יו"ר הקואליציה אופיר כץ התראיין אחרי אישור התקציב השבוע לפודקאסט "120 ואחת" של ynet, וחשף בהערת אגב טפח מהרפיסות של האופוזיציה הנוכחית בכנסת ישראל. לדבריו, גם בימי חקיקה שאליהם הגיעה הקואליציה ללא רוב במשכן, היא עדיין ניצחה בכל ההצבעות. תמרון קטן לפה, טריק קטן לשם, והופ – החקיקה עוברת. אפילו הוא עצמו מודה שלא מדובר היה במשימה מסובכת במיוחד עבורו. האופוזיציה פשוט לא הייתה מתייצבת.
אכן, בשבוע האחרון מדובר בקואליציה רחבה ויציבה, עם גדעון סער ועוצמה יהודית שנותנים לה שולי ביטחון מרגיעים, אבל ח"כ כץ התייחס גם לתקופות אחרות, שבהן כל אצבע הייתה חשובה והנסיבות הביטחוניות כפו היעדרות של, למשל, ראש הממשלה ושר הביטחון מהמליאה. גם אז האופוזיציה לא הצליחה אפילו לאיים עליו.
על הנייר יש לה כמובן נסיבות מקלות. השיטה הפרלמנטרית בישראל לא מעניקה לאופוזיציונרים כלים משמעותיים לבקר או לאזן את הממשלה והקואליציה. מדובר בתפקיד סיזיפי, מתסכל וכפוי טובה, קל וחומר בתנאי הפתיחה המורכבים הנוכחיים.
ולאופוזיציה הנוכחית יש תירוץ נוסף ורב-משקל: מדובר בצבר מפלגות נטול הומוגניות או היררכיה, שראשיהן לא רק מחזיקים באידיאולוגיות שונות, אלא גם כל אחד מהם אוחז בשאיפות משלו. לפחות חמישה מהם – בני גנץ, גדי איזנקוט, יאיר לפיד, אביגדור ליברמן ויאיר גולן – רואים עצמם כמועמדים ראויים להנהגת המדינה. וזה לפני שהזכרנו את המפלגות הערביות, שעליהן מסתכלים שאר חלקי האופוזיציה כסרח עודף במקרה הרע, וכפסולי חיתון במקרה הרע עוד יותר.
ועדיין, אין בכל התירוצים הללו הסבר מספק לפער שבין האזהרות של האופוזיציה מפני האסון שאליו צועדת מדינת ישראל, לבין ההתנהלות העצלה והמרושלת שלה בניסיון למנוע אותו. לו חבריה באמת היו חרדים כל כך מפני העתיד, הם היו מוצאים דרך לאחד כוחות. אבל זה לא נעשה.
חרף קטסטרופה ביטחונית, 59 חטופים, בור כלכלי, מבוא למשבר חוקתי, תקציב סקטוריאלי, הסדרת השתמטות ממוסדת משירות צבאי וקריסת המעמד הבינלאומי של ישראל – למרות כל אלו מצליח בנימין נתניהו המחויך להרחיב שוב ושוב את ממשלתו לקול מחאתם הרפה של חברי האופוזיציה. הדבר היחיד שמכסה במעט על העליבות הזאת הם ארגוני מחאה נחושים – ובשלב זה בלתי שבירים – שנותנים לציבור שאינו תומך בממשלה שביב של תקווה, גם אם קלוש.
הכותרת
קמפיין בחירות או השראה מטראמפ? מה נתניהו מתכנן | מורן אזולאי
26:25
הכאוס הפוליטי-חברתי בשנים האחרונות הוליד ממשלת ימין-חרדים שגורמת למיליוני אנשי המרכז הישראלי להרגיש מודרים ונרמסים. כל יוזמה שלה מעוררת חרדה מפני עתיד אנטי-דמוקרטי שישנה את פני המדינה. בכל סיטואציה אחרת הייתה מתרוממת אופוזיציה לוחמנית, עם רעל בעיניים ואינסטינקט חייתי שמחפשת לעצור בכל מחיר את מה שהיא רואה כעריצות הממשלה.
השר יצחק גולדקנופף רוקד לצלילי "נמות ולא נתגייס":
(צילום: יוסי הרשקופ)
לא צריך להפליג בדמיון כדי להיזכר בדוגמה כזאת. אפשר פשוט לחזור שנתיים אחורה לימי ממשלת בנט-לפיד, שחוותה על בשרה אופוזיציה מהגיהינום שהובילו אז נתניהו ואריה דרעי. הם והח"כים שלהם התנהלו בלי מצפון, בלי כאבי בטן, בלי נימוס ובלי לדאוג מ"מה יגידו". כל חוק שהעלתה הקואליציה דאז - אפילו אם הוא היטיב עם הציבור - הפך למלחמת עולם. הם לא ויתרו על הצבעות גם בחקיקה שולית, ולא רק באירועים מאז'וריים כמו התקציב. הח"כים שלהם היו ישנים במליאה או בספסלים שמאחוריה. לא היו קיזוזים ולא היו דילים. נוהל קרב 24/7.
והזמן עשה את שלו. שרי ממשלת בנט-לפיד היו מסתובבים במשכן טרוטי עיניים, עייפים ומתוסכלים מהמציאות שנוצרה. הלחץ שהופעל על חברי הקואליציה ההיא החל לחלחל והמבנה העדין שהוקם כדי לשים סוף לשלטון נתניהו קרס כמו מגדל קלפים. לשם השוואה, בתקופה המקבילה מאז, האופוזיציה הנוכחית לא קירבה את הבחירות אפילו ביום אחד ולא הצליחה לגייס אפילו מורד אחד. ואחרי העברת התקציב, זה כנראה גם לא יקרה.
