רס"ל במיל' בוריס ברוך שטונדה נפצע באורח קשה בקרב בבית חאנון שבו נפלו שישה לוחמים. הוא איבד את רגלו ועבר 19 ניתוחים. הבוקר (חמישי) הוא השתתף בפאנל "ישראלים מעוררי השראה" שנערך במסגרת טקס מצטייני הנשיא, ריגש את הקהל וזכה לתשואות.
סיפורו של רס"ל במיל' בוריס ברוך שטונדה
(צילום: דוברות בית הנשיא)
לצד שורד השבי עומר שם טוב והדס הרשקוביץ, אלמנתו של רס"ם במיל' יוסי הרשקוביץ שניהל את תיכון פלך בנים בירושלים ונפל בקרב ברצועת עזה, סיפר שטונדה בבית הנשיא: "בשנה וחצי האחרונות עברתי חיים שלמים, המון כאב פיזי ונפשי. אובדן של חברים קרובים, חברים לנשק - הבנים הכי טובים של האומה".
הוא סיפר גם על שאירע בבית חאנון, ואמר כי סירב להתפנות משדה הקרב למרות פציעתו - והמשיך להילחם. לדבריו, הוא היה עושה את זה שוב והוא לא מתחרט על כך. "בסוף, בשביל לחיות בשלום, אנחנו צריכים להיות מוכנים לקרב. החיים הכינו אותי לכך שצריך לדעת להקריב מעצמך למען הכלל. היום המילואימניקים שעזבו את החיים והעבודה נלחמו כתף אל כתף והקריבו הכול למען ביטחון המדינה".
בהמשך טיפס בוריס עד לפסגת הקילימנג'רו, ההר הגבוה ביותר באפריקה, על אף הנכות הקשה שלו. "הלכתי 15 שעות בלילה, בגשם ובשלג, בשביל אלפי לוחמים ופצועים שמחפשים תקווה ואור בקצה המנהרה. בפסגת ההר הרגשתי גאווה לאומית. זה היה מסע הנצחה. הוצאתי את הדגל והרגשתי גאווה בשביל הנופלים. אם הייתי צריך לזחול הייתי עדיין עושה את זה".
לאחר מכן דיברה גם הרשקוביץ, ופנתה לשטונדה. "אני נזכרת שאחרי השבעה באתי לטיפול נמרץ. לראות עכשיו את בוריס שטיפס את הקילימנג'רו - זה בלתי נתפס. אני בטוחה שיוסי היה עף עליך. ועם זאת, זה קשה. כי אני מדמיינת לא פעם מה היה קורה אם יוסי היה נפצע, ואני בטוחה שהיה טורף את החיים ואולי אפילו מטפס איתך. זה מעורר השראה".
לדבריה, "יוסי השאיר לנו המון רוח. הוא היה איש של אנשים וחיבורים. בחייו יזם עשרות פרויקטים שממשיכים לפעול. הוא היה איש של עשייה, מנהיג, איש של חזון וחלומות, ומצד שני איש של פרטים קטנים. הוא היה הופך עולמות בשביל כל תלמיד. יוסי היה אומר לתלמידים שלו 'תהיו גאים להיות פראיירים' - זה היה המוטו שלו. וכולנו צריכים פה להמשיך, מוטלת עלינו אחריות כבדה".
לסיכום אמרה הרשקוביץ: "אני מרגישה שלכולנו יש אחריות מוסרית לחיות פה יחד בשלום ובכבוד. האחריות המוסרית היא בשביל האחים שלנו שנשחטו ב-7 באוקטובר, בשביל כל החיילים שיצאו להילחם, בשביל כל הפצועים ובשביל הילדים שלנו. עלינו לנצח את המלחמה הזאת כדי להשיב את החטופים - ובשביל כך אנחנו צריכים להיות יחד".
עומר שם טוב דיבר לאחר מכן, ושיתף: "אני מרגיש את החום והאהבה, אנשים מחבקים ונותנים. אני רואה את עם ישראל מאוחד, את עם ישראל באהבה ובנתניה. זה נעים כל כך ואני שמח שזה ככה. בשבי היה לי משפט קבוע שהייתי אומר: 'עוד קצת, עוד טיפה'. תמיד האמנתי שאחזור הביתה, תמיד ידעתי שיש מי שדואג לי ותמיד האמנתי בעם שלי. אני רק רוצה שהם יאמינו, כי זה כל כך חשוב להאמין. נכון, זה קשה, אבל זה משהו שמשאיר אותך מפוקס. ברגע שאתה מגדיר לעצמך שיש לך מטרה להגיע הביתה, וכשאתה מאמין ומתפלל - בסוף בעזרת השם זה קורה".
