את השבעה על סמ"ר איתי חן בן ה-19 בחרו הוריו רובי וחגית לקיים בבית חב״ד בנתניה. אולי משום שידעו שאלפי ישראלים יעברו במקום במהלך השבוע, ויצטרכו מרחב גדול ומסודר. בכניסה למקום, בני המשפחה סידרו את כל הזכרונות שנשאו איתם בשנתיים האחרונות: צמידים, סיכות, סטיקרים, דפים מודפסים עם סיפורים מיוחדים, חולצות, כובעים - כל פריט שמספר משהו על איתי, ויוכל להזכיר ולהחזיק עוד רגע ממנו.
רובי חן פנה לשר בהלוויית איתי: "הממשלה שכחה מה זו יהדות. נאפס לכם את הצורה או שנשלח אתכם קיבינימט"
(צילום: צבי ריבקין)
7 צפייה בגלריה
"לאף חייל לא מגיע שהמדינה תזרוק אותו בעזה". רובי וחגית חן מצדיעים מעל קבר בנם
(צילום: זיו קורן)
לגוצ׳י, הכלב של איתי, הוקמה פינה משלו. גם הוא, כמו כולם, עבר את הארץ לאורכה ולרוחבה מאז אותו יום ועכשיו מתמקם כאן לשבוע. רועי ואלון, אחיו של איתי, נעים בין השולחנות, לוחצים ידיים, מקבלים חיבוקים, מברכים את זרם האנשים שלא מפסיק להגיע לחלוק כבוד. ובתוך כל זה, רובי וחגית, כמו בכל השנתיים האחרונות, מוצאים שוב ושוב את הכוח לדבר עם כל מי שנכנס בדלת, ולכבד כל אדם שבחר לבוא.
"עשו עבורנו המון מחוות השבוע", אומרת חגית. "קיבלנו כל כך הרבה אהבה השבוע, גם דרך אוכל, וכשמביאים לי אוכל אני מתחילה לבכות. זה כל כך מרגש שחושבים עליי ככה, כי שנתיים לא נכנסתי למטבח. הרבה אנשים מכירים את המתכון של העוגיות של איתי והגיעו לשבעה איתן. הם שמים לב לדקויות, וזה מרגש אותי. הגיעו גם תושבים מנחל עוז וכפר עזה, ששמעו על הגבורה של הטנק של איתי, 'צוות פרץ', ורצו להודות לנו שחייהם ניצלו בזכותו. משפחת ברעם, שהבן שלהם נטע נפל בקרב בנחל עוז, הביאו לגו של אריה שהם נתנו לנטע לפני 7 באוקטובר. זה ריגש אותי".
שני שרים הגיעו להלווייתו של איתי, שנפל ב-7 באוקטובר 2023 והוחזק ברצועת עזה במשך שנתיים וחודש - אופיר סופר וניר ברקת. רובי חן, אביו של הלוחם מגדוד השריון 77, בחר להתייחס אל סופר ישירות. "מכל חברי הממשלה אתה הכי מסמל את הערכים של היהדות שגדלנו עליהם", אמר לו רובי, וחשף תסכול כבד. "אני מבקש ממך, כשחבריך לממשלה שוכחים מהם הערכים האמיתיים של היהדות, ואתה רואה את אלו שמחפשים את שלושת הכ"פים - כבוד במקום ענווה, כוח במקום עזרה לזולת, כסף וקומבינות מהקופה הציבורית במקום 'ואהבת לרעך כמוך' - תביא אותם לפה. נסתובב ביחד במקום הקדוש הזה, נבקר את אסף חממי ושאר הגיבורים, ונאפס להם את הצורה או שנזרוק אותם קיבינימט".
מחזיק תיק ארה"ב
בסוף, אומר רובי, העם היה זה שהחזיר את איתי, וגם ליווה את המשפחה להלוויה ולשבעה. "העם הוא גם זה שיחזיר את החטופים שנשארו", הוא אומר. "במהלך השבעה למדנו גם כמה איתי היה חשוב לאחרים בחייו. הפתיע אותי לראות הרבה מאוד אנשים שלא פגשתי קודם. שמענו סיפורים מהמון חברים שלו על הנחישות שלו, ועל כמה שהוא אהב את הצבא".
מאז אותה שבת ארורה באוקטובר 2023, הוא וחגית לא הפסיקו להיאבק על שובו של איתי, גם אחרי שנודע במרץ 2024 שנפל בקרב. הם סירבו לקיים הלוויה ושבעה לפני השבתו, והגיעו למוסדות האו"ם וגם לבית הלבן כדי לשכנע את הנשיא דונלד טראמפ שגם על החטופים החללים יש להיאבק - ובפרט אלה שמחזיקים באזרחות אמריקנית, כמו איתי. "הבנתי די בהתחלה שהסיפור של ארצות הברית הוא ה-סיפור", הוא אומר, ומתחיל לגולל את הרקע לדברים שאמר בהלוויה.
"אני בא מעולם העסקים", אומר רובי, ומסביר כי השתמש בפרקטיקות ובטכניקות שלמד לאורך הקריירה לטובת המאבק. "התעסקתי באסטרטגיה בחברות גדולות. מאז 7 באוקטובר הרגשתי שאני סוג של מנהל. בתוך האסון הנורא הזה שהגיע, כל אחד מצא את הדרך שלו, אבל הבנתי שיש לי תפקיד אחר - לסדר את השורות, כאילו יש איזשהו סוג של ניהול".
לדברי רובי, מאחר שבארץ מטה משפחות החטופים נוהל היטב, "הבנתי שארה"ב זה הקטע שלי - וכבר מימי ממשל ביידן נבנה הקשר. היה מאוד קשה בהתחלה לפתוח את הדלת לממשל, אז לקחנו חברת לובי מקומית וריכזנו את המשפחות האמריקניות. ביחד היה לנו יותר כוח מאשר לבד, ובלי זה הדלת לא הייתה נפתחת כמו שהיא נפתחה".
כך, זמן קצר אחרי 7/10 כבר הגיע רובי עם משפחות נוספות אל הבית הלבן. מאז הקשרים עם ממשל ביידן הלכו והתהדקו, ואחרי ניצחונו של דונלד טראמפ בבחירות בנובמבר 2024 הם הובילו גם ליחסים חמים עם השליח החדש, סטיב וויטקוף. המשימה לבסוף הושלמה: טראמפ החל לחזור בהצהרותיו שוב ושוב על החשיבות בשובם של החטופים החללים לקבורה בישראל, והם הוכנסו להסכם שסיים את המלחמה.
השבר באמון
אבל בישראל, לעומת זאת, ככל שחלף הזמן, התפתח ניכור בין חלק גדול ממשפחות החטופים לבין הממשלה, שלא ראתה עין בעין איתם את הדחיפות בהשבתם על פני מטרות אחרות. הפער הזה, בין היחס שלו זכו המשפחות בארה"ב לעומת זה שקיבלו בישראל, היה לעיתים בלתי ניתן להכלה מצידן. ומכאן גם הגיעה הקריאה: "נאפס אתכם, או שנשלח אתכם קיבינימט".
לדברי רובי, "הכוונה הייתה קודם כל לערכים, למשל בשיח הציבורי. נבחרי ציבור לא מבינים שמה שהיה מצופה מהם אחרי 7 באוקטובר הוא אחר מהשיח שהיה לפני כן. זה אמנם לא היה מקובל כבר אז, אבל עכשיו זה ממש ממש לא מקובל. ברמת השיח שלהם, יש נבחרי ציבור שלא צריכים להיות כאן".
וזה מתחיל לדבריו מהשיח, וממשיך ב"סולם הערכים" של אותם נבחרי ציבור. הוא אומר כי "לא יכול להיות שהמלחמה הזו לא תשנה את המסלול של המדינה הזו בתרבות הדיבור ובאופן שההחלטות מתקבלות פה. שלושת הכ"פים שנפוצים היום (כסף, כוח וכבוד, זכר לאמירתו של מיקי זוהר), לא מקובלים. עדיף שהם יזכרו את חמשת המ"מים של ז'בוטינסקי. שיבואו לבית העלמין הצבאי בקריית שאול, או בהר הרצל, או בכל מקום אחר בארץ הזו, שמלאה בגיבורים שקבורים באדמה. תסתכלו עליהם, זה לא היה צריך להיות ככה. הם היו צריכים להיות בחיים".
בשיחות סגורות עם חברי הממשלה, הסביר להם רובי כי הוא מאוכזב מכך שישראל חזרה ל-6 באוקטובר 2023. לדבריו, "אמרתי שההיסטוריה של העם היהודי ומדינת ישראל נמצאת בפיתול - וחייבים לצאת לדרך אחרת וליישר את היסודות. כשזה נאמר בפורום מצומצם זה יותר עוצמתי לדעתי. ואם נבחרי הציבור לא יתעוררו, אז העם יתעורר. לאורך השבעה על איתי אני שומע קול מאוד ברור מעם ישראל שדורש ומצפה למשהו אחר".
כשהמלחמה פרצה, אומר רובי, "חשבנו שזו תהיה מלחמת אחדות, וכולם ימשיכו יחד. אבל ראש הממשלה לא ידע לשים את הקצוות בצד ולהבין שיש פה אירוע אחר, והוא הרבה פעמים נתן לפוליטיקה לגבור על החלטות לטובת מדינת ישראל. את מטה משפחות החטופים, שקם למטרה אחת והיא הצלת החטופים, הם הפכו לעניין פוליטי. יש אנשים רעים מאוד שאני מקווה שכשהם יפגשו את הבורא שלהם, ביום מן הימים, הוא יבוא איתם דין וחשבון על שיצרו את המחלוקת הזו לגבי נושא החטופים והפכו אותו לפוליטי".
לדבריו, "כמו שששמענו את עידן עמדי, גם אנחנו איבדנו את האמון בממשלה ובמדינה שבאמת רוצה להחזיר את החטופים. אם באמת היו רוצים להחזיר אותם, גדי איזנקוט לא היה צריך לשכנע את הממשלה להכניס את החטופים כאחת ממטרות המלחמה. וזה מתקשר גם למה שקרה לפני 7/10, אחרי שחמאס ראה בפילוג שלנו הזדמנות וחשב שישראל חלשה, וזו אחת הסיבות שתרמו לכך שהוא תקף. אז לא יכול להיות שאנחנו חוזרים לאותו שיח בעייתי".
רובי מוסיף כי "אחרי שקיבלנו את ההודעה שאיתי חוזר, נתניהו התקשר. אמרתי לו שאני חושב שצריכה להיות ועדת חקירה ממלכתית, והוא ענה שבשביל זה צריך 'הסכמה רחבה' של העם. אני חושב שיש הסכמה רחבה של העם על זה, ושהניסיון להתנער מוועדה כזו הוא ניסיון למנוע מכ-2,000 משפחות ועשרות אלפי פצועים את התשובות שמגיעות להם ולכל עם ישראל".
"לא היה ניצחון", פוסק רובי. "התקומה יכולה להיות רק כשיודו באחריות שהייתה למערכת, ושיכירו בכך שצריך להיות מאוד ברור איפה האשמה יושבת. כולם צריכים להיחקר. נתחיל מהדרג הצבאי ואחריו הדרג המדיני".
יותר משנתיים, כמעט בלי לבכות
לאורך המאבק, אומרת חגית, היא הייתה "אמא של איתי בפול גז", וזה לא השאיר כל כך מקום "להיות אמא של האחים שלו, רועי ואלון". היא מתייסרת על כך. "זה קשה לי נורא כי אני אמא נורא טוטאלית", היא אומרת. "תמיד ידעתי בדיוק מה השיעורים שיש לכל אחד ומה הלו"ז שלו ואיפה הוא, אבל הראש שלי לא היה פנוי. גם אם ישבתי לרגע, גם כשלא עסקתי בפעילות כלשהי, הראש שלי כל הזמן היה עסוק במה אני עוד יכולה לעשות כדי להחזיר את איתי. למי אני עוד יכולה לפנות ולכתוב, מה עוד אפשר להרים. גם בלילה כשהייתי מתעוררת הייתי כותבת לי בפתקים מה אני עוד יכולה לעשות".
7 צפייה בגלריה
"עד היום ה-120 שלי, עד שהייתי מתה, זה מה שהייתי עושה - רק מתעסקת בלהחזיר אותו"
(צילום: זיו קורן)
לאורך השבעה על איתי, לא היה לה עדיין זמן לאסוף את המחשבות. "אחרי שנקום מהשבעה יהיה לו"ז אחר", היא אומרת, ומבטיחה: "חלק ממנו יהיה לעזור למשפחות החללים שנותרו. אני ורובי נישאר עד החטוף האחרון, לא ננטוש את המאבק, אבל זה יהיה אחרת - כי עכשיו אנחנו לא מחליטים מה יעזור, אלא המשפחות".
חלק אחר בלוח הזמנים שלה ושל רובי יהיה, לדבריה, "למצוא את האשמים". היא כועסת: "לא יכול להיות שעד עכשיו, שנתיים וחודש אחרי, אין לי תשובה אמיתית וכנה למה בכלל 7/10 קרה - ולמה, בנוסף לזה, לקח 760 ימים לקבל בחזרה את איתי. זה לא היה צריך להיות כל כך מסובך. יש גם 42 משפחות שהחטוף שלהן היה חי וחזר בארון. מי יענה לשאלה הזו? לא היו צריכים לחזור כל כך הרבה חטופים בארון".
לאורך המאבק, חגית כמעט ולא הרשתה לעצמה לבכות בציבור. היא הייתה חדורת תקווה. "במרץ 2024, כשהודיעו לנו שאיתי לא שרד, הבנתי שמבחינת המדינה זה בלתי הפיך - אבל סירבתי לראות את המידע", היא מסבירה. "מבחינתי, לא יכול להיות שרק על סמך מידע מודיעיני יחליטו שאיתי לא יחזור בחיים. ובכלל, אם המודיעין כל כך מוצלח, אז איפה הוא היה ב-7/10? הרי לא מצאו אז שום דבר של איתי. לא בגד עם דם, ולא חלק גוף שהוא חיוני לחיות איתו. אז פקפקתי באמינות המידע, והרשיתי לעצמי להמשיך ולתפקד".
"לכן גם החלטנו לא לשבת שבעה", היא מוסיפה. "אפילו לא היינו צריכים לדבר על זה, רק הסתכלנו אחד על השני ויצא לנו מהפה ביחד 'לא יקרה'. בדיעבד קיבלנו את החיזוק הכי טוב להחלטה הזו, מלאה גולדין - שאמרה כי אם היא הייתה יודעת אז מה שהיא יודעת היום, היא הייתה מקבלת את אותה ההחלטה".
לדברי האם, "מבחינתי, היה חשוב לי יותר מהכל להחזיר את איתי, לא משנה באיזה מצב, כי לא ייתכן שהילד שלי - גם אם לא בחיים - יהיה זרוק באיזה בור בעזה. לא יכול להיות. עד היום ה-120 שלי, עד שהייתי מתה, זה מה שהייתי עושה - רק מתעסקת בלהחזיר אותו, כי זה לא מגיע לילד שלי ולאף ילד. לאף חייל שנשלח לקרב, הציל חיים והרג מחבלים לא מגיע שהמדינה תזרוק אותו בעזה".
פורסם לראשונה: 00:01, 14.11.25
