המפגש המרגש עם בתו שנולדה כשהיה בשבי, הדרך הארוכה לשיקום והמאבק שעוד נשאר: פרופ' יונתן דקל-חן, אביו של שגיא שחזר הביתה אחרי 498 ימים במנהרות חמאס, אומר ש"העולם נולד מחדש עם חזרתו של שגיא ועוד שני חטופים מניר עוז. מאותה קהילה מניר עוז נותרו עשרים חטופים. חלקם אנחנו יודעים שנרצחו וחלקם עדיין בחיים, כך שאנחנו מודעים יותר מכל אחד אחר לחיוניות, ולחובה הלאומית להמשיך בהסכם כדי להחזיר את כולם, את כל ה-73".
הריאיון עם פרופ' יונתן דקל-חן
(צילום: מיקי שמידט)
בריאיון לאולפן ynet הוא מתאר את רגעי הפגישה הראשונים עם המשפחה: "נכחתי במפגש. אנחנו די צמודים, אני לא נותן לו להתנער ממני ביומיים האחרונים, נכחתי ברגעי קסם. כל אחד שהיה פעם אבא, אמא, סבא, סבתא, דוד, דודה, מבין בדיוק מה יכולה להיות המשמעות וההתרגשות והחמלה של אותו הרגע לראות בת שהוא עדיין לא פגש. בשבילו הייתה התרגשות, בשבילה זה היה עוד יום, כי הרי היא בת שנה וחודשיים.
"להגיד שהמפגש היה מרגש כל כך מוזיל את הרגע הזה. אין מילים. אני מרגיש שבעולם יש קצת אור וקצת צבע. הצלחתי לרגע לעצור וליהנות מרגעי האושר שיש, זה היה חסר מאוד ב-500 הימים האחרונים. זה החזיר לנו מעט אור לחיים, אבל השמש תזרח רק אחרי שכל החטופים יהיו בבית. אנחנו רואים, שומעים, ומספרים לנו על ההתרגשות בארץ, על השמחה הגדולה מהמראות האלה. אז זה לא צריך להיות נחלת הפרט שלנו, אלא לכל עם ישראל, וזה יקרה רק אחרי שהחטוף האחרון יחזור הביתה".
גם ברגעים הכי שמחים אתם עדיין חושבים על אלו שעוד לא זכו לזה?
"אלה השכנים שלנו, אנחנו קהילת ניר עוז. הקיבוץ אומנם הושמד ב-7 באוקטובר, לפני שנה וחצי כמעט. אבל הקהילה חלקה שרדה, ואלה השכנים שלי גם היום. אני כמובן אמשיך עד שתמיר אדר ז"ל יובא לקבורה מכובדת וגם עמירם קופר ז"ל, ואני יכול למנות לכם עוד - אלה האנשים שאו שגידלתי אותם, או שעבדתי איתם, או שהם היו שכנים שלי, ואין מנוס, אין מנוס לאומי מאשר להחזיר את כולם כמה שיותר מהר".
מה שגיא הצליח לשמוע במהלך השבי על המסרים ששלחתם לו?
"כל הזמן קיוויתי וגם התראיינתי לא פעם, מתוך תקווה שאולי שגיא גם ישמע. התברר לנו, שלשום, שאלה שסובלים במנהרות הם מנותקי קשר, לפחות חלקם, ולא יודעים מה קרה. עד יומיים לפני השחרור הוא לא ידע מה עלה בגורל אביטל, הבנות ואמא שלו. אז ההישרדות היא מין נס כפול, הוא שרד גם את זה שהוא לא ידע אם ביום שהוא יחזור האם אביטל והבנות עדיין בעולמנו.
התחושה היא ניסי ניסים. למרות הפציעות והתנאים הבלתי אפשריים שהוא שהה בהם, הוא שרד. אנחנו מלאים בהתפעלות ממנו. כשהוא נלקח מהקיבוץ הוא ראה את הכל בוער עם גופות מפוזרות. הוא היה מנותק קשר כל התקופה, והכל נבנה על אמונה ואהבה. שגיא היה כמעט כל התקופה במתווה התת-קרקעי של עזה. זה סיפור שעוד יסופר עליו רבות, לא רק לשגיא, אלא עבור כל האבות שנותרו שם והבנים שנותרו שם. וכמובן עבור, אנחנו מקווים, גם שירי, אריאל וכפיר ביבס".
"לפני שלושה ימים שגיא היה חטוף במנהרה עם אנשים שלא יצאו ונשארו שם. הוא צריך עכשיו לדאוג לעצמו לפני שיהיה במצב שיוכל להצטרף למאבק, אבל הוא דואג להם וזה בוער בו עד מאוד, בוער בעצמותיו"
אחרי ההתרגשות הראשונית, איך הוא מרגיש בימים אלה?
"יש לו את הפציעות שהוא עוד צריך להחלים מהן מ-7 באוקטובר. אדם שנמצא באמת בגיהינום 500 יום, ולא ראה אור שמש, יש לו שם נזקים שייקח זמן לטפל בהם, אבל הכל בר-תיקון. הוא בבית, ומוכן להשקיע בכל מה שצריך כדי שהגוף ישתקם וגם הנפש. אני מייחל לאותו הרגע לכל שאר החטופים שנותרו בחיים ולתת למשפחות לקבור את יקיריהן בכבוד ולסיים את הסבל שלהן. כל זה בצד הוקרה אדירה, קודם כל לחיילי צה"ל וליבי עם משפחות החללים, ומאחל איחולי החלמה מהירה לפצועים, אנחנו שזורים האחד בשני היום".
איך שגיא רואה את המשך המאבק לשחרור החטופים?
"לפני שלושה ימים שגיא היה חטוף במנהרה עם אנשים שלא יצאו ונשארו שם. הוא צריך עכשיו לדאוג לעצמו לפני שיהיה במצב שיוכל להצטרף למאבק. אבל הוא דואג להם וזה בוער בו עד מאוד, בוער בעצמותיו".
האב יונתן הדגיש כי "עד שהחטוף האחרון לא בבית ומגיעים לאיזשהו הסדר ליום שאחרי בעזה, לא ניתן יהיה להגשים את החזון של הנשיא טראמפ. ממשלת ישראל תחליט מה שתחליט בימים הקרובים. ההיסטוריה תשפוט כל מה שנעשה עוד לפני 7/10, מה הביא ליום הזה, התפקוד של כל אחד מהגורמים האחראיים, וההחלטות שהחליטו מאז בכל הקשור לחטופים או בכלל. איש לא צריך ללמד אותי מה זה חמאס ומה זה חיים קילומטר וחצי מגבול עזה. אני מבין את המחירים".
