ב"לשחרר את שולי סאן", סרט ההמשך של הלהיט "לשחרר את שולי", טסים ליפן שלושת החברים, אביהו (ציון ברוך), בצלאל (אסי ישראלוף) ונתי (שלום מיכאלשווילי) כדי לחלץ את שולי, בנו של אביהו, מידי היאקוזה - המאפיה היפנית. שם הם פוגשים את הבוסית של שולי, יפנית ושמה בת שבע. אחרי שהם מרכלים עליה בעברית לא תקנית, הם מופתעים לגלות שהיא הבינה כל מילה.
למרות המראה היפני הייחודי של בת שבע – כמה פעמים יצא לכם לראות יפנית עם עיניים ירוקות ונמשים? – מתברר שמדובר בתוצרת כחול־לבן על מלא. תכירו את אמה מדינג (25), דוגמנית ישראלית בינלאומית בתפקיד ראשון, ואפשר בהחלט להמר שלא האחרון, בקולנוע.
אמה מספרת על הפרעות האכילה
(כתבת וידאו: מלי זיידמן, צילום: ירון שרון, כריכה: יונתן דרור ונדב לוי)
מתברר שכאשר מדינג, בת לאם יפנית ואב אוסטרלי, נבחנה לראשונה לסרט – שמהווה כאמור המשך ל"לשחרר את שולי", אחד מלהיטי הענק של הקולנוע הישראלי (עם יותר ממיליון צופים בתוך שלושה חודשים) – היא לא ידעה בדיוק מיהם שלישיית "מה קשור". "כשהציעו לי את האודישן בכלל לא שמעתי על 'לשחרר את שולי'", היא מגלה. "לא ידעתי איזה ז'אנר זה ולא ידעתי שזה קשור ל'מה קשור'".
הכרת אותם בכלל?
"אולי בשם. ידעתי שהם קומיקאים. אני לא כל כך מכירה אמנים ישראלים, אני קצת קלולס בעניין הזה".
איך הם קיבלו אותך?
"נפגשנו באודישן השני שלי והם קיבלו אותי ממש בחום, ישר הציעו לי לשתות וחיבקו אותי. אני כל כך מרוצה מזה שבתפקיד הראשון שלי נפלתי דווקא עליהם. הם היו כמו אחים גדולים וכל כך דאגו לי. גם מקצועית הם עזרו לי וכיוונו אותי. הסצנה הראשונה שצילמנו ביחד הייתה הסצנה הראשונה שלי אי פעם בתור שחקנית בכלל".
נתקלת בדיסוננסים כאלה גם בחיים?
"תמיד הרגשתי שונה. למרות שנולדתי פה, גדלתי פה, הייתי בצבא ואני ישראלית לחלוטין, תמיד התייחסו אליי כיפנית. מחוץ לסביון אנשים פנו אליי רק באנגלית או ברוסית".
את באמת מרגישה לגמרי ישראלית?
"האמת? אף פעם לא הייתי ישראלית לחלוטין. אל תשכחי שגדלתי בבית של מהגרים. אותי, למשל, אף פעם לא לקחו לפסטיגל כשהייתי ילדה. אמא שלי לא הסכימה שאראה את 'הפיג'מות', היא אמרה שזה לא חינוכי. מצד שני, אני גם לא ממש יפנית, אין לי את הנימוסים היפנים, אין לי את השפה אפילו. אף פעם לא הרגשתי שלמה בשום מקום".
אהבה ממבט ראשון
היא נולדה בנווה צדק וגדלה בסביון, בתם האמצעית של קיומי היפנית וג'רמי, יהלומן יהודי אוסטרלי, שסיפור ההיכרות ביניהם הוא אחד הטובים: "אמא שלי גדלה ביישוב קטן בפרברי קיוטו, ואבא שלי גדל בבית יהודי במלבורן שבאוסטרליה. כשאבא היה בן 13 המשפחה שלו עשתה עלייה לירושלים, והוא למד בישיבה והתגייס לצבא.
"בטיול אחרי צבא במזרח הוא היה תקופה בטוקיו, והחליט להישאר וללמוד יפנית. כדי להתפרנס הוא לימד אנגלית קבוצה של עובדים מהבנק הבינלאומי של יפן, ואמא שלי הייתה ביניהם. זאת הייתה אהבה ממבט ראשון, איך שהוא ראה אותה הוא החליט שהיא האחת. הוא ניסה לחשוב על טריק שהוא יוכל לעשות כדי להיפגש איתה לבד, אז הוא החליט לעשות לכל הכיתה פגישות אישיות. השם שלה היה בין האחרונים ברשימה, והוא נאלץ לבזבז שעות בשיחות סרק כדי להגיע אליה".
אבל זה עבד. באותה פגישה קיומי התאהבה במורה שלה, ואחרי כמה שנים הם עשו עלייה, לא לפני שהיא התגיירה. השניים נישאו בחתונה יהודית והביאו לעולם שלושה ילדים: מיקה (28), אמה ובן (19), חייל בצה"ל.
"אמא שלי עלתה לפה בגיל 28, וזה היה הלם תרבותי קיצוני בשבילה, בעיקר כי היא לא ידעה את השפה", מספרת מדינג. "לקח לה זמן להסתגל. היום היא חיה פה יותר שנים מאשר ביפן, אבל בתחושה היא תמיד תישאר יפנית".
תודה ל"משחק הדיונון"
בתיכון למדה מדינג במגמת תיאטרון, ובצבא שירתה כמש"קית מבצעים בחיל האוויר בבסיס רחוק מהבית. בעקבות 7 באוקטובר היא התייצבה על דעת עצמה ביחידה שלה, ומאז ועד היום היא עושה מילואים און אנד אוף, לפי הצורך. "יום אחרי 7 באוקטובר נסעתי לכיוון העוטף כשעוד שרצו שם מחבלים, ואני הכי פחדנית שיש, אבל משום מה לא הרגשתי פחד", היא נזכרת.
מגיל 17 מדינג חתומה בסוכנות "יולי". כשבסוכנות העלו באינסטגרם את התמונה הראשונה שלה, הם קיבלו מבול של פניות מסוכנים וסוכנויות בחו"ל.
כיום היא חתומה בסוכנויות גדולות בלונדון, פריז ובלגיה, והצטלמה לקמפיינים בינלאומיים של מותגי־על דוגמת רייבאן, BODY SHOP, שוורצקופף, טרזמה, WELLA ולוריאל ("הקמפיין שאני הכי גאה בו. להיות הפנים של חברת קוסמטיקה בינלאומית עבורי היה הישג גדול"). בארץ היא הובילה קמפיינים ל"קסטרו", FIX ו"עדיקה", והשתתפה בקליפים של עומר אדם, מרגי ושחר טבוך.
איך הגעת לדוגמנות?
"אנשים היו עוצרים אותי ברחוב ושואלים למה אני לא מדגמנת. אמרתי שאני לא מעוניינת, אבל בגיל 17 החלטתי בכל זאת לנסות. בסוכנות הראשונה שחתמתי בה, הסוכן רצה שאוריד חמישה ס"מ מההיקף של האגן. כל שבועיים הגעתי למדידות והם אף פעם לא היו מרוצים, עד שהתייאשתי ופניתי לסוכנות 'יולי', שם להפתעתי הם אהבו אותי כמו שאני".
למה להפתעתך?
"כי בעבר לא היה כל כך ייצוג אסייתי בתעשייה הזו, לא בישראל וגם לא בעולם. אולי בחמש שנים האחרונות, בגלל 'משחק הדיונון' או בגלל נאומי אוסקה שזכתה באליפות העולם בטניס, יש קצת יותר פתיחות למראה הזה. רק בשנים האחרונות הבנתי את הצורך. לא הייתה לי כמעט תחרות, בטח לא בישראל. תמיד כשרצו מראה אסייתי פנו אליי".
ההתמודדות שלה עם נושא המשקל לא הסתיימה עם הסוכן הראשון ההוא. בתחילת דרכה היו לה ארבעה ניסיונות כושלים לעבוד כדוגמנית בחו"ל.
"לא קיבלו אותי בגלל שלא הייתי מספיק רזה, עד שהסוכן שלי אמר לי, 'תקשיבי, זה הגוף שלך ועם זה ננצח'. באותו הרגע פשוט שחררתי את זה, ובאמת אחרי זה קיבלתי קמפיין. הבנתי שהגוף שלי לא יכול להשתנות לפי בקשה, ומה שצריך לשנות זה את התפיסה שיש רק טייפ אחד של דוגמנית".
אחרי הצבא טסה ליפן לדגמן, ושוב עברה חוויות שליליות שקשורות למשקלה. "נסעתי לטוקיו בלי תוכניות, הצלחתי להיכנס שם לאיזו סוכנות, וגיליתי שביפן המידות הרבה יותר מדוקדקות מאשר בארץ. עשיתי המון אודישנים לחברות גדולות מאוד, וכל פעם היו מתקשרים אליי מהסוכנות ואומרים, 'הם מאוד רוצים אותך, אבל את צריכה לרדת קצת'. זה גרם לי להיכנס למסגרת תזונתית בעייתית".
מה זה אומר?
"כל כך הייתי מודעת ללא להרעיב את עצמי, שקרה לי בדיוק ההפך. הייתי צריכה משהו שיפיג את הבדידות ומצאתי את האוכל. ערב אחד הרגשתי כל כך לבד, שכל מה שהתעסקתי בו היה להזמין אוכל. אני זוכרת שאכלתי את כל המקרר, עד שכאבה לי הבטן. לא יכולתי לקום מהכיסא והבנתי שמשהו לא בסדר. התקשרתי לאבא שלי, והוא סיפר לאחותו הפסיכולוגית. היא התקשרה אליי ואמרה לי, 'אמה, יש לך הפרעות אכילה, זאת בולימיה לכל דבר'. זו הייתה הפעם הראשונה שהבנתי שיש לי בולמוסים של אכילה ושגם אכילת יתר היא הפרעה. התחלתי טיפול פסיכולוגי בזום. זאת הייתה נקודה קיצונית מאוד בחיים שלי, אף פעם לא הגעתי למשהו שמתקרב לזה".
מה הבנת על עצמך בטיפול?
"הבנתי שאני בודדה, שאני צריכה לחזור לארץ לאמא ואבא, ושאני צריכה להפסיק להילחם במי שאני. מאז עבדתי בהרבה מידות, גם בארץ וגם בחו"ל, עשיתי גם פלאס סייז. הבנתי שכשאת מקבלת את עצמך, כולם מקבלים אותך. פעם אחת הייתה לי ממש הידרדרות בעור הפנים, היה לי אקנה חריף, ובשיא האקנה נבחרתי לפרזנטורית של 'בודי שופ'".
ככה, עם האקנה?
"זה היה קמפיין עולמי למוצרי פנים, שבמסגרתו גם סיפרתי על המסע שעברתי עם האקנה, וזה עבד טוב מאוד. ברגע שהבנתי שאני אישה, וכמו כל אישה אני משתנה - פעם אני קצת משמינה ופעם יש לי אקנה - הצלחתי למצוא את הדרך שלי. ברגע שהצלחתי לקבל את עצמי, התעשייה הפסיקה לקטלג אותי ולמדה לקבל אותי כמו שאני".
את חולמת על קריירה בינלאומית גם כשחקנית?
"בוודאי, זה רק הסרט הראשון שלי. זה נתן לי דרייב ואני בהחלט ארצה בעתיד לשחק בסרטי אקשן בחו"ל".
הראיון המלא עם אמה מדינג מתפרסם בגליון "לאשה" החדש, השבוע בדוכנים
איפור: חן אלקבץ, שיער: לירז אגם ע' צילום: עופרי חזק בגדים: שמלות: קורל קונפורטי, טל כחלון בגד גוף: קורל קונפורטי כפפות: ליאור שוורצמן, גרבונים: H&M, נעליים: זארה.
