"זו אלימות שמופנית מעבר לנפגעת או הנפגע – זו פגיעה בקהילה שלמה, בסמל של חיים, שהופך לסמל של מוות". שופטת המחוזי בדימוס נאוה בן-אור, ממחברות "פרויקט דינה" על האלימות המינית הקשה מחבלי חמאס, הסבירה הבוקר (רביעי) עד כמה העבודה על הדוח הייתה מורכבת גם עבור מי שפגשה מקרוב מקרים קשים לאורך הקריירה.
"זה שונה מאוד משום שהתופעה שונה מאוד", שיתפה בריאיון לאולפן ynet. "אלימות מינית באזורי קונפליקט היא תופעה שונה מהותית מאלימות מינית 'רגילה'. היא מכוונת מעבר לנפגעת או הנפגע – היא מכוונת לקהילה כולה שאליה הם משתייכים".
פורסם הדוח המלא על פשעי המין של החמאס
(צילום: מיקי שמידט)
לדבריה, הפגיעה המינית לא נועדה רק להכאיב אישית – אלא לשמש כמעין מסר משתק. "זהו מסר שאומר בעצם: אנחנו נפגע במה שמסמל בדרך כלל בתרבות האנושית את החיים – ונשמיד אותו בדרך של פגיעה בסמל ונהפוך אותו לסמל של מוות". היא ציינה כי לכן, "כשעוסקים בתופעה הזאת, מתוך הקהילה שנפגעה, יש בזה גם אלמנט של עיסוק בפגיעה של כולנו – לא רק של הנפגעות והנפגעים עצמם. זה מאוד קשה ומורכב, אבל יש בזה גם מענה על תחושת חוסר אונים – לעשות משהו".
על השימוש של מחבלי חמאס באלימות כנשק טקטי במלחמה, הסבירה בן-אור כי היה ברור מהרגע הראשון שלא מדובר במקרים בודדים - אלא בשיטה. "ברגע שהתחילו להגיע ידיעות, שמועות, אמירות על מה שהתרחש והראיות מהשטח הצטברו זה כבר היה ברור", אמרה. "זה עלה גם בדוח של תת-מזכ"ל האו"ם לענייני אלימות מינית באזורי עימותים, שבעצם הזירות השונות הראו סוג של דפוס חוזר ונשנה במקומות שונים. זה שולל את האפשרות שהייתה פה איזו תקיפה ספורדית של מישהו תוך כדי פלישה לישראל".
בישראל מוחזקים מחבלי נוחבה שהשתתפו בטבח ובאונס ב-7 באוקטובר. בן-אור הסבירה כי למעשה לדוח הנרחב יש שתי מטרות עיקריות - בהיבט המשפטי הנוגע להעמדתם לדין ובהיבט הבינלאומי. הפרויקט, לדבריה, יכול "לסייע בגיבוש תובנה משפטית גם ביחס למשפט המהותי, איך מטילים אחריות כאשר לא יודעים מי בדיוק מבין המחבלים שנמצאים בידינו ביצע את המעשים ואיך מסתכלים על הראיות".
כמו כן, היא ציינה, "ההיבט הבינלאומי לא פחות חשוב. ברגע שאנחנו מראות שמדובר במעשים על רקע של אינדוקטרינציה של רצח עם, אנטישמיות בוטה ושל דה-הומניזציה מוחלטת של הצד הנתקף - אז קשה מאוד לעמוד מאחורי מי שמנסה לצייר את מחבלי החמאס כלוחמי חופש. לוחמי חופש לא אונסים, לא פוגעים מינית בקורבנות. חשוב מאוד לחשוף את המעשים הללו כדי שהתמונה האמיתית לא תהיה מעוותת, כדי שההיסטוריה תדע שזה מה שהיה".
לדבריה, כאמור, הדוח לא נועד לשמש רק את מערכת המשפט הישראלית, אלא גם להשפיע על דעת הקהל הבינלאומית. "בכל מקום שבו אנחנו מדברות – אנחנו נשמעות בכבוד רב", אמרה. "גם אם אתה חושב שישראל אחראית במאה אחוז לסכסוך – אינך יכול להצדיק בזה מעשה טרור מן הסוג הזה. אין 'אבל'. זה 'לא' נחרץ. התובנה שאונס ופגיעות מיניות במהלך תקיפה לא יכולים להיות ממוסגרים בטיעונים פוליטיים".
לסיכום אמרה כי המסר של הפרויקט הוא לא פוליטי. "ברגע שאתה אומר 'כן, אבל', אתה בעצם אומר שיש מקרים שבהם זה לגיטימי להשתמש בנשק הנוראי הזה. אני חושבת שהאמירה המזוקקת שלנו, שאנחנו מבקשות להביא למישור הבינלאומי - נשמעת. ברגע שאנחנו מסבירות את הדברים כך או אומרות 'אנחנו לא מדברות מנקודת מבט פוליטית בכלל אלא במובן האנושי הבסיסי ביותר', זה לא יכול להיות נשק מלחמה - לא בדרפור, לא בקונגו, לא נגד היזידיות, לא באוקראינה ולא בישראל".
2 צפייה בגלריה
"זה לא פוליטי אלא המובן האנושי הבסיסי ביותר - אונס לא יכול להיות נשק"
(צילום: שאול גולן )
אתמול, כאמור, שנה ותשעה חודשים לאחר טבח 7 באוקטובר, התפרסם לראשונה במלואו "פרויקט דינה" - שחושף תמונה קשה על האלימות המינית של מחבלי חמאס במהלך הטבח ובשבי - שהייתה כלי נשק שיטתי, מכוון ומתוכנן מראש.
הדוח כולל עשרות עדויות וראיות לשימוש באונס, תקיפה מינית והטלת מום מכוונת - על פני 84 עמודים, שמתבססים על עדויות של ניצולת אונס מהנובה, 15 שורדי שבי, 17 עדי ראייה או שמיעה למתקפות, 27 אנשי צוותי הצלה ותיעודים חזותיים רבים.
בדוח צוין כי אלימות מינית התרחשה בלפחות שישה מוקדים שונים: פסטיבל הנובה, כביש 232, בסיס נחל עוז, ובקיבוצים רעים, ניר עוז וכפר עזה. מלבד זאת, צוין, גם במהלך השבי עברו החטופים תקיפות מיניות.
