הקו הצהוב החדש שעשוי להפוך לקו הירוק בדרום הארץ: לפי מפת הנסיגה הראשונית של צה"ל מרצועת עזה, שהציג אתמול (שבת) נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, מרגע שהכוחות ייסוגו מהעיר עזה, מציר נצרים שבמרכז הרצועה וממרחבים גדולים בחאן יונס וברפיח שבדרומה, יוכל חמאס לשוב לאזורים אלה עם האוכלוסייה העזתית ולשקם שם את תשתיותיו - אך הפעם יהיה לו קשה בהרבה.
אפרורית וערטילאית ככל שתהיה, מפת "הקו הצהוב" שהפיץ אתמול הממשל בוושינגטון - כקו הנסיגה הראשוני לטובת שחרור החטופים - משאירה לצה"ל שליטה זמנית, ובתרחיש של פיצוץ המגעים גם קבועה, על אזורים נרחבים יותר מאזור החיץ הנוכחי - אך ברוב השטחים הבנויים והעירוניים ברצועת עזה תוחזר השליטה לידי חמאס. יהיה זה המבוא למשא ומתן לסיומה המלא של המלחמה שנמשכת כבר שנתיים.
טראמפ: "קרובים לשלום, כולם יקבלו יחס הוגן"
(מתוך X)
ניתן להניח שלמפה הוכנסו במכוון "עיזים" כדי להתפשר מול חמאס על הישג שיביא בימים הקרובים בנוגע לשלב הראשוני של ההסכם. כך למשל, במפת "הקו הצהוב", רצועת הביטחון הישראלית הסמוכה לגבול הוכפלה ואף שולשה בחלק מהמקומות לעומת מצבה כיום: מוצבי אזור החיץ, הבמ"קים (בסיס מבצעים קדמי) נמצאים בשנה האחרונה במרחק ממוצע של 800-700 מטרים מגדר המערכת, ברוב מרחבי הגבול. הסיבה לכך טופוגרפית: מטווח זה ניתן לשלוט ולעמוד על רכס ה-70, שמתנשא לגובה של כ-70 מטרים וחולש לתוך עומק הרצועה.
"הקו הצהוב" מרחיב את האחיזה הצה"לית עמוק יותר מהמוצבים הקיימים הללו, שכבר אוישו ומוסדו, לטווחים של 1.5 ק"מ במרכז הרצועה, 3 ק"מ מול העיר עזה, 3.5 ק"מ בצפון הרצועה ואף 6.5 ק"מ בדרומה. יש בכך כמובן עומק מבצעי גדול יותר להרחקת איומים מהגבול, אך צה"ל כבר בנה כאמור קו הגנה חדש בשנה וחצי האחרונות בטווחים קצרים יותר כדי לסכל פלישה עתידית בנוסח 7 באוקטובר. קו הגנה זה הוכיח כבר את עצמו לא אחת כשספג עם מוצביו פיגועים של מחבלים, כולל לפני כשבוע במוצב באזור החיץ שמפריד בין הגבול שליד קיבוץ כיסופים לבין חלקה המזרחי של חאן יונס.
מאחר שבגיבוש המפה היו מעורבים גם גורמים ישראלים, אפשר להניח שמטרתם היה לשמר את ההישגים אליהם הגיעו בצה"ל במרכבות גדעון א': שיטוח אלפי מבנים בשכונות ובכפרים הסמוכים לאזור החיץ ולגבול, בטווח של 3-2 ק"מ מגדר המערכת, כדי שחמאס יתקשה לשחזר בהם את מנהרות הלחימה שלו, כעת כאשר הכול שטוח והמחבלים חשופים אם ינסו לחפור מחדש.
כך למשל, בשכונות העבאסנים של מזרח חאן יונס, ליד הגבול, כוחות מחטיבת הצנחנים שיטחו בין חודש מאי ליולי 2,137 מבנים, בהם כאלה של ארבע קומות. מאות מבנים שוטחו בצורה דומה בחלק המזרחי של העיר עזה, קרוב לגבול, לדוגמה בשכונת שג'אעיה. במרחבים אלו, שיהיו בצד "הישראלי" של ה"קו הצהוב", עדיין יש מנהרות ופירים על אף הקרבה לגבול, גם בסמוך למוצבי החיץ של צה"ל.
8 צפייה בגלריה
צה"ל ייסוג משטחים עירוניים ששוטחו באופן שיטתי. האמר צבאי ברצועה
(צילום: AP Photo/Ariel Schalit)
גורמים פוליטיים טענו אמש שבמפת ה"קו הצהוב", "בית חאנון, רפיח וחלק מחאן יונס" נשארים בשליטה ישראלית. הדבר אומנם נכון עובדתית, אך מדובר בשטח שרובו ככולו שטחים עירוניים רחבים שצה"ל שיטח בלאו הכי במהלך השנה האחרונה. בדרום הרצועה ה"קו הצהוב" אכן עמוק בהרבה ומרחיק עד מאוד את הסכנה מיישובים כמו כרם שלום וחבל אשכול, ובצפון הרצועה יש חיץ גדול בהרבה מקו הרכבת של שדרות לעומת בית חאנון ופאתי ג'באליה, מקומות שמהם ניתן היה לשגר בעבר טילי נ"ט ארוכי טווח מסוג קורנט לעבר הקרונות.
מצד שני, ולמרות הערכות מוקדמות, בשנתיים של לחימה ברצועה לא נמצאה עדות לכך שהטיל המתקדם נמצא בידי ארגוני הטרור; חמאס לא השתמש בו בכלל, והעמקת המודיעין עם חציבת השטח העזתי בתמרונים ובפשיטות לא העלתה סימנים להימצאות קורנט ברצועה, וטילי הנ"ט שבהם המחבלים עושים שימוש למכביר הם ממשפחת ה-RPG לטווחים של כמה מאות מטרים עד ק"מ או ק"מ וחצי ביום טוב. הממשלה, באיחור של שנים, מיגנה את המסילה לשדרות בזמן המלחמה.
הנסיגה החלקית מצירי הביתור
מבחינת צירי הביתור שצה"ל פרץ בדרום הרצועה במבצע מרכבות גדעון א' כקלף לחטופים תמורת נסיגה מהם, מפת ה"קו הצהוב" אכן כולל נסיגה מצירי "מגן עוז" ו"מורג" - אך באופן חלקי. חלק מציר הביתור האורכי, "מגן עוז", יישאר בשליטה ישראלית לאורך המו"מ לעסקה מלאה, ובכך חלקה המזרחי של חאן יונס יישאר מבותר מחלקו המערבי. יחד עם זאת, תהיה נסיגה רחבה יותר מציר "מורג" שחתך לרוחב בין חאן יונס לרפיח, העיר היחידה ברצועת עזה שבה צה"ל ביצע שיטוח תעשייתי בהיקף של עיר כמעט שלמה שנמחקה.
בחורבות רפיח עדיין מסתתרים כמה עשרות מחבלים, בעיקר בשכונת אל-ג'נינה, וחלקם אף הרגו חיילי צה"ל בחודש האחרון. המשמעות: גם ברפיח ובחאן יונס מזרח ומערב יש עוד רשתות של מנהרות, רחבות או מקומיות, ולכן העבודה שם טרם הסתיימה מבחינת הכרעה ממשית של גדודי חמאס
במערב העיר חאן יונס מצבו של חמאס טוב בהרבה: בערי העקורים במרחב ההומניטרי הסמוך באל-מוואסי, שנמצא על קו החוף, מסתתרים בתוך האוכלוסייה אלפי מחבלים רשומים ומפקדים בחמאס, וחלקם מנסים, כמעט על בסיס יומי, להוציא משם ובאמצעות מנהרות מתקפות על מגנני צה"ל בצירי "מגן עוז" ו"מורג". אותם מגננים, מנגד, הופכים בימים אלו למוצבים של ממש.
המפה של טראמפ כוללת נסיגה מלאה מציר הביתור הצפוני, הוותיק יותר, "נצרים". הציר חוצץ את הרצועה לרוחב 8 ק"מ, מהגבול ועד לים, בין העיר עזה מדרום למרכז ודרום הרצועה, וצה"ל כבר נסוג ממנו באופן כמעט מלא בעסקת החטופים האחרונה בחודש ינואר. נסיגה זו נוצלה במהירות, ובתחילת השנה חזרו לעיר עזה כמיליון פלסטינים - כ-10,000 מחבלי חמאס.
השורה התחתונה
על פניו, מפת ה"קו הצהוב" היא "חלומית" עבור ישראל: סוף סוף יושג יעד המלחמה בדמות השבת החטופים מהשבי, וזאת בזמן שצה"ל עדיין יישאר באזור חיץ עמוק יותר מרצועת הביטחון הקיימת. לפיכך הצבא ירחיק עוד יותר איומים ממקומות רגישים, ובדרום הרצועה הוא ישלוט על "הבטן" של רפיח כדי לשמר את ההישגים שהושגו שם ולמנוע בגזרה זו את שיקום חמאס.
אם לאחר שחרור החטופים יתפוצץ המו"מ וישראל תיכנס שוב לקיפאון מול חמאס, "חלום" ההתיישבות של השרים בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר באזורים מסוימים ברצועת עזה עדיין יהיה בחיים: צה"ל ישלוט עדיין על שטחים שהיו בשליטה ישראלית לפני ההתנתקות ב-2005. בצפון הרצועה למשל יהיה רכס ניסנית תחת שליטה צה"לית, ובדרום הרצועה יישאר חלק ממה שהיה פעם גוש קטיף, וזאת בזכות המשך האחיזה בציר פילדלפי הגובל עם מצרים.
מצד שני, אם חזונו הוורוד של טראמפ למזרח התיכון יתנפץ כתוצאה ממצב של קיפאון כזה שעלול עוד להידרדר, חמאס ירוויח את החזרת השליטה שלו ברוב רובו של השטח המיושב ברצועת עזה, גם אם חלקו הרוס. הארגון יקבל שליטה על מרבית העיירות בצפון הרצועה ובעיר עזה עצמה, וכן בדיר-אל בלח ובמחנה הפליטים נוסייראת שבמרכז הרצועה, בהן צה"ל לא תמרן בכלל במלחמה - ועקב כך רמת שני גדודי חמאס שם נותרה גבוהה.
חמאס ימשיך גם לשלוט בחלק הגדול והמערבי של חאן יונס, וכן בנתחים הצפוניים של מה שנותר מרפיח. לא בכדי סמוטריץ' ובן גביר תומכים פסיבית בעסקה עם חמאס בעצם כך שבינתיים הם לא עוזבים את בממשלה. אף אחד לא ייפול מהכיסא אם יגלה שראש הממשלה בנימין נתניהו הציג אמש לבן גביר תרחיש שלפיו במקרה הגרוע, שהוא הטוב מבחינת השר לביטחון לאומי, ישראל תקבל את כל החטופים, תיסוג מהרצועה אבל לא לגמרי, והלחימה תחודש בשלב מסוים בזמן שצה"ל יחזיק בכל מקרה בקילומטרים רבועים של אדמה מהשטח העזתי.
השאלה אם חמאס יסכים לכך, ומעל לכל, אילו ערבויות ישראל וארה"ב סיפקו לחמאס ולקטאר לכך שגם אחרי הנסיגה ל"קו הצהוב" ושחרור 48 החטופים - יהיה מו"מ כן ורציני מצד ישראל לעסקה כוללת של סיום המלחמה. במידה ולא, והמו"מ יתפוצץ, המלחמה תיגמר זמנית לשביעות רצונם של כמעט כולם: חמאס מוכרע צבאית מלהוציא לפועל 7/10 נוסף אך נותר עם שליטה על האוכלוסייה שלו כמפתח לשיקום של ארגונו ועם חודשים, לכל הפחות, של הפסקת אש ושקט מדומה.
ישראל מצליחה מבחינתה להשיג את אחת ממטרות המלחמה - והדחופה שביניהן - שחרור מלא ומרגש של החטופים, שאליו יתלווה שקט פנימי-ציבורי וחיצוני מהעולם. טראמפ מצידו יציג זאת כסיום בפועל של המלחמה (שנגמרה מזמן מבחינה צבאית), וצה"ל יוכל סוף סוף לתת לחייליו לנוח, לחזור להתאמן ולהתחזק מחדש אחרי שנתיים של לחימה מתישה. גם בן גביר וסמוטריץ' יוכלו לקטוף את הפירות, ולהישאר בממשלה: אומנם הלחימה בעזה תיעצר, אך ה"קו הצהוב" ישאיר נתחים מספיקים מהשטח העזתי בשליטה ישראלית - מספיקים כדי להגשים את שאיפתם.
