מפרטי התחקיר הראשונים, כוח צה"ל שנפגע ביום שישי בבוקר ממטען בחאן יונס נכנס למבנה ממולכד. המבנה סומן במפות צה"ל כחשוד ככזה, והכוח הפעיל אמצעי זהירות ואיתר חפץ שנראה כחבית. ההערכה הייתה שזהו המטען. בצה"ל אומרים כי החבית מוקמה בקומה הראשונה או השנייה של המבנה רב-הקומות.
הכוח פעל לפי נוהל, והעריך שהצליח לנטרל את המטען, אך חומר הנפץ הוטמן על ידי חמאס בקומה עליונה יותר, ואולי בדרך מתוחכמת יותר. עד רגע זה לא ברור אם אותה חבית הונחה במתכוון בקומה נמוכה כדי להטעות את הלוחמים. התוצאות הן אסון כבד: רס"ם חן גרוס, סמ"ר יואב רוור, רס"ל תום רוטשטין וסמ"ר אורי יהונתן כהן נהרגו בפיצוץ.
2 צפייה בגלריה
ארבעת הנופלים: רס״ל תום רוטשטין ז"ל, סמ"ר אורי יהונתן כהן ז"ל, רס"ם (במיל') חן גרוס ז"ל וסמ"ר יואב רוור ז"ל
(צילום: דובר צה"ל)
הפרטים הללו מבהירים את עוצמת האתגר שאיתו מתמודד צה"ל ברצועת עזה. אירועי ירי וצלפות פחתו, אך חמאס השקיע השקעות ענקיות בתקופת הפסקת האש הקודמת, ומאז שהסתיימה, בניצול נפלי צה"ל ברחבי הרצועה – למלכוד צירים ומבנים.
בציר שבו נפלו ביום שני שעבר שלושה לוחמי גבעתי, ציר אספקה עם תנועה רציפה יחסית, הייתה התרעה לפני כמה חודשים על האפשרות של מטען. זו נבדקה ונשללה, אומרים בצה"ל. אחרי הפיצוץ נעשתה בדיקה פנימית בצה"ל, כדי לנסות להבין אם מדובר במימוש המטען ההוא. התשובה המסתמנת היא שכנראה מדובר במטען חדש. לפי קצינים, הוא הופעל באמצעות מחבל שיצא מפיר, ביצע את הפיגוע וחזר למטה.
2 צפייה בגלריה
הנופלים מגבעתי: סמ"ר אופק ברהנה, סמ"ר ליאור שטיינברג וסמ"ר עומר ואן גלדר
(צילום: דובר צה"ל)
השיחות עם מילואימניקים קשות. אינני שומע כל ספקות מהם לגבי צדקת המלחמה. זו איננה התרשמות אנקדוטלית – היא מגובה בנתונים. בסקר שפורסם במוסף לשבת לפני שמונה ימים, התברר שהמילואימניקים מתנגדים יותר לסיום המלחמה מהציבור הכללי, וזה דבר מובן לאור השקעתם.
אך הנקודה המרכזית היא תחושה עמוקה של שחיקה, של מצוקת כוח אדם, וכתוצאה מכך - תקלות, מתח גובר. "זה וייטנאם", אמר לי קצין אחד, "במובן הזה שנוצרת רוטינה כזו. אתה אמור להיות מתוח עד הקצה כל הזמן. ברור לכולם שהחשש המרכזי הוא מטענים. זה מצריך עבודה איטית, יסודית מאוד, עם תשומת לב - וכשנמצאים בסיפור הזה למעלה משנה וחצי, עם הפסקות בבית, קל לפספס משהו".
קצין אחר, שהיה מזועזע משתי התקריות האחרונות, התקשר מיד אחרי זו שאירעה בחאן יונס עם מונולוג שכל אחד צריך לקרוא. "אחי, זו שחיקה. אנשים שחוקים. חטיבות שלמות שחוקות. לך בעצמך לקדמיות. שב שם חצי יום (הקדמיות הן מפקדות המטה שמהן מנוהלת הלחימה - נ"א). תראה איך זה. איך אפשר לא? יש לי חייל במצב רפואי רגיש. כבר שילם מחיר. אני אומר לו 'לך הביתה'. הוא אומר, 'אם אני לא פה, מי יחליף אותי?'. הוא עושה משהו מציל חיים. ואין תשובה.
"אנחנו 600 ימים בתוך המלחמה. כולם רוצים לעשות הכי טוב. מקריבים. לא מוכנים לרדת מהתפקיד שהם תופסים. אחריות. אבל כמה אפשר. כמה אפשר. אנשים הולכים אל מותם לא רק בגלל האויב, מחיר המלחמה. מחיר שכולם מוכנים לשלם. עכשיו כבר משלמים את מחיר השחיקה הבלתי נסבלת הזו, את מחיר העייפות, אנשים הלומים".
עוד אמר הקצין: "600 יום און ואוף, בסוף הפכת לעובד של מדינת ישראל על צו 8, עם כמה חופשות. וזה עולה לנו במחיר של חיים. ואי אפשר להאשים את מי שנשחק, שעושה טעויות, ששוקע ברוטינה ובעומס, שנהיה קהה לסימני אזהרה מפורשים. וזה המצב כרגע.
"ואז אני יוצא ושומע על החרדים. מטורף. כולם אומרים 'שוויון בנטל'. תשמע, שוויון בנטל זו לא סתם סיסמה. אנחנו צריכים עוד חיילים לצורך החלפה. אנשים עם דופק. לא אכפת לי מי יביאו רעננים. אני צריך את זה דחוף בכל מקום. היו מביאים לי גיוס כזה יותר גדול לפני שנה וחצי, זה היה משנה את מצבי היום".
תיעוד מתקיפת מחבלים במתחם פיקוד שליטה במרחב ג'באליה
(צילום: דובר צה"ל)
המונולוג הזה מסביר היטב את הקו הברור של הרמטכ"ל אייל זמיר לגבי צווי הגיוס. הוא לא נובע מסיבה תדמיתית או פוליטית. הוא נובע מכך שצה"ל זקוק לאנשים כמו אוויר לנשימה. אוכלוסייה שבולטת בשיעור ההגעה למילואים היא הציבור הדתי-לאומי. לוחם, חילוני מגוש דן, אומר ש"זה יוצא דופן, הנוכחות של חובשי הכיפה. הם אלה שממשיכים להגיע, בזמן שכל השאר דיללו משמעותית את ההתייצבות שלהם. מעבר לכל פרופורציה. אנחנו חייבים להם חוב גדול מאוד".
תוכנית צה"ל ברצועה משתנה. לא בגלל המטרות, הן נותרו זהות; בגלל ההתנהלות של הצבא. הרמטכ"ל הורה שההתקדמות תהיה זהירה ואיטית, כדי לחסוך בחיי אדם ולהימנע ממוות מיותר של חיילים ופגיעה בחטופים. אפשר גם להעיר: התנהלות איטית מאפשרת להפעיל לחץ על חמאס ולהגיע לעסקה, בלי צעדים שאין מהם חזרה. היא מעכבת את הקיצונים בקבינט שרוצים לדהור, כמו סמוטריץ' ובן גביר.
"אפשרות גבוהה למות חטופים"
"בקצב הנוכחי, שהוא מאוד מדוד", אמר לי גורם ביטחוני בכיר, "ייקח חודשים עד שנגיע ליעדים המוגבלים של המבצע". ב"מוגבלים" הוא מכוון להגעה לנקודה שבה הרצועה מוגדרת מטוהרת מצבא חמאס, מלבד האזורים שבהם לפי ההערכות ישנם חטופים והאזור ההומניטרי במוואסי. באזור העיר עזה יש כרגע מאות אלפים עד מיליון בני אדם. זה מלווה בצפיפות של בניינים רבי קומות. איך יטפלו במובלעות האחרונות?
"מעבר לשלב הבא, מעבר ליעדי השלב הנוכחי, תידרש החלטת קבינט שנכנסים", אומר הגורם. "המשמעות יכולה להיות אפשרות גבוהה למות חטופים". מהטקסט הזה ברור שהצהרות מוקדמות מהדרג המדיני, שנתנו תחושה של שינוי פאזה, הסתערות מהירה שתביא הישגים מהירים ברצועה, היו כוזבות. גם הדיבור על מספר האוגדות שפועלות ברצועה מטעה; השאלה איננה מספרן, אלא עד כמה הן מאוישות. מהם מספרי הלוחמים. "שלא תטעה", אמר לי קצין בולט, "מעבר לפוליטיקה, אנחנו חושבים שיש לנו דרך להביא את חמאס לקריסה. כך אנחנו פועלים".
אך בכיר ביטחוני ביקש להבהיר: "חמאס לא במצב טוב, אבל רחוק ממצב אנוש. הוא איבד חלק מהכנסות המזון שהיו לו, עם הפעלת מרכזי הסיוע וחלוקת המזון. הוא עובד נגדם בכל דרך, כולל קמפיין שקרי, ירי ומה לא. בגלל הירידה בהכנסות יש לו בעיה לשלם משכורות, וזה משמעותי ביותר, אך אנחנו לא מזהים התפוררות, ואנחנו בטח שלא רואים פאניקה. הארגון לא מתפורר לפלגים".
הבכיר ציין עוד: "למרות חיסול המפקדים הבכירים שלו, הוא עדיין עובד מסודר. הם מעודדים מאוד מהתגובה הבינלאומית, וגם מכל פיגוע שהם מבצעים נגדנו, וממשיכים להתנהל באופן מסודר. האם יש סיכוי לקריסה? כן. תופעות כאלה יכולות לקרות מהר מאוד, אבל ההערכה שלנו שזה ייקח זמן". גם האמירה הזו סותרת לגמרי את חגיגות הניצחון המוקדמות שהגיעו מהממשלה עם תחילת חלוקת המזון.
