הוא: בוריס שטונדה (28), סטודנט לתואר ראשון במערכות מידע
היא: אנה קוזינץ (27), סטודנטית לסיעוד
הם: בזוגיות שנה וחצי, התארסו לאחרונה. גרים בתל אביב
הפציעה
בוריס: "אני משרת במילואים כלוחם ביחידת דובדבן. בזמן המתקפה של 7 באוקטובר הייתי בטיול ביפן, וכששמעתי מה קורה הרגשתי מחויבות לחזור לישראל. ב־11 באוקטובר נחתתי בארץ, עליתי על מדים והצטרפתי לצוות שלי. חמישה ימים אחרי שהחלה המלחמה נפצעתי בפעם הראשונה – חטפתי רסיס בעורף. למרות הפציעה החלטתי לא להתפנות לבית החולים. כל יום חבשתי את הפצע והמשכתי להילחם.
"שבוע לאחר מכן נפצעתי שוב, והפעם קשה. היינו בכניסה לפיר של מנהרה בתוך בניין אזרחי, והמחבלים הפעילו מטען ענק של 13 ק"ג חומר נפץ. הבניין כמעט קרס עלינו. ארבעה לוחמים נהרגו ושישה נפצעו. כמעט כל אחד מהפצועים איבד רגל. הגעתי לבית החולים שערי צדק ובמשך חמישה ימים הייתי מורדם ומונשם. במהלך האשפוז עברתי 19 ניתוחים מורכבים. בשלב מסוים סבלתי גם מזיהום במערכת הדם, ואז הרדימו אותי למשך ארבעה ימים נוספים, עד שיצאתי מזה".
המשבר
בוריס: "כשהתעוררתי אחרי חמישה ימים, ההורים שלי סיפרו לי שנקטעה לי הרגל. לא כעסתי ולא שאלתי למה זה קרה דווקא לי. במקום זאת האשמתי את עצמי למה דווקא אני נשארתי בחיים והחברים שלי נהרגו. מצד שני, פתאום, בגיל 27, נהייתי סיעודי. חזרתי להיות כמו תינוק, תלוי בהורים שלי. הייתי במשבר גדול, אבל אחרי כמה שבועות התאפסתי על עצמי. מי שעזרו לי להתרומם מהשבר הענק הזה הם המשפחה, החברים ואנה".
הידידות
אנה: "הכרתי את בוריס כבר כשהיה ילד בן 12, כשעלה לישראל מאוקראינה. אני עליתי לישראל בגיל שלוש, והדוד של בוריס הוא חבר טוב של המשפחה שלנו. אז כשהמשפחה של בוריס עלתה, אנחנו אלה שקיבלנו אותם. כל אחד מאיתנו גדל ביישוב אחר – בוריס במושב חוסן שבצפון ואני במעלות. במשך השנים הקשר בינינו היה בעיקר בפייסבוק, ולא חשבנו על משהו מעבר לזה. לכל אחד מאיתנו היו קשרים זוגיים עם אנשים אחרים.
"יומיים אחרי שהחלה המלחמה, נתקלתי בפוסט של בוריס שבו הוא מבקש לקבל ציוד ללחימה. פניתי אליו בהודעה ושאלתי אותו אם הוא נכנס לעזה, והוא ענה, 'כן, זאת המחויבות שלנו להילחם על המדינה'. מאוד דאגתי לו. ואז, אחרי כשבועיים, חברה סיפרה לי שהוא נפצע קשה ואיבד רגל. הייתי בהלם. החלטתי לבקר אותו בבית החולים".
המפגש
אנה: "כשהגעתי לבית החולים, בוריס קם מכיסא הגלגלים כשהוא עומד על רגל אחת וחיבק אותי. לא הרתיע אותי שאין לו רגל. מה שעניין אותי זה איך הוא מרגיש. שבוע אחרי זה ביקרתי אותו שוב, והיה לנו נחמד ממש לדבר אחד עם השנייה".
בוריס: "כשאנה הגיעה לבקר אותי התרגשתי מאוד".
ההתאהבות
אנה: "אחרי כחודשיים של אשפוז בוריס עבר לשיקום בתל השומר, והמשכתי לבקר אותו. כל הזמן ציפיתי וחיכיתי למפגש איתו".
בוריס: "במהלך השיקום קיבלתי פרוטזה ולמדתי ללכת מחדש. הרגשתי שאנה נותנת לי כוח להתמודד ולעבור את הקשיים. היא הייתה פשוט מלאכית. היא הביאה לי עוגות שהכינה, הקשיבה לי והכילה אותי. היא תמכה בי נפשית".
אנה: "ככל שעבר הזמן הרגשתי שאני מתאהבת בבוריס. התאהבתי בחוזק שלו ובזה שהוא לא ויתר לעצמו. יום אחד, ארבעה חודשים אחרי הפציעה, הזמנתי אותו להצטרף למפגש עם המשפחה שלי. המשפחה שלי מאוד התרשמה ממנו, ואחרי המפגש הזה דיברנו והחלטנו להיות זוג באופן רשמי".
בוריס: "אחרי הפציעה שאלתי את עצמי, איך אני אמצא זוגיות במצבי החדש? אבל אז הגיעה אנה. מרגע שהיא ישנה לידי במיטה בבית החולים והחזיקה לי את היד כשאני מחובר לאנטיביוטיקה, הבנתי שהיא האישה שלי".
הזוגיות
בוריס: "כשהתחלנו להיות ביחד ניהלנו הרבה שיחות על הפציעה שלי, ואמרתי לה שאני לא אוותר לעצמי, ושהיא בכלל לא תרגיש את זה שאין לי רגל. אנחנו מאוד אוהבים לבשל ולטייל ביחד. לפני הפציעה הייתי אדם מאוד פעיל, וזה לא השתנה. גם עכשיו אני מטפס על הרים, עושה סקי ומטייל בעולם. לאחרונה עשיתי היסטוריה - אני קטוע הרגל הראשון בעולם שטיפס את הר הקילימנג'רו דרך מסלול מאצ׳מה, שנחשב לקשה ביותר. במקביל אני יוצא למסעות הסברה ומדבר על תהליך השיקום שלי. אני עושה דברים שאנשים רגילים לא עושים ומרגיש שאין משהו שאני לא מסוגל לעשות. אני לא נותן לאנה להרגיש שאני נכה".
אנה: "אני אפילו לא רואה את זה שאין לו רגל. אם אנשים ברחוב נועצים בנו מבטים, אנחנו נועצים בחזרה. בעיניי הפרוטזה שלו אפילו סקסית".
הצעת הנישואים
בוריס: "תכננתי את ההצעה במשך שלושה חודשים. ידעתי שאני רוצה לעשות משהו מיוחד, וכשיצאנו לחופשה בדרום אפריקה הבנתי שזאת ההזדמנות. הגענו להר השולחן בקייפטאון לתצפית מדהימה, ושם כרעתי ברך על הפרוטזה שלי ושאלתי את אנה אם תרצה להיות אשתי".
אנה: "הייתי בהלם. נפלתי עליו מרוב התרגשות ובכיתי. מרוב הבכי הוא לא הבין מה התשובה שלי. הוא שאל אם כן או לא, ואמרתי לו שכן! עברנו הרבה דברים ביחד, וממיטת בית החולים הגענו לפסגה".
