בשארם א-שייח יחלו היום (שני) שיחות המשא ומתן להפסקת אש בין ישראל לחמאס, שיחות שאליהן יגיעו בהמשך השבוע השליחים האמריקנים סטיב וויטקוף וג'ארד קושנר, וייערכו בליווי של המתווכות מצרים וקטאר. נראה כי מדובר בהתקדמות רצינית מתמיד, וניתן לומר כי ישראל נמצאת בשלב הכי קרוב שבו הייתה להשבת כל החטופים ולסיום המלחמה מאז 7 באוקטובר. ראש הממשלה בנימין נתניהו שידר תחילה אופטימיות שהפעם זה אכן יקרה, אך מניסיון העבר עולה כי עלולות לצוץ הפתעות ומכשולים בלתי-צפויים - ונתניהו עצמו כבר הבהיר אתמול שהוא "לא יכול להבטיח" שחמאס יסכים לשחרור החטופים.
טראמפ: "קרובים לשלום במזרח התיכון"
(מתוך X)
בטווח המיידי, תוכנית 20 הנקודות לסיום המלחמה של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ קובעת כי עם קבלת ההסכם בין שני הצדדים הלחימה תיפסק, ישראל תחל בנסיגה הדרגתית, וכלל החטופים יוחזרו תוך 72 שעות. ישראל תיסוג לקו הצהוב לפי המפה שפרסם שלשום טראמפ, מה שמשאיר לה נוכחות משמעותית ברצועה, כולל בציר פילדלפי וברפיח שבדרום הרצועה.
במקביל, יתקיים שחרור נרחב של אסירים פלסטינים וגופות, וחברי חמאס שיבחרו בכך יקבלו חנינה או מעבר בטוח למדינות קולטות. הזרמת הסיוע ההומניטרי תוגבר באופן משמעותי ותופעל על ידי האו"ם, הסהר האדום וגורמים בינלאומיים נוספים, תוך שיקום תשתיות חיוניות והסרת הריסות.
9 צפייה בגלריה
הפרטים הקטנים? זה לא מה שעוצר את טראמפ ואת חתנו קושנר
(צילום:Andrew Harnik/GETTY IMAGES/AFP, ANDREW CABALLERO-REYNOLDS / AFP, אלכס קלומויסקי, AP Photo/Evan Vucci, AP Photo/Ariel Schalit, )
בשיחות במצרים, לשם כבר הגיעה אמש משלחת חמאס בראשות חמאס חליל אל-חיה, ידונו הצדדים בפערים שעוד נותרו בכל הנוגע לשלב הראשון של תוכנית טראמפ, בין היתר על רקע דרישת חמאס לשחרר מחבלים שהם "סמלים", כמו מרואן ברגותי.
ישראל תציג בשיחות רשימה של מחבלים שהיא מוכנה לשחרר: מדובר ב-250 אסירי עולם מתוך 280 שישראל מחזיקה בבתי הסוהר שלה. ההערכה היא שחמאס ילחץ להישגים משמעותיים בסוגיה הזו - ובישראל מבינים שמרחב התמרון כאן הוא קטן מאוד, ושבמקרים מסוימים יידרש ויתור רציני לנוכח המספר המועט של מחבלים כבדים שלא ישוחררו.
לפי תוכנית טראמפ, במסגרת סיום המלחמה תוקם גם ממשלת מעבר טכנוקרטית פלסטינית, בפיקוח של מסגרת בינלאומית ("מועצת השלום" - Board of Peace) בראשות הנשיא האמריקני עצמו, שתהיה אחראית להתוויית תוכניות השיקום ולהשגת מימון לביצוען, עד להשלמת רפורמות ברשות הפלסטינית שיאפשרו לה לקבל אחריות על הרצועה. התוכנית קוראת גם לפירוז הרצועה, ולא ברור לחלוטין אם הסוגיות הללו יעלו בשיחות המשא ומתן במצרים או לא - אם כי בישראל ובארה"ב תיארו אותן כ"טכניות", כלומר כאלו שעוסקות רק בהסדר הנוגע לשחרור החטופים.
למרות המכשולים הרבים, עדיין ניכר כי נרשמה התקדמות משמעותית שבה חמאס מסכים לשחרור חטופים כשצה"ל עוד נשאר בעומק הרצועה. אלו ההבדלים בין "מתווה וויטקוף", שהיה המתווה המרכזי שעמד עד כה על הפרק ולא הביא להתקדמות, ל"מתווה טראמפ" החדש.
ההבדל הראשון והבולט הוא שהמתווה נקרא על שמו של טראמפ ולא על שמו של וויטקוף - כלומר שנשיא המעצמה הגדולה בעולם לוקח הובלה ואחריות למהלך. ההבדל המשמעותי הוא שבעוד שמתווה וויטקוף דיבר על שחרור החטופים בשתי פעימות, המתווה של טראמפ מדבר על שחרור כלל החטופים כבר בהתחלה. מדובר בהישג משמעותי לישראל ומהלומה לחמאס, שרצה לשמור את החטופים כשכפ"ץ הגנה בעבורו ולגרור עד כמה שניתן את השחרור כדי לא לוותר על ה"נכס" הזה. טראמפ הודיע שכל החטופים ישוחררו תוך 72 שעות, ושלא יקבל עיכובים ותרגילים.
נתניהו: "מקווה שבימים הקרובים נוכל לבשר על השבת כל החטופים"
(צילום: לע"מ)
בשונה ממתווה וויטקוף, במתווה טראמפ קיבל חמאס ערבויות משמעותיות הרבה יותר לסיום המלחמה. במתווה הנשיא יש פירוט יותר גדול על ה'יום שאחרי' ברצועה, עם מחויבות גדולה יותר של מדינות ערב. כמו כן, יש התחייבות של ישראל להימנע מסיפוח - מה שלא הופיע אצל וויטקוף. לצד זאת יש עיסוק בולט יותר בהקמת כוח בין-ערבי ובהקמת "מועצת השלום" שטראמפ יעמוד בראשה, ושתהיה אחראית למעשה על שיקום עזה.
בהשוואה בין המתווים, צריך ללכת אחורה ולהסתכל גם על עסקת ינואר שגובשה תחת ממשלו של נשיא ארה"ב לשעבר ג'ו ביידן, ונסגרה בהתערבות טראמפ לאחר בחירתו לנשיאות. אחד היתרונות העצומים של ממשל ביידן היה בקיאות גדולה מאוד במה שנעשה באזור והכרה עמוקה של הפרטים, וזאת לצד עבודת מטה מסודרת מאוד, אך למרות זאת התוצאות לא היו כמתבקש.
אצל טראמפ ההתנהלות הפוכה: אפס עבודת מטה, אנשי ממשל לא מיומנים שלא בקיאים בנעשה באזור, הצהרות ריקות מתוכן שפורסמו מאז הכניסה המחודשת לבית הלבן, איומים רבים על "פתיחת דלתות הגיהינום" שלא התממשו, וכן הצעות רבות של וויטקוף. מתוך זה לא קרה הרבה, למעט אולי שחרורו של החייל החטוף עידן אלכסנדר, במה שהיה מחווה של חמאס לטראמפ. העסקה האחרונה נחתמה למעשה בינואר עם שחרור 33 חטופים, ומאז נעשו כמה ניסיונות נוספים - אך גם ישראל וגם חמאס הואשמו בטרפוד.
מעורבות החתן
מה שקרה בימים האחרונים, ויש לייחס זאת למעורבות של ג'ארד קושנר - חתנו של טראמפ שמוערך מאוד על ידי המתווכות כאדריכל של "הסכמי אברהם" - זה שלראשונה נראו ניצנים של גאונות מדינית. האמריקנים הצליחו לבודד את חמאס מבחינה מדינית בכך שייצרו איחוד שלא היה קיים קודם לכן בין טורקיה, קטאר ומצרים. הם מנעו מחמאס מרחב תמרון, ומארגון הטרור נבצר לפעול כפי שנהג בעבר, "לשחק" בין המתווכות ולדלג בין דוחא לאיסטנבול.
הצהרת משפחות חטופים מול בית רה"מ, היום
(צילום: גיל יוחנן )
הדבר השני הוא שהאמריקנים הצליחו להביא לשולחן בעלי עניין שעד היום לא היו בתמונה, כדוגמת מדינות הענק אינדונזיה ופקיסטן, שלהן מעמד גבוה בעולם המוסלמי. וכמו שהאמריקנים בודדו את חמאס, כך הם עשו גם לישראל - ו"שברו" לראש הממשלה בנימין נתניהו את המפרקת בצורה דיפלומטית.
מצד אחד, בוושינגטון לא חזרו על הטעות של ביידן ולא הביכו את ישראל, בעלת הברית המרכזית של ארה"ב, באופן פומבי. הדבר נובע גם משיקולים פוליטיים פנימיים, שכן ממשל טראמפ לא רצה לצאת פומבית נגד נתניהו כדי לא להרגיז את הבייס האוונגליסטי. הם אמרו לנתניהו שחמאס זו הבעיה של המתווכות ו"לקחו עליו" אחריות, ויש הטוענים כאילו לקחו עליו בעלות והחלו לדבר בשמו.
האמריקנים הודיעו שהמלחמה תיפסק, הכריזו כי יקום מנגנון בינלאומי לניהול הרצועה, וציינו שישראל תיסוג בשלבים. נתניהו יכול לטעון עד מחר בבוקר שהוא היה מתואם עם טראמפ, אבל האמת היא שהאמריקנים הכתיבו לו את התנאים, תוך התחשבות מסוימת בראש הממשלה ובתנאים של ישראל, ובראשם השבת כל 48 החטופים משבי חמאס. ניתן לומר שממשל טראמפ פיצח את השיטה לטיפול בשני הילדים המופרעים של השכונה, חמאס וישראל: הם בודדו כל אחד מהם - טראמפ הביא את ישראל, המתווכות הביאו את חמאס.
האינטרסים הגדולים
לכל אחד מהשחקנים יש אינטרסים גדולים יותר מעזה. ארה"ב רוצה את הרחבת הסכמי אברהם ומאות המיליארדים שילכו לשיקום הרצועה, מהלך כלכלי שממנו תיהנה גם משפחת טראמפ - שכן קושנר יהיה מעורב בשיקום הרצועה. טראמפ מסתכל גם על האינטרסים הכלכליים האדירים שלו בקטאר, ולראשונה מאז שנכנס למגרש ניתן לזהות תוכנית עבודה ברורה וכיוון שאליו הוא הולך, אחרי שהצליח לגבש בשקט קואליציה למהלכיו.
9 צפייה בגלריה
מקבל מקום ליד השולחן של טראמפ. ארדואן בבית הלבן, לפני כשבועיים
(צילום: SAUL LOEB / AFP)
הדבר השני שעשה טראמפ הוא להודיע שלא יאפשר לעורכי הדין שעוסקים במגעים לחבל בעסקה. טראמפ כאילו אומר: "לא מעניינים אותי הפרטים של העסקה. קודם כל החזרת החטופים, סיום המלחמה ונסיגת ישראל לפרימטר - ואחר כך נראה. נדון בפרטים על איך לנהל את עזה ומה יהיו סידורי הביטחון, עוד נקים מועצת שלום ונראה. אבל קודם כל נחזיר את החטופים".
הנשיא האמריקני לא נתן אם כן לפרטים הקטנים לחבל בעסקה, מה שקרה מוקדם יותר השנה עם מתווה וויטקוף. הוא שם את הדגש על שני האלמנטים שעד היום טרפדו את העסקאות: סירובה של ישראל לסיים את המלחמה וסירובו של חמאס לשחרר את החטופים בהינתן שאין סיום למלחמה. במונחי עסקת נדל"ן, טראמפ אמר: קודם תעבירו את הכסף, אחר כך נעשה העברת בעלות, ואז נדבר על מועדי המסירה. הנשיא פועל בגישה פרגמטית מאוד.
הדבר האחרון שקרה פה הוא שטראמפ ידע לרתום בחוכמה רבה את טורקיה ואת האגו הגדול של הנשיא הטורקי רג'פ טאיפ ארדואן לטובת המהלך. לפיכך, ארה"ב עשויה ליהנות כלכלית ממכירת מטוסי F-35 לטורקיה, וארדואן שהיה מוקצה מחמת המיאוס מקבל כעת מקום ליד השולחן של הנשיא האמריקני - וזאת בתמורה לכך שהביא את חמאס לעסקה. וושינגטון וטורקיה כרתו מעין עסקה קטנה ביניהן: חמאס תמורת F-35.
לצד זאת, נזכיר, קטאר מקבלת ערבויות ביטחוניות דרמטיות מארה"ב, כאלה שישראל יכולה רק לחלום עליהן. טראמפ "שילם במזומן" על מוכנותו להביא לסיום המלחמה ברצועה, מה שעשוי להעניק לו הישג שאין לו מחיר: מקום של כבוד בהיסטוריה ופרס נובל לשלום - על מעשיו ולא על דיבוריו.
"השוואה בין תפוחים ותפוזים"
אלוף-משנה (במיל') דורון הדר, לשעבר מפקד יחידת המשא ומתן המטכ"לית, סבור שהשוואה בין תוכנית 20 הנקודות של טראמפ למתווים ותהליכים דיפלומטיים קודמים היא "השוואה בין תפוחים ותפוזים". לדבריו, "לאורך השנתיים האחרונות, המשא ומתן והמתווים שהונחו על השולחנות השונים היו מתווים חלקיים או שלביים, כולל מתווה הנשים והילדים בנובמבר 2023 ותוכנית נתניהו-ביידן, שיצאה לפועל מיד לאחר בחירתו של טראמפ ובעקבות לחציו".
9 צפייה בגלריה
"בעבר לישראל הייתה יותר השפעה על 'היום שאחרי'". חלוקת סיוע במרכז הרצועה, אתמול
(צילום: Eyad BABA / AFP)
"בהמשך היו ניסיונות נוספים לעסקאות חלקיות, ולראשונה בשנתיים הללו יש מתווה שהוא בעצם תוכנית מסגרת, הנוגעת לכלל הסוגיות שקשורות לעזה ואף מעבר לכך", הוסיף אל"מ הדר. "בעבר יכלה ישראל להשפיע יותר ולעצב את העקרונות ל'יום שאחרי', וכיום המתווה מוכתב על ידי המתווכות, שהניחו בעצם מעין הצעת בוררות.
"זה נכון שיש עוד פרטים לסגור ופערים בעמדות", הדגיש, "אבל נראה כי גם בהם - הנשיא טראמפ וצוותו יכריעו. בעבר דובר על קבלת חלק מהחטופים, אחר כך על מו״מ להסכמה על סיום המלחמה, ורק אז על קבלת החלק השני של החטופים. פה העיקרון הוא קודם כל קבלת כל החטופים. עקרונות הסיום הונחתו על הצדדים, ומה שנותר להם הוא לקיים מו״מ על הפרטים - אך לא לצאת מהמסגרת העקרונית".
מבחינת ישראל יש יתרונות מסוימים במתווה של טראמפ על פני המתווה של וויטקוף. במתווה הקודם ישראל הייתה מקבלת בשלב הראשון רק 10 חטופים ומחצית מהחללים תמורת שחרור אסירים פלסטינים והפסקת אש של 60 יום, שבמהלכם היה מתקיים מו"מ על 'היום שאחרי', וכאשר היה ברור שחמאס לא יקבל את התנאים שלה לפירוק מנשק, פירוז ואי מעורבות בניהול הרצועה.
במתווה טראמפ ישראל גם מקבלת את כל החטופים תוך 72 שעות - מה שהיה קורה רק אילו הייתה משלימה את מתווה וויטקוף במלואו - וגם מקבלת התחייבות שחמאס יתפרק מנשק, שרצועת עזה תפורז ושאם חמאס לא יקבל את העסקה – הכוח הבין-ערבי יטפל בחמאס מבחינת צבאית.
בטווח הבינוני והארוך, היוזמה של טראמפ מציבה קווי מתאר למבנה ביטחוני, כלכלי ומדיני חדש ברצועה, כשחמאס יודר מניהול הממשל, יידרש למסור את נשקו ותשתיותיו הצבאיות יפורקו. במתווה של טראמפ, בשונה מוויטקוף, ישראל מתחייבת לא לכבוש או לספח את רצועת עזה, ותיסוג חלקית מהרצועה: נסיגה ראשונה לקו אחורי יותר עם שחרור החטופים, ונסיגה שנייה עד אזורי הגבול שתיעשה במדורג ובהתאמה להתקדמות תהליך הפירוז. מכל מקום, ישראל תשמור על השליטה בפרימטר הביטחוני ובציר פילדלפי שחוצה בין הרצועה למצרים לאורך זמן.
גלולה קשה לבליעה
על פי אלוף (במיל') תמיר הימן, לשעבר ראש אמ"ן וכיום מנהל המכון למחקרי ביטחון לאומי, התוכנית של טראמפ מאמצת בראש ובראשונה את עקרונות הליבה הישראליים: שחרור כלל החטופים באופן מיידי, הדרה מוחלטת של חמאס מהשלטון, פירוז הרצועה, אחריות ביטחונית גוברת של ישראל ושמירת נוכחות מתמשכת של צה"ל בגבולות, קרי הפרימטר וציר פילדלפי.
לדבריו, העיקרון של מִנְהַל טכנוקרטי פלסטיני תחת פיקוח בינלאומי הוא נכון מבחינה עניינית. הניסוח הרשמי מגדיר כי מדובר בישות א-פוליטית (בהתאמה לדרישת נתניהו לשלטון פלסטיני שיהיה "לא חמאס ולא הרשות הפלסטינית"), אך בפועל הוא כנראה ישמור על זיקה לרשות הפלסטינית, כפי שדורשות מדינות ערב, וזאת לפחות באמצעות הרכב אנשיו (רמז לכך ניתן בסעיף 8, שלפיו מעבר רפיח ייפתח ויופעל לפי המנגנון שהוחל בינואר 2025, שבפועל אויש על ידי אנשי הרשות, וידוע כי חלק מהאנשים שסומנו לראשות המנהל המקומי, בוודאי כוח השיטור החדש, מגיעים משורות פת"ח ואנשי הרשות).
במישור הביטחוני, לדברי הימן, עיקרון ההדרגתיות של הנסיגה הישראלית יכול לסייע לשמר לאורך זמן שליטה צה"לית בנקודות מפתח, בדגש על מעטפת הרצועה (הפרימטר וציר פילדלפי) כ"עומק לְפַנים" בהגנה על יישובי הנגב המערבי ולמניעת הברחות אמל"ח דרך חצי האי סיני. יתרה מכך, במקרה שחמאס יסרב לעסקה, היוזמה כאמור מקנה לישראל חופש פעולה להמשיך להפעיל את צה"ל לטיהור אזורים בשליטת חמאס, לצד קידום תהליכי הייצוב הפוליטי, הביטחוני והאזרחי בשטחים שנוקו ממחבלי ותשתיות חמאס.
9 צפייה בגלריה
היוזמה מכירה בצורך בשיקום הרשות הפלסטינית. אבו מאזן באו"ם, ארכיון
(צילום: AP Photo/Frank Franklin II)
במישור המדיני והאזרחי, היוזמה מבטאת הבנה של הצורך בשיקום משולב של המערכת הפוליטית-השלטונית, של מערכות החיים (שיקום התשתיות והכלכלה), של החברה הפלסטינית ושל הרעיונות הקיצוניים המושלים בה (תהליך דה-רדיקליזציה). מבחינת הימן אלו יסודות הכרחיים ליצירת אפיק של שינוי חומרי ורעיוני שיתרום ליציבות הרצועה, ולצמצום המוטיבציות לפנות לאלימות ולתפיסות עולם קיצוניות.
עוד אמר הימן כי ההצעה מניחה בסעיפיה האחרונים כי אם ייושמו סעיפיה הקודמים, שכוללים רפורמות עמוקות ברשות הפלסטינית ושיקום של הרצועה, ייווצרו התנאים ל"נתיב אמין למדינה פלסטינית" - סוגיה שלא נכללה במתווה וויטקוף. מדובר בהגדרה חיובית, המאזנת את הצורך לתמרץ את הפלסטינים לאמץ גישה פוליטית מתונה ושוחרת שלום יותר, עם שמירת האחריות הביטחונית בידי ישראל ומניעת העברה של סמכויות ריבוניות לידי הפלסטינים כל עוד לא ישנו את גישתם הבסיסית לסכסוך עם ישראל.
לצד יתרונותיה, מדגיש הימן, ההצעה האמריקנית כוללת גם פערים ונקודות חולשה ביחס לאינטרסים הישראליים. הענקת חנינה לאנשי חמאס שיתחייבו לא לשוב לעיסוק בטרור היא "גלולה קשה לבליעה", כלשונו, ולו מטעמים רגשיים שכן ביטחונית, כל עוד הם יישארו בתחומי הרצועה, שמורה לישראל הזכות לפגוע בהם אם ישובו לעסוק בטרור. בעייתית עוד יותר מבחינתו היא הנכונות לאפשר לפעילי חמאס להגר למדינה אחרת אם ירצו בכך, שכן שם הם יוכלו להמשיך ולפעול במסגרת הארגון ונגד ישראל. ועדיין, הוא אומר, מדובר בוויתור סביר, שגם עולה בקנה אחד עם מודלים מוכרים מהעולם לפירוק קבוצות קיצוניות.
פורסם לראשונה: 22:38, 05.10.25
