What People Are Wearing הוא עמוד אינסטגרם של 1.5 מיליון עוקבים נלהבים שאוהבים לראות את האאוטפיטים המיוחדים מרחובות פריז, ניו יורק ומילאנו. מה שרבים לא יודעים, זה שמי שנמצאת מאחוריו היא לינוי פרידמן, 29, ישראלית לשעבר שכרגע מגדירה את עצמה אישה בלי עיר. היא חיה קצת באל־איי, קצת בניו יורק, קצת בפריז ולפעמים גם בתל אביב. לאיפה שמצלמתה לוקחת אותה (כלומר, אייפונה), היא הולכת.
צפו בווידאו
(כתבת וידאו: מלי זיידמן)
פרידמן גדלה במושב בית חנניה, וכשהייתה בת 15 החליטו הוריה, רפי ולימור, לעבור לניו יורק עם שלוש בנותיהן (לינוי הבכורה יחד עם הילית, 27 וים, 22). "הם לא נסעו לעבודה שחיכתה להם", היא מספרת. "היה לי ממי ללמוד בבית על אומץ והרפתקנות, ואני חושבת שרק בזכות ההורים שלי אני יכולה היום לעשות מה שאני רוצה ואוהבת. הם עובדים ביחד מאז שהכירו. הם יזמים בנשמתם, ובכל פעם תפס אותם פרויקט אחר. בארץ הם היו הראשונים שהביאו את הדיספנסרים של הסבון בשירותים הציבוריים, ואני זוכרת אותם עוברים בין מקומות וממלאים אותם בסבון. היום הם מתעסקים בנדל"ן וחיים באל־איי".
בהתחלה צחקו עליי
בניו יורק מצאה פרידמן עולם אחר. "בתור נערה בת 15 מהמושב שרק אהבה לגלוש, פתאום הגעתי לתיכון עם מגמת אופנה וגיליתי עולם. תוך כדי הלימודים עשיתי גם התמחות בסטארט־אפ של אופנה".
סטארט־אפ של אופנה?
"כמו בסרט 'קלולס', שבו היה לה מחשב שבוחר לה את הבגדים בבוקר? אז הם ניסו לעשות משהו כזה. זה לא הלך להם, אבל שם הבנתי שאני אוהבת אופנה והמשכתי לקולג' לאמנויות ללימודי תקשורת עם דגש על קולנוע, הפקה ושיווק".
בגיל 16 היא פתחה אינסטגרם לראשונה על השם לינויה. "אנשים בתיכון צחקו עליי שאני עושה את כל ההאשטגים מתחת ומעלה אאוטפיטים שלי", היא נזכרת. "זה היה ב־2011, ממש בתחילתו של האינסטגרם. אני ואחותי הילית היינו מסתובבות בעיר, והתחלתי לצלם איך אנשים מתלבשים. קראתי לזה Fashion is my accent וגם פתחתי בלוג. שנה אחרי כבר היו לי איזה 20 ומשהו אלף עוקבים וכבר עשיתי קצת שיתופי פעולה מסחריים וגם פתחתי סוכנות של ניהול מדיה וצילום".
פתחת סוכנות בגיל 17?
"כן. אבל לקח זמן עד שהתחילו להגיע לקוחות. ניסיתי להיות שכירה, והבנתי מהר מאוד שזה לא בשבילי - לשבת מתשע עד שש במשרד זה לא משהו שראיתי בבית, רציתי להיות אדון לעצמי. הייתי מנהלת סושיאל לאנשים עוד לפני שזה נהיה מקצוע. הייתי עושה להם צילומים והפקות וסטיילינג, פשוט כי אהבתי את זה מגיל צעיר מאוד וזה היה טבעי לי".
הפריצה הגדולה שלך קרתה ב־2017 בעקבות סרטון שצילמת בניו יורק שקיבל מיליון צפיות בפחות מ־24 שעות.
"בשלב הזה המשפחה שלי עברה מניו יורק לאל־איי. אחותי ים הייתה בת פחות מ־18, ואמא שלי ביקשה ממני ללוות אותה לאיזה עניין שהיה לה בניו יורק. בדיוק פתחתי טיקטוק וחשבתי שאנצל את המצב כדי לצלם קצת. צילמתי מסעדות, חנויות מגניבות שאני מוצאת, כאלה. ואז ראיתי מישהי עם אאוטפיט מעניין וצילמתי אותה בווידיאו, ופשוט המשכתי הלאה. צילמתי איזה שמונה לוקים באותו יום, העליתי סרטון, וזה פשוט התפוצץ. בשבילי זה היה ביג דיל, הבנתי שיש פה משהו, ובמקום חמישה ימים בניו יורק נשארתי שם והמשכתי לצלם. תוך עשרה ימים היו לי מאה אלף עוקבים וזה כל הזמן גדל. היום יש לי מיליון וחצי עוקבים באינסטגרם ו־650 אלף עוקבים בטיקטוק, וגם מגזין אונליין ברשת תחת אותו שם". אגב, היום אחותה הילית, שהיא בכלל ארכיטקטית במקצועה, עובדת לצידה ומפעילה את מגזין האונליין כמנהלת קריאייטיב ומדיה".
מה סוד הקסם של העמוד שלך?
"תוכן טוב צריך גם מחשבה מאחוריו. אני מתוכננת מאוד. הייתי לא מזמן חודש שלם בפאשן וויק, התחלתי בניו יורק והמשכתי למילאנו ופריז. אני עובדת ומתאמצת בשביל לייצר תוכן טוב".
מזמינים אותך לכל המקומות האלה?
"כן. מזמינים אותי לתצוגות ופרזנטציות. יש גם סרטונים שהם שיתופי פעולה מסחריים, שבהם חברה שוכרת אותי לצלם סרטון יחד".
צריך המון אאוטפיטים לכל הסרטונים האלה.
"כן, אבל אני קונה בעיקר אקססוריז. בגדים אני לא כל כך צריכה לקנות, אני פשוט מקבלת, ומותגים שולחים לי הביתה. 'ולנטינו' שלחו לי עכשיו תיק, 'נט אה פורטה' שלחו בגדים, ג'ינס של 'אברקרומבי', מעיל מ'סזאן'. הם רוצים להלביש אותי ואני לא אוהבת לבזבז. אני צריכה בעיקר את המיקרופון שלי עם ראשי התיבות WPAW, זה מה שחשוב".
וואו, אז הארון שלך בטח גדל במהירות.
"כן, ואני לא מוכרת. יש המון אינפלואנסריות שמוכרות את כל הבגדים שהן מקבלות, וזה לא אני. אני נותנת לחברות או לאחיות שלי. אני לא חוזרת על אאוטפיטים בסרטונים, אבל ביומיום שלי אני לא כזו גנדרנית. ג'ינס זה ג'ינס, ויש מלא דרכים ללבוש אותו. אני בחורה של בייסיק משודרג, ג'ינס וטי־שירט או מכנסי פשתן, חולצה לבנה ואקססוריז מעולים. אני לא בחורה של שמלות, ואין לי עקבים. לפעמים אני רודפת אחרי אנשים ברחוב. עקבים זה לא פרקטי".
איך קורה העניין הזה של לקבל בגדים? את בוחרת את הבגדים או שפשוט מקבלת בהפתעה?
"יש פלטפורמות של גיפטינג. שולחים מייל, ואת בוחרת מראש בדרך כלל. לפעמים זה נעשה ישירות ולפעמים דרך הסוכנות שלי. היום יש לי סוכנת שמקבלת הצעות לשיתופי פעולה. היא מנהלת את המשא ומתן וסוגרת את כל הפרטים, ואני בצד היצירתי - מצלמת ועורכת את הסרטונים".
כמה זמן את עובדת ביום?
"בין רבע שעה לכל היום, תלוי ביום. זה משתנה מאוד. אני כל הזמן טסה, לפעמים לניו יורק, לפעמים לפריז ולפעמים למילאנו וגם לתל אביב ולאל־איי. בפאשן וויק עבדתי מבוקר עד לילה. העבודה שלי מגוונת מאוד, וחשוב לי לשלב בכל יום את הדברים שאני אוהבת לעשות. לא משנה איפה וכמה אני עובדת, תמיד אמצא לי זמן למאצ'ה שלי או לאימון שלי. את הסרטונים אני עורכת בנייד באפליקציית 'קאפ קאט', הכול למדתי לבד, ואני עושה את זה בין לבין, עורכת ומעלה על הדרך".
איך את פונה לאנשים שאת רוצה לצלם ברחוב?
"אני ניגשת בנימוס ואומרת שאני אוהבת מאוד את האאוטפיט ושאני עוקבת אחר אופנת רחוב בעולם, אני אף פעם לא דוחפת את המיקרופון ישר. 95% מהאנשים משתפים פעולה, ואז אני שואלת מאיפה הבגדים, מה ההשראה שלהם, מה הם עושים בחיים. אם הם עוסקים בתחום מעניין, אז אני מבקשת טיפ איך מגיעים לתחום הזה. שאלות כאלה".
ספרי לי על פרויקטים מסחריים שעשית.
"אני אוהבת שמותגים נותנים לי את חופש הביטוי, ואני כבר אומרת הרבה 'לא' לפרויקטים. אם זה פודקאסט שמזמינים אותי אליו או מותג שאני לא מתחברת אליו, אני פשוט אומרת לסוכנת לא. עשיתי לא מזמן שת"פ עם סזאן שאהבתי: לקחנו אנשים והלבשנו אותם בסזאן מכף רגל ועד ראש, וצילמנו סרטון איך אנשים בפריז לובשים מעילי טרנץ'. היו לו 4.5 מיליון צפיות ואינגייג'מנט גבוה מאוד. עשיתי גם מטעם מגזין '10' את הבקסטייג' של ויקטוריה סיקרט וראיינתי את המלאכיות".
כמה את מרוויחה על פרויקט כזה?
"אני לא אגיד לך סכומים אבל אני מתפרנסת סבבה. זה מתגמל מאוד, וזה גם כיף כי אנשים מעריכים את זה. חברות שאוהבות לשווק בצורה מיוחדת פונות אליי ומעריכות את התוצאה".
רוב העוקבים שלך לא יודעים שאת ישראלית?
"ב־7 באוקטובר העליתי המון דברים בנושאי הסברה והרבה עוקבים עזבו אז. קיבלתי 10,000 הודעות באותו היום, 80% מהן היו חיוביות. היו גם הייטרים, ו'הלוואי שתמותי', אבל זה לא רלוונטי, חסימה וביי. אם ישאלו אותי אומר שאני ישראלית, אבל זו לא הפואנטה. אני באמת מרגישה אשת העולם כולו".
בתל אביב תצלמי לנו סרטון לוקים?
"אני לא כל כך מצלמת פה. אני חושבת שיש אנשים שמתלבשים יפה בארץ, אבל קשה יותר למצוא אותם ככה בקלות".
מה החלומות הלאה?
"יש לי את מגזין האונליין שאני מרחיבה, אני חושבת להתרחב לפודקאסט עם ראיונות עמוקים יותר, אולי לעצב קולקציה בשת"פ עם חברת תכשיטים, ויש לי רעיון לספר של לוקים שהוא קצת מחקר אנתרופולוגי - איך נראית העיר על פי האופנה שלה. יש עוד חלומות בקנה, אני רק בהתחלה".
