא טועה, ולכן אני לא מגדיר זאת כיעד של שלום, אני מגדיר זאת כיעד של עלייה או עלייה בעדיפות ראשונה דרך המשא ומתן. היעד העדיף - שלום. אלטרנטיבה פחות טובה - הסדר ביניים מקיף יותר. לא הייתי שולל על הסף גם הסדרים אחרים. ולכן היעד הראשון היה עלייה על דרך המשא ומתן.
"הדבר השני - הבטחת ההתעצמות הצבאית. מדיניות שחותרת רק למשא ומתן ואיננה מבטיחה במקביל התעצמות צבאית היא מדיניות שאין לה זכות קיום. הדבר השלישי, הבטחת היכולת לקבל את אותו סיוע כספי מבחוץ, ועמדתי על זה בדיון בבור - שהיום מדינת ישראל איננה מסוגלת, ואין טעם לטייח ולטשטש, לקיים עוצמה צבאית ואת אותן שאיפות כלכליות-חברתיות שיש היום בחברה הישראלית, כשם שהעולם הערבי לא מסוגל לעשות זאת או לפחות ארצות העימות".
רבין מדבר בכנס מח"טים אחרי ששת הימים:
(צילום: ארכיון צה"ל במשרד הביטחון)
רבין דיבר על המצב הביטחוני בארץ: "הדבר הרביעי, כל זה אם אפשר ברגיעה, רגיעה מפעילות מחבלים, בין מתוך שטח הארץ, בין בחוץ לארץ ובין לאורך קווי העימות. אני חושב שאלה היעדים שהצבנו לעצמנו או לפחות בתפיסתי הצבנו לעצמנו, ולאורם יש לבחון, באיזו מידה הדברים הללו הושגו? אני רוצה לומר שבשביל לקיים במציאות של עוינות ערבית, בוודאי שאיש מאיתנו לא יגיד שהיום השלום הוא בהישג יד. בשביל לקיים זאת במציאות, לפחות שלאחר מלחמת יום הכיפורים, גם לפני, כן. בלי הבנה אסטרטגית עם ארצות הברית לא ניתן להשיג שלושה מן היעדים, וכתוצאה מזה את הרביעי.
"לדעתי לא ניתן לא ניתן להגיע למתן יותר עדיפות לתהליך המשא ומתן, לא ניתן להגיע להתעצמות צבאית, כי בלי אספקת הנשק האמריקני, ובלי מימונו על ידי ממשלת ארצות הברית, זה 50% מכל כלי נשק שמגיע לישראל מארצות הברית, וזה עיקר נשקו של צה"ל. אמרתי את זה דומני בפיקוד צפון, בשיחה איך שסיסקו (דיפלומט אמריקני שעסק בענייני המזרח התיכון - י"ד) אמר לי פעם: 'מזרח תיכון שכל מה שיישאר לארצות הברית זה ישראל איננו מעניין את אמריקה".
ביטול מצב המלחמה
בהקלטה מנובמבר 1976 נשמע רבין מדבר עם פורום מטכ"ל על ענייני ביטחון: "בדרך כלל, מדינת ישראל חייתה, חיה ותמשיך לחיות בשני מסלולים מקבילים: מסלול המחייב תכנון, ראיית התפתחויות, הערכת התפתחויות לטווח קצר, בינוני וארוך", אמר לבכירי צה"ל. "הדבר השני, מסלול שני של ההתפתחויות הבלתי צפויות והיכולת לחיות בעת ובעונה אחת, בראיית הטווח הרחוק - הצורך להיערך, לתכנן, לפעול בין מסלול של מדיניות לטווח רחוק, ובמקביל להיות מוכנים לכל מיני תהפוכות שהמזרח התיכון תמיד טמן, וטומן ויטמון בו, היה וימשיך להיות אחד המאפיינים העיקריים, והצורך לעשות זאת במקביל מבלי שדבר אחד ישפיע על השני, מבלי שהמתרחש במסלול אחד בהכרח יפטור את הצורך מלפעול במסלול השני".
על הסיכויים לשלום עם מדינות ערב הוא אמר: "אני מעריך שהסיכוי להגיע להסדר כולל, שהסדר כולל שמשמעותו שלום אמיתי, הוא לא בהישג יד ב-1977. לעומת זאת, אני לא מוציא מכלל חשבון השגת הסכם מרחיק מבחינה מדינית סביב מה שקרוי ביטול מצב המלחמה. אבל יכול להיות שאני שוב בעד הקונספציה. אני מוכן בתהליכי משא ומתן לבדוק את שני הדברים. אני מבדיל בין הערכה ובין הנכונות, לבחון באיזו מידה ההערכה הזאת נכונה ברגע ובכל צורה שיינתן לבחון זאת".
מירי אלוני בטקס לציון הרצח במוצאי שבת:
מירי אלוני שרה את שיר לשלום בעצרת ה-30 לרצח יצחק רבין בתל אביב
(צילום: חוזרים לכיכר)
בהקלטה נוספת, זמן קצר לאחר הניצחון הגדול במלחמת ששת הימים, שוחח הרמטכ"ל דאז רבין עם מפקדי חטיבות על צה"ל שאחרי המלחמה: "אם מישהו יצא מהכנס הזה בהרגשה שתקופת חיל הרגלים נגמרה, הוא יוצא במסקנה מוטעית, מסוכנת ולא מעשית. לכן, הבעיה הראשונה היא, איך להפוך את החי"ר הזה לעוד יותר טוב. כשאני אומר 'עוד יותר טוב', זה לא פוגע כמלוא הנימה בכל מה שהוא עשה והוא עשה טוב, כי סך הכול, אם נראה בכל הגזרות, מה עשה החי"ר, בין שהיה רכוב ובין שלא היה רכוב".
בדברים שאמר ב-1967 בכנס צנחנים התייחס רבין לתלות של ישראל בממשל בוושינגטון: "אם לחזור לצטט את שר החוץ האמריקני דין ראסק, כדי להסביר, הוא אמר: 'אם אתם רוצים שאנחנו נהיה איתכם בנחיתת התרסקות - בבקשה להתייעץ איתנו בזמן ההמראה'. כלומר - כאשר אתם רוצים שאנחנו נהיה איתכם בשעת מבחן, בזמן מלחמה - בבקשה להתייעץ איתנו בניווט לאן אתם טסים, ומה אתם עושים, ולאן אתם הולכים? וכאשר דין ראסק יֵשב ליד ההגה במטוס שלנו - אנחנו לא נטוס לאן שאנחנו רוצים".
באותו מפגש דיבר רבין על הבידוד של ישראל בעולם לאחר מלחמת ששת הימים - למרות הניצחון הגדול. "מאז גמר המלחמה מ-11 ביוני ועד עכשיו, בלי ספק הבדידות שלנו הולכת וגוברת", אמר הרמטכ"ל דאז. "כמעט אינני רואה מי מושיט לנו יד ממש בשאיפותינו הציוניות. יש לנו שאיפות ציוניות ולא כל היהודים ציונים, והגויים פחות מכך. באיזו מידה אנחנו יכולים לצפות לעזרה, לתמיכה, לשותפים בראייה שלנו, אם זה ירושלים או אותם הדברים שאמרתי על אודות רמת הגולן, הגדה או סיני? הבדידות שלנו הולכת ומתחזקת, ובוודאי בעקבותיה גם יבואו לא רק הטענות אלא גם הלחצים וכו'. ולכן גם ספק אם אפשר לומר בביטחון שאנחנו כבר נמצאים עכשיו לפחות בסוף החלק של המאבק הצבאי של המלחמה הזאת, אפילו את זאת איני יכול לומר בביטחון, אני יכול לומר זאת בביטחון בעוד חודשים, אולי יותר מחודשים, אבל היו מלחמות ארוכות".
את המפגש עם הצנחנים סיים רבין באמירה אופטימית: "אז למרות הבדידות הרבה והקשה והלחצים למיניהם, אני מאמין שאם הדור הזה יכיר במלוא האחריות והאפשרויות הנמצאות בידו – נוכל לעמוד בלחצים ולהשיג את מטרותינו".
