יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן התקבל בביירות ביום רביעי בטקס מפואר. אחרי קבלת הפנים, הוא המשיך מיד לפגישה עם נשיא לבנון, ג'וזף עאון, בארמון הנשיאותי בעבדא - שמיד אחריה פורסמה הצהרה משותפת חריגה. מלבד הגינוי השגרתי לתקיפות הישראליות בעזה ובלבנון, ההצהרה נגעה גם בסוגיה העיקרית שלשמה הגיע אבו מאזן: הנשק במחנות הפליטים הפלסטיניים בארץ הארזים, שהממשלה צפויה להתחיל לאסוף בחודש יוני.
אלה מחנות הפליטים הפלסטיניים בלבנון
(קרדיט: מתוך ערוץ אל-ערבי הקטארי)
ברחבי לבנון יש 12 מחנות פליטים פלסטיניים רשמיים: אל-בדאווי, אל-בס, א-רשידיה, אל-מיה מיה, בורג' אל-בראג'נה, בורג' א-שמאלי, שאתילה, דביה, עין אל-חלווה, מאר אליאס, וויפל ונהר אל-בארד. כבר במרץ דיווח העיתון כי ארה"ב וישראל מפעילות לחץ כדי שלבנון תקבל החלטה רשמית לפרק את המחנות מנשקם, "גם בכוח במידת הצורך", ותעצור את פעילות של הפלגים הפלסטיניים בלבנון.
לביקורו של אבו מאזן קדמו לא מעט הכנות, ובהן גם ביקורים מקדימים של בנו יאסר עבאס וראש המודיעין הכללי הפלסטיני מאג'ד פרג'. הוא, לפי העיתון, התמקד בביקורו בסוגיית הנשק במחנות - ולא רק באלה שנמצאים מדרום לליטאני, אלא ממש בכולם. נטען כי פרג' הציע שהרשות תסייע בשלב המעבר, וכי אנשי ביטחון שלה ייקחו אחריות ביטחונית במחנות - והתיאום מולם יתנהל מול גורמים מטעם ממשלת לבנון. אז למה כל זה קורה עכשיו?
"אנחנו בני אדם"
מאז הוכרזה הפסקת האש בין ישראל לחיזבאללה, "לבנון החדשה" - בהובלת הנשיא ג'וזף עאון, ראש הממשלה נואף סלאם ויו"ר הפרלמנט נביה ברי - מנסה להביא למצב חסר תקדים בלבנון: שלמדינה יהיה מונופול בלעדי על השימוש הלגיטימי בכוח, והיא זו שתפעיל את כל הכוחות החמושים. זהו המצב התקין בכל מדינה ריבונית נורמלית בעולם, אלא שכבר עשרות שנים קשה להגדיר את לבנון מדינה נורמלית. הדרך להפיכתה לכזו לא תהיה פשוטה; חיזבאללה, גם בגרסתו המוכה והמובסת, הוא עדיין ארגון רב-עוצמה עם כוח רב ובסיס תמיכה חזק בלבנון. לכן, עד שהמשימה הזו תצלח, מנסה לבנון להשיג "הצלחות קטנות" - ופירוז מחנות הפליטים הפלסטיניים, אלה שזכורים לישראלים מימי הפתחלנד ומלחמת לבנון הראשונה, הוצב כיעד מרכזי.
העימותים האלימים במחנה שתילה
ב-6 במאי נכתב בעיתון אל-אחבאר הלבנוני שמזוהה עם חיזבאללה כי הרגישויות בין הרשויות לחמאס בלבנון "עלו רמה", וכי התקבלה החלטה לא רק לפרק את חמאס מנשק אלא לשבש את הפעילות שלו בכל המדינה, כמו שקורה עם הג'יהאד האיסלאמי. בין השאר, דווח במדינה שאנשי חמאס שלקחו חלק בשיגורי הרקטות לישראל במרץ האחרון הוסגרו לידי צבא לבנון. לפי העיתון, ישנו לחץ בינלאומי גובר על לבנון לגרש את אנשי חמאס ממנה; בכל מקרה, מעוזם העיקרי של ארגוני הטרור הפלסטיניים היה ונותר 12 מחנות הפליטים, שם קמה תשתית שאיימה על מדינת ישראל עוד הרבה לפני 7 באוקטובר.
ישנן הערכות שונות לגבי כמה פלסטינים חיים בלבנון. לפי אל-אחבאר, למשל, כ-520 אלף פלסטינים שרשומים כתושבים, אך בפועל מספרם מוערך ב-280 אלף - ורק כ-230 אלף רשומים לתוכנית החירום של אונר"א. מחנות הפליטים הפלסטיניים לא סובלים רק מבעיות של נשק: שירותי החינוך, הבריאות והסיוע שאונר"א נותנת בהם צומצמו למינימום, המצב ההומניטרי בהם קשה, והתושבים עצמם סובלים מקיפוח והיעדר זכויות אל מול האזרחים הלבנונים. בין השאר, אסור לפלסטינים לעבוד בחלק גדול מהמקצועות - כמו רפואה, רוקחות, סיעוד, משפטים, הנדסה וחינוך - והדלת שלהם למקצועות חדשים נפתחת רק כשיש מחסום בתחום מסוים. לכן, הם נאלצים לפנות לעבודות פשוטות ומקבלים שכר נמוך ויחס מזלזל.
"התושבים מחכים שמישהו ישים לב אליהם כבני אדם, ולא כקבוצת אנשים שחיה באזור המבודד שנקרא 'מחנה', ולא כסוגיה פוליטית או ביטחונית", צוטט באל-אחבאר פלסטיני בשם וואליד.
הפרסומים הערביים מתארים מצב קשה ואנרכי במחנות הפליטים. עם השנים הגיעו אליהם גם פליטים סורים, אבל עדיין הרוב בהם נותר פלסטיני. עלי א-רפאעי, אחראי הוועדות העממיות (הפלסטיניות) בביירות, אמר כי "מחנה הפליטים מאר אליאס כמעט נשרף לפני מספר שבועות, כי רכבי הכיבוי לא הצליחו להיכנס למקום שפרצה בו שריפה במרכז המחנה". הוא הוסיף כי כל הובלת חולה או הלוויה דורשת לעיתים קרובות שימוש בגגות של בניינים, וכי ישנה בנייה בלתי חוקית בהיקף חריג במחנות באופן שמאיים על בטיחות התושבים.
גם סמים נפוצים במחנות הפליטים הפלסטיניים; בתחילת השבוע האחרון דווח על נפגעים במחנה הפליטים שתילה שבאזור ביירות, כתוצאה מעימותים חמושים בין סוחרי סמים. באונר"א פרסמו ביום ראשון הודעה בעקבות האירועים האלימים, שלפיה הסוכנות ביטלה את כל פעילויותיה במחנה ביום שני כדי להבטיח את שלום הצוות. באותו היום פורסמו סרטונים נופים של ירי בתוך המחנה, לצד עקירה של תושבים. העימותים נמשכו גם אל תוך יום שלישי.
חיזבאללה שותק והפלסטינים יורים
ברביעי, אחרי פגישתם של עאון ואבו מאזן, פורסמה הצהרה לבנונית-פלסטינית משותפת, שבמהותה באה לטפל הן במצבם הקשה של הפלסטינים במחנות והן בסוגיית הנשק. ההצהרה חולקה לשלושה חלקים: הסכמות פוליטיות, הסכמות בנוגע למעמדם של הפלסטינים בלבנון והסכמות הנוגעות לביטחון ויציבות המדינה. נקבע בהצהרה כי שני הצדדים מחויבים לפתרון צודק עבור הפלסטינים "שיאפשר להם לחזור לבתים שמהם נעקרו בארצם (בישראל; לב"א)", וכי הצדדים דוחים כל פרויקט של "התיישבות מחדש" או "עקירה".
בהצהרה, שמנציחה הלכה למעשה את מצוקתם של הפלסטינים ואת היותם "פליטים לנצח" במקום לשקמם, שני הצדדים הדגישו את "חשיבות התמיכה באונר"א ובהמשך מתן השירות של הסוכנות עבור הפלסטינים". נטען גם כי יש להגדיל את המשאבים הכספיים עבור הסוכנות, כדי לאפשר לה למלא התחייבויותיה. שני הצדדים הסכימו "להקים ועדה לבנונית-פלסטינית משותפת שתעקוב אחר המצב במחנות הפלסטינים בלבנון, ותפעל לשיפור תנאי החיים של הפליטים - תוך כיבוד הריבונות הלבנונית ושמירה על החוקים הלבנוניים".
שני הצדדים גם אישרו את "מחויבותם לספק את התנאים הדרושים להבטחת חיים בכבוד עבור הפליטים הפלסטינים בלבנון, מבלי לפגוע בזכותם לשיבה או בזהותם הלאומית".
בכל הנוגע לנושא הביטחון והיציבות בלבנון, נמסר בהצהרה כי "שני הצדדים מאשרים את מחויבותם לעקרון של בלעדיות הנשק בידי המדינה". הם אישרו כי "תם עידן הנשק מחוץ לשליטת המדינה, במיוחד לאור העובדה שהלבנונים והפלסטינים ספגו עלויות והקריבו במשך עשרות שנים".
אבו מאזן ועאון הדגישו כי יש לשפר את התיאום בין הרשויות הלבנוניות והפלסטיניות, כדי להבטיח יציבות בתוך המחנות וסביבם. הצד הפלסטיני אישר את מחויבותו לא להשתמש בשטח לבנון כמוצא לכל פעילות צבאית ואישר כי יכבד את מדיניות לבנון של "אי התערבות בענייני מדינות אחרות והימנעות מסכסוכים אזוריים"; שני הצדדים הסכימו לחזק את שיתוף הפעולה במאבק בטרור ובקיצוניות, ולהבטיח ש"מחנות פלסטיניים לא יהפכו למקלט עבור ארגונים קיצוניים".
אלא שלהצהרה הזו יש כוכבית משמעותית: אבו מאזן מעולם לא היה נציגם של ארגוני הטרור האיסלאמיסטים, ולא נראה שהפלגים הללו בחברה הפלסטינית בלבנון יסורו למרותו. פרופ' אייל זיסר, מומחה להיסטוריה המודרנית של לבנון וסוריה וסגן הרקטור באוניברסיטת תל אביב, מסביר כי לאבו מאזן כלל לא אכפת מהגבלת הנשק לידי מדינת לבנון - שהרי הפגיעה היא בחמאס. לדבריו, ליו"ר הרשות הפלסטינית לא משנה אם לתושבים במחנות הפליטים יהיה או לא יהיה נשק.
"היסטורית, במחנות הפליטים התחילה הבעיה בלבנון", מזכיר פרופ' זיסר. "הפלסטינים הקימו מיליציה חמושה בשנות ה-70, וככה החלה ההידרדרות. בנוסף, מהפלסטינים יצא הסיוע לשיעים, לחיזבאללה, בתחילת הדרך. עימאד מורנייה, בכיר חיזבאללה שחוסל ב-2008, היה בכלל חבר באש"ף. לכן, אי אפשר לטפל בדבר אחד בלי לטפל בדבר אחר. המחנות של הפליטים הפלסטינים זה גם איסלאם קיצוני, אז מבחינת לבנון זה לא פחות חשוב מחיזבאללה - ובוודאי שזה יותר קל לטפל קודם בפלסטינים".
לפי פרופ' זיסר, לא רק שיותר קשה יותר לטפל בסוגיית הנשק של חיזבאללה - אלא גם שבשעה שהוא "יושב בשקט", נאמן להבנות עם הממשלה ולא מגיב לתקיפות של צה"ל, דווקא הפלסטינים שם יורים מעת לעת ו"מפוצצים את העניינים". לדבריו, "בחצי השנה האחרונה התברר כי חיזבאללה יותר ממושמע. אם אתה סוגר עם מזכ"ל חיזבאללה נעים קאסם - אז סגרת עניין, אבל חמאס פתאום יורים". לצד זאת, פרופ' זיסר מדגיש כי הירי לשטח ישראל במרץ האחרון רק "הפך את סוגיית פירוק הנשק ליותר דחופה", אך היא הייתה עולה בכל מקרה.
האתגר הגדול באמת
חרף ההצהרות של אבו מאזן, הרשות הפלסטינית לא תיקח חלק בפירוק הנשק - כי אין לה כוח לעשות זאת. אבל, לדברי פרופ' זיסר, לבנון נהנית כיום מתמיכה בינלאומית ובינערבית בסוגיה, והפלסטינים לא מהווים כוח כה מאיים - ולכן סביר שארגוני הטרור הללו יפורקו מנשק. "את מחנה הפליטים נהר אל-בארד הצבא הלבנוני הרס עד היסוד לפני 18 שנה כשהוא טיפל בכוחות אסלאמיסטים קיצוניים", מזכיר פרופ' זיסר. "אז אם הלבנונים רוצים הם יוכלו לעשות את זה".
ואל מול המשימה הזו, ניצב מול לבנון אתגר מהותי, משמעותי וכבד יותר: לפרק מנשק את חיזבאללה, שבחסות איראנית הפך לאחד מצבאות הטרור החזקים והחמושים בעולם. "לחיזבאללה אין ברירה אלא לקבל את תפיסת המדינה", אמר לאחרונה נשיא לבנון, והדגיש כי יש לארגון זכות "להשתתף פוליטית" במסגרת הזו.
מזכ"ל חיזבאללה נעים קאסם מתנגד בתוקף לפירוק מנשק, ובסוף אפריל דווח כי חיזבאללה רוצה שהנשק שלו ישולב ב"אסטרטגיית ההגנה" של לבנון. גורמים עלומים אמרו שארגון הטרור ימסור את נשקו רק אם ישראל תיסוג מלבנון, האסירים הלבנונים ישוחררו וישראל תפסיק להפר את המרחב האווירי של המדינה - תנאים שקשה שמישהו יוכל להתחייב אליהם. אבל חיזבאללה היום הוא גם ארגון חלש בהרבה משהיה, וכך גם הפטרונית איראן. ימים יגידו אם גם ההזדמנות ההיסטורית הזו תפוספס.
פורסם לראשונה: 21:52, 23.05.25
