במלחמת ששת הימים, בהתשה וביום כיפור. באמצעות מטוסי שחק (מיראז' 3) ונשר. בתשעה קרבות אוויר שונים, כולם בסיני ובאזור תעלת סואץ. כל טייס קרב שהפיל חמישה מטוסים או יותר מוגדר "אלוף הפלות". אבל "אלוף הפלות" כמו תא"ל גיורא אבן אפשטיין לא היה.
אפשטיין, שיאן ההפלות בחיל האוויר, הלך לעולמו בשבת האחרונה, בגיל 87. הוא קיבל את עיטור המופת אחרי מלחמת יום כיפור שבה הפיל 12 מטוסי קרב - מתוך 17 ההפלות שנרשמו לזכותו במהלך שירותו. באתר חיל האוויר פורסם בעבר יומן ההפלות של אפשטיין, שכונה "סטיב אוסטין של חיל האוויר" ושעליו מפקד החיל אלוף תומר בר אמר כי הייתה לו "יכולת כמעט בלתי אנושית לראות רחוק". הנה הפירוט המלא של כל ההפלות של אפשטיין, קטעים מעדויותיו אחריהן - ותמונות שטרם פורסמו של חלק מההפלות.
מלחמת ששת הימים, 6.6.67. שעה: 04:30
מקום: אל עריש, המטוס המופל: סוחוי-7 מצרי
מבנה: לפידות - אפשטיין. מטוס שחק 56
"קיבלנו הנחיות (לטוס) לכיוון אל-עריש. הסתכלתי לעיר וגיליתי שלישיית סוחוי-7 מגיעה בשורה עורפית מכיוון דרום, בפנייה שמאלית מעל העיר, לכיוון מערב. גילינו עוד זוג מיראז'ים היורדים עליהם, ונוצר מצב בו סוחוי מוביל את השורה ועליו יושב מיראז'. על המיראז' (יושב) סוחוי וגם על הסוחוי הזה (יושב) מיראז'. הסוחוי השלישי היה בצד אחר, כשגם אחריו רודף מיראז'. למזלנו, ראינו איך שני הסוחויים נפגעים ונופלים בלי שהמיראז' נפגע. באותו זמן הסוחוי השלישי המשיך לברוח מערבה כשאחריו רודף מיראז'.
(צילום: ליאור שרון)
"היות ולא היו מטרות נוספות צללתי למטה, לאחר שהודעתי לעמוס והצטרפתי לרדיפה אחרי הסוחוי הבורח. המיראז' הרודף לא הצליח לסגור את הטווח. לאחר שהוא עזב נכנסתי אחרי הסוחוי והמשכתי לרדוף. ראיתי שלאט לאט אני סוגר את הטווח. אנו טסים בגובה נמוך מאוד, כ-50 רגל במהירות של כ-700 קשר, מעל לדיונות שמדרום לברדאוויל בכיוון מערב. כשהגעתי לטווח כ-400 מטר הרמתי הדק וניסיתי צרור קצר. לא יוצא כלום. בדקתי את המפסקים ומצאתי לחיץ תותחים בחוץ. הכנסתי את הלחיץ. בינתיים נסגר הטווח לכ-200 מטר ויריתי צרור קצר, ישר במרכז הטווח. מיד היה פיצוץ ענק בזנב וכל יחידת הזנב שלו נעלמה. הסוחוי כאילו נעצר (באוויר), הרים אף בחריפות רבה למעלה, התהפך ונכנס לאדמה תוך שנייה, ללא כל נטישה. היה פיצוץ ענק.
"משכתי מיד למעלה להימנע מהפיצוץ ופניתי חזרה הביתה. המקום היה כבר קרוב לסוף הברדאוויל ליד רומאני. טיפסתי חזרה לגובה ומצאתי את עמוס מסתובב ליד אל-עריש בגובה, כשהוא אינו יודע איפה אני. דיווחתי לו והצטרפתי אליו בדרך לנחיתה.
"שרה, ששבה לעבודה בטייסת ב-8:00, שמחה כמובן מאוד. להפתעתי לא הרגשתי, בניגוד לציפיות, כל רגשי שמחה נוראים או משהו כזה, כפי שראיתי על טייסים אחרים שהפילו מטוסים".
מלחמת ההתשה, 11.9.69. שעה: 13:00
מקום: דרום-מזרחית לבילביס, המטוס המופל: סוחוי-7 מצרי
מבנה: אפשטיין-גונן, מטוס שחק מס' 59
"באותו יום בבוקר הייתי מתוכנן לצאת לנופש. התקופה - מלחמת ההתשה בשיאה. חיל-האוויר תוקף כל הזמן, והמצרים מגיבים לפעמים. באותו יום תוכננו תקיפות רציניות ולכן דחיתי את היציאה לנופש. בצהריים יצאתי עם גונן לפטרול מערב סיני רגיל - הסתובבנו כחצי שעה, ואז, כשהיינו בערך באזור המיתלה, נאמר לנו על-ידי הבקר שיש תקיפת אויב באזור ראס סודר. התחלנו לטוס דרומה בגובה 20 אלף רגל. כשהיינו מעל סואץ גיליתי כארבעה מטוסים בכיוון מערב, כ-24 מייל מאיתנו. הודעתי לבקר (על) קשר עין, זרקנו בידונים גדולים והחלנו לרדוף. בצלילה האצנו לכ-700 קשר ודהרנו לצד השני. ראיתי אותם נכנסים לוואדי בכיוון צפון-מערב וטסים בגובה נמוך ומהר, בשני זוגות, עורפית.
"עברנו את כביש סואץ-קהיר מתחת למתח הגבוה. לאט לאט נסגר המרחק אחרי הזוג האחורי. סגרתי אחרי האחורי לטווח של כ-250 ובצרור טוב פוצצתי אותו. הוא התרסק ונמרח מיד עם הגב על הארץ, לגונן היו קצת בעיות מנוע והלכנו לנחיתה ברפידים. באותו יום היו עוד קרבות והפלות נ"מ, בסך הכל הופלו 11 מטוסי אויב. אצלנו נפל רום מטייסת "העטלף" ונלקח בשבי. אחר-הצהריים מאוחר יצאנו לנופש".
מלחמת ההתשה, 20.7.69. שעה: 12:15
מקום: איסמעיליה, המטוס המופל: מיג-17 מצרי
מבנה: אפשטיין-בניה, מטוס שחק מס' 82
"בחודש יוני בערך, כאשר מלחמת ההתשה היתה בשיאה וכוחות השריון והחי"ר התקשו לעמוד בה, הוחלט בצה"ל להתחיל לשתף את חיל-האוויר. כהכנה לאפשרות לתקיפות אוויר-קרקע בוצעו מספר קרבות אוויר יזומים באזור ג'בל גללה, כדי להבהיר למצרים את נושא עדיפותנו באוויר. ואז, לאחר שהופלו מספר רב של מטוסי אויב, כשבשלב הזה חלקה של טייסת 'הקרב הראשונה' קטן מאוד, הוחלט להכניס את חיל-האוויר לשיתוק הארטילריה המצרית. המבצע הראשון החל ב-20 ביולי, כשתחילתו חיסול סוללות ה-SA-2 הבודדות שהיו במרחב, ולאחריו תקיפות מסיביות של כל מטרות הארטילריה, השריון והחי"ר במרחב התעלה.
"בשעות הצהריים, בהפסקה שבין התקיפות שלנו, העלו המצרים מספר מבנים לתקיפות. הוזנקנו לכיוון איסמעיליה, כשאנחנו נלקחים כבר ישר למפגש באזור זה ממזרח לתעלה. האצנו וזרקנו בידונים. גילינו באזור התעלה רביעיית מיג-17 חוזרת לכיוון מערב, כשיואלי ושוחט מתלבשים על הזוג האחורי. יואלי ירה באחד ומיד פגע לו בכנף והפילו. שוחט התיישב על השני והחל להילחם איתו, כשהזוג הקדמי מנתק מגע ונעלם במערב.
"המיג עבר את התעלה מערבה ומרגע זה נמשך כל הקרב כשאנחנו רביעייה, הוא בודד והכול ממש מעל לעיר. שוחט נלחם איתו כ-4-3 דקות, כשכל הזמן הוא אחריו בטווח טוב אך בג'י גבוה מאוד, ולא פוגע עד שגמר תחמושת. יואלי הודיע אז שהוא נכנס, אך בא מהר ונשפך מיד. אני נכנסתי עליו, נדבקתי אחריו בטווח כ-300-250 והתחלתי לנסות לפגוע. המהירות כ-400 פלוס, כל הזמן ג'י גבוה מאוד, והכוונת שקועה. ניסיתי מספר צרורות, וראיתי שלמרות העיקוב הטוב אין פגיעות. המשכתי לרדוף עד שהוא הפך הטיה פעם אחת. ואז נתתי צרור ארוך שפגע בזנב, בחיבור הגה הגובה לכוון. המקום נראה מתרסק והמיג הפסיק מיד לתמרן. לא הייתה אש והוא לא התפוצץ. יצאתי ממנו ואמרתי לבניה להיכנס. יואלי נכנס, אך היה ללא כדורים. בניה נכנס, אך באותה שנייה התהפך המיג ומגובה כאלף רגל צלל 90 מעלות לאדמה והתפוצץ. הטייס לא נראה קופץ. ליוויתי אותו עד לכניסה לאדמה וראיתי את הטייס יושב בפנים. כנראה נפגע או שהלכו לו ההגאים לגמרי".
מלחמת ההתשה, 25.3.70
מקום: צפונית לאיסמעיליה, המטוסים שהופלו: שני מיג-21 מצריים
מבנה: אפשטיין-צוק יחד עם מרום-בהרב. מטוס שחק מס' 77
"יצאנו לפיטרול בתעלה. פיטרלנו קצת זמן, ונלקחנו ליירוט רביעיית מיגים שפיטרלה מערבית לנו. גיליתי אותם (והודעתי) למרום. חלפנו (על-פניהם) והלכתי על מיג. סגרתי לאט. צוק ביקש וקיבל ממני רשות לחתוך וללכת עליהם. הוא נכנס והחלה רדיפה, כשאני מחפה על צוק. בינתיים מרום הלך אחרי מיג אחר ואחרי שפגע בו בתותחים, הפיל אותו בהדרן בפגיעה ישירה. הטייס נטש, וכל הקרב בהמשך היה סביבו, כשאנחנו חולפים לפעמים קרוב מאוד אליו והוא מנפנף בידיו ורגליו, כנראה לסמן שלא נירה בו.
"בהרב, שהיה ללא מטרה, היה גם הוא באזור שלנו. הבקר הודיע על רביעיית מיגים נוספת המצטרפת לקרב ממערב, וגיליתי אותם יורדים עלינו מלמעלה והולכים על צוק. הם שיגרו, צעקתי לו לשבור, הוא שבר והטיל חלף. הם המשיכו עליו לתותחים, כשהוא שובר חזק וזורק אותם קדימה. אני, שהייתי בצד, המשכתי עליהם מיד ונכנסתי מיד אחריהם. הם היו זוג במבנה קרבי להתקפה. סגרתי אחרי (המטוס) האחורי במשיכה למעלה, ובטווח 400 מטר נתתי צרור לא ארוך. (המטוס) התפוצץ ונדלק מיד.
"המשכתי מיד אחרי מספר אחד שלו, שנכנס לספליט חריף, ורצתי אחריו. סגרתי טווח, וב-200 מטר, ביציאה מהצלילה, נתתי צרור שפגע לו בכנף שמאל. הכנף נפלה, הוא נכנס לסחרור בלתי נשלט ונכנס לאדמה. כל הזמן הזה המשיך צוק ללוות אותי. בינתיים, בהרב הלך אחרי הזוג שאנחנו עזבנו ובצרור אופייני, בהיסט ללא כוונון, הצליח להפיל אחד מהם. חזרנו לנחיתה ברפידים.
"ברפידים היה הרמטכ"ל עם כל הסטאף שלו והוא ביקש לדבר איתנו. הצנחנים שבפורום שמחו, כאילו הייתי עדיין אחד משלהם".
מלחמת יום הכיפורים, 18.10.73. שעה: 17:00
מקום: דוויר סואר, המסוק שהופל: מסוק מי-8 מצרי
מבנה: אפשטיין-גבע. מטוס שחק מס' 11
"ביום שישי לפני המלחמה ירדתי לרפידים לכוננות שבת. כבר ביום שישי לפנות ערב בא צ'יטה ומסר על כוננות גבוהה מאוד ואפשרות לפתיחת מלחמה למחרת. אספתי את כל הנוער, ביצעתי תדריך מלחמה. בערב, כרגיל, בילינו בסרטים וקלפים והלכנו לישון מאוחר, בהרגשה שהכול פאניקה. כבר באור ראשון בשבת התחילו לעוף טלפונים על מלחמה ודאית.
"ב-18 לחודש אחר הצהריים הייתי בכוננות עם גבע. ביקשתי ממנו שיוביל, שכן אני, בכל הגיחות הקודמות שביצעתי, לא ראיתי ולו מטוס (אויב) אחד, כשבינתיים כל החבר'ה, ואפילו מרום שהיה רק ליומיים, מפילים מיגים כמו זבובים. גבע התנגד, וכך יצא שכשהוזנקנו לפיטרול הייתי אני המוביל. לאחר כחצי שעה פיטרול וממש לקראת אור אחרון כבר נלקחנו לאזור הגשר כנגד תקיפת מטוסי אויב.
"באנו, ביצענו פס ולא ראינו כלום. פתאום בפניה ראיתי פיצוץ של נפל"מ על הקרקע מדליק זחל"מ שלנו. לאור הפיצוץ ראיתי הליקופטר. הודעתי לבקר והוא הודיע שזה לא שלנו ולהפיל אותו. פניתי חריף, הקטנתי מהירות, נכנסתי עליו לפס ויריתי מטווח 1,100 מטר. כיוונון קצת קדימה והוא נדלק מיד, מתרסק על שפת האגם הגדול. כיוון שהייתי מתוכנן לרדת באותו ערב לרפידים, נחתתי ברפידים ונשארתי שם כבר לכוננות.
"את האמת לומר, רווח לי קצת. סוף-סוף גם לי יש הפלה מהמלחמה, גם אם רק הליקופטר".
מלחמת יום הכיפורים, 19.10.73. שעה: 13:15
מקום: דוויר סואר, מטוסים שהופלו: שני סוחוי-7 מצריים
מבנה: אפשטיין-דרור, מטוס נשר מס' 61
"לאחר שנשארתי ברפידים ליומיים כוננות, שובצתי עם כל החבר'ה בזוגות הכוננות. בערך ב-10:00 הוזנקו שני זוגות לכיוון התעלה לתקיפה. (הם) נפגשו עם סוחויים ומיג-17 והפילו כמה מהם. אותנו הזניקו לפיטרול אחרי גמר הקרב שלהם, עד שיגיעו מבנים מהצפון להחליף. בצהריים יצא לנו שוב להיות בכוננות. הזניקו אותנו לקראת תקיפה מצרית באזור דווייר סואר מעל הגשר. רצנו מהר מאוד והגענו לאגם עוד לפני התוקפים. המהירות הייתה גדולה וכשראינו (את המטוסים) מושכים ממערב לא ניתן היה להיכנס עליהם. הייתי מוכרח לבצע 270 לשמאל, תוך משיכה מעל לאגם, כדי להתארגן אחריהם. הם היו ארבעה זוגות בשורה עורפית, כולם סוחוי-7 חמושים ברקטות.
"ראינו אותם נכנסים מדרום לצפון לאורך התעלה באזור הגשר. הריכוז הענק של הרכב והשריון שלנו עמד שם בשיירות. ראיתי אוטובוס אחד נדלק מרקטות. נכנסתי על הזוג השלישי בשורה ושיגרתי מיד טיל על (המטוס) האחורי. הוא נפגע, התפוצץ ונפל לתוך התעלה. מספר ארבע שלו שבר חזק שמאלה וברח בלי לשחרר חימוש. עזבתי אותו והמשכתי לרדוף אחר הזוג השני, שהיה לאחר היציאה מהתקיפה, ברדיפה לכיוון מערב. הייתי עדיין עם נתיק הגחון, במהירות גבוה מכדי להשליכו.
"המשכתי ברדיפה כשאני סוגר לאט-לאט ומגיע לטווח של כ-300 מטר. הטייס ביצע שבירות חריפות לצדדים בגובה נמוך מאוד ובמהירות גבוהה. בגלל מהירות הטיסה והמטוס עליו טסתי לא ניתן היה כמעט לכוונן. ניסיתי מספר צרורות קטנים ולא פגעתי. החלטתי להמשיך ברדיפה עד למקום לקו הגנת הנ"מ המצרית. המשכתי כך אחריו עד כ-15-10 מייל מהתעלה, ואז, באחת השבירות שלו שמתי פיפר קדימה על קו הטיסה, יריתי צרור ארוך ושברתי מזרחה הביתה. לא ראיתי אם פגעתי (במטוס), ואז, בפניה, 'הפלתי' כנף ימין וראיתי אותו נמרח ומתפוצץ על הקרקע (בפיצוץ) נפל"ם ענק. חזרתי לתעלה ונפגשתי עם דרור, שרדף גם הוא אחרי זוג, אך אלו, בחוכמה, לא שברו והוא לא הצליח לסגור עליהם".
מלחמת יום הכיפורים, 19.10.73. השעה: 16:30
מקום: דוויר סואר, מטוסים שהופלו: שני סוחוי-20 מצריים
מבנה: אפשטיין-דרור, חריש-אדרס. מטוס נשר מס' 61
"אחר-הצהריים יצא לי שוב להיות בכוננות. נאמר לנו שאנחנו מצורפים לפיטרול של טייסת 'האחת', שהסתובב בגובה נמוך מעל לאגם. גילינו פתאום זוג מטוסים לא מזוהה מושך מכיוון דרום, בפניה שמאלית מערבה לגובה 8,000 (רגל) בערך. דיווחתי מיד ומשכנו אליהם. לי הם נראו (כמו מטוסי) מיג-21. נכנסתי מיד אחריהם ושיגרתי טיל על (המטוס) הימני. הטיל פגע והוא התפוצץ. התחלתי ללכת על השני, כשראיתי דרומית לי את כל שורת התוקפים, כ-12-8 מטוסים, מושכים ליד שפת האגם בפניה שמאלית לתקיפה. עזבנו מייד את (המטוס) הבודד שברח מערבה ופנינו אל התוקפים תוך דיווח לקורנסים.
"בערב הגיעה יפה ירקוני, אריק לביא ועוד מספר אמנים, שאירגנו מסיבה עליזה. הכיבוד היה עוגות שיפה הביאה מהצפון"
"התארגנתי אחרי סוחוי, כשמספר שתיים מבקש רשות להיכנס לפניי. אישרתי לו, אך התברר שהוא מתכוון לזוג אחר וצולל אחריהם. זוג זה הלך אחרי זוג קורנסים מטייסת 'האחת'. הסוחויים סגרו טווח וכל צעקותינו ברדיו לא עזרו עד שמספר שתיים שלי פגע באחד מהם והשני ברח. המשכתי אחרי (הסוחוי) שלי ששבר חזק ימינה ומשך למעלה. בטווח כ-300-250 מטר יריתי בו צרור, שפגע מיד. הוא התפוצץ, התהפך ונפל לתוך האגם.
"פניתי לחפש מטרות נוספות וגיליתי רביעיית סוחויים בורחת מערבה, כשזוג קורנסים רודפים אחרי זוג (הסוחויים) הצפוני. נכנסתי אחרי הזוג הדרומי והתחלתי לסגור עליהם, כשהאחורי נמרח פתאום על האדמה. השני, שהיה רחוק, נעלם לי במערב. הצטרפתי לקורנסים וראיתי את זוהר מפיל סוחוי-7 בטיל ואת חולדאי משגר טיל ולא פוגע, אך הסוחוי, מהשבירה, נכנס לאדמה. התארגנו חזרה למבנה בצד המזרחי של התעלה וחזרנו לנחיתה. בתחקיר מאוחר יותר, לאחר צפייה בסרטי הירי, הסתבר שהמטוסים שאותם הפלתי היו סוחוי-20. באותו יום הפלנו סך-הכל ברפידים כ-15 מטוסים.
"בערב הגיעה יפה ירקוני, אריק לביא ועוד מספר אמנים, שאירגנו מסיבה עליזה. הכיבוד היה עוגות שיפה הביאה מהצפון".
מלחמת יום הכיפורים, 20.10.73. שעה: 16:30
מקום: דרום-מערבית לאגם המר הגדול, המטוסים שהופלו: 4 מיג-21 מצריים
מבנה: אפשטיין-אדרס, גבע-קל. מטוס נשר מס' 61
"יומי השני ברפידים, ושוב יצא לי להיות בכוננות. זינקנו ברביעייה מסודרת לכיוון האגם. הגענו לאזור ולא ראינו כלום. הבקר אמר להמשיך מערבה. ואז ראיתי דרום-מערבית לנו זוג מיגים מושך מדרום לצפון. זרקנו נתיקים ומשכנו בפנייה ימנית אליהם. כמו שאני נכנס אחריהם אני רואה כאילו שדה פטריות צומח לפני, וכל השטח שמצפון-מערב לנו מתכסה בכעשרה זוגות מיג-21 המושכים לקרב. הזוג שראינו היה כנראה מעין פיתיון למשוך אותנו לקרב.
"פניתי שמאלה וראיתי זוג מיגים סוגר עלי מאחור ויורה כמו מטורף מטווח 500 מטר, בכמעט 90 מעלות. שברתי חריף והם עפו קדימה, כמו טילים"
"ירדתי מיד על הזוג הראשון. שיגרתי טיל על (המטוס) האחורי והוא התפוצץ. אדרס, מספר שתיים שלי, הודיע שהוא לוקח זוג אחר. הוא שיגר וקיבל הזדקרות מדחס. הוריתי לו ללכת הביתה. המשכתי אחרי המיג השני. גבע דיווח שהוא התרחק, שיגר טיל והפיל אותו. קל רדף גם הוא אחרי מיג, שיגר ופגע. היות שגמר דלק הלך גם הוא. נשארתי לבד, כשאני רודף אחרי המיג המשוגע וסביבי עוד כעשרה מיגים.לבסוף הצלחתי לפגוע בו בתותחים והוא התפוצץ. פניתי שמאלה וראיתי זוג מיגים סוגר עלי מאחור ויורה כמו מטורף מטווח כ-500 (מטר), בזווית של כמעט 90 מעלות. שברתי חריף והם עפו קדימה, כמו טילים. פניתי מיד אחריהם בכוונה להפילם וראיתי הבזקים מלפנים. הסתכלתי וראיתי זוג משגר עלי טילים מטווח כ-400 מטר.
6 צפייה בגלריה
מיג 21 מצרי שהופל ליד התעלה על ידי אפשטיין במלחמת יום כיפור
(צילום: מחלקת ההיסטוריה של חיל האוויר)
"התכופפתי, להגיב בטיסה כבר לא ניתן היה. הטילים חלפו וכן המטוסים. פניתי מיד אחריהם, סגרתי על האחורי אך גיליתי (מטוס) אחר במבנה, שקרב אלי מצד ימין. נכנסתי אחריו ובצרור תותחים פוצצתי אותו. פניתי מיד לאחור ושוב גיליתי זוג מיגים סוגר עלי משני הצדדים. שברתי חזק לסירוגין, שמאל וימין, והם עפו קדימה. נכנסתי עליהם ושיגרתי על האחורי את הטיל השני שלי, אך הוא הלך, משום מה, 'בדרך כל בידון' ונפל, למעשה, ללא כל ניהוג.
"הטווח נפתח, ולכן עזבתי אותם ושבתי שוב לאחור. שוב גיליתי זוג (מיגים). משכתי אחרי (המיג) האחורי וכשהוא הפוך על הגב, בשיא המשיכה, תקעתי בו צרור קצר. הוא נפגע בתא הטייס, הוריד אף באיטיות ונכנס לצלילה אנכית, כשאני עוקב אחריו מגובה 10,000 בערך עד לאדמה. כנראה שהטייס נפגע. שברתי שוב ולא ראיתי אף אחד. השמיים היו פתאום נקיים לגמרי, לא מיגים, לא עשנים, לא מצנחים, כלום. דלק כבר לא היה לי הרבה, תחמושת - עוד כ-30 פגזים בכל תותח. החלטתי שארבעה לקרב אחד זה מספיק. פניתי מזרחה בגובה נמוך. חציתי את התעלה ומשכתי הביתה.
"לאחר הנחיתה לא הצלחתי לקום מהכיסא. מסתבר שהקרב, שהיה ארוך ועם המון ג'י כל הזמן, עייף אותי כהוגן והרגליים סירבו לקום ורעדו. המכונאים התנפלו עליי ושלפו אותי מהקוקפיט. עוד לא הספקתי להירגע וכבר נפל עלי בהרב, שבא להחליף אותי ברפידים והודיע שמהמטה ביקשו שאחזור לעזור להם. סך הכול ב-48 השעות שבהן הייתי באזור מה-18.10 בשעה 17:00 ועד ה-20.10 בשעה 16:30 הייתי בארבעה מפגשים, והצלחתי להפיל תשעה אווירונים: מי-8 אחד, שני סוחוי-7, שני סוחוי-20 וארבעה מיג-21. עוד באותו ערב התייצבתי במטה. האמת, ההרגשה הרבה יותר טובה, לפחות לעשות משהו במלחמה הספקתי. בני (פלד, מפקד חיל-האוויר) התנפל עלי בנשיקות וחיבוקים, ממש בושה".
מלחמת יום הכיפורים, 24.10.73. שעה: 17:00
מקום: מערבית לאגם המר הגדול, המטוסים שהופלו: 3 מיג-21 מצריים
מבנה: אפשטיין-סבר, שלמון-צוק
"ב-24 (באוקטובר) אחר הצהריים, לאחר יומיים של 'גיהוצים' (פיטרולים) חסרי כל תוצאות, כשכל הזמן ממשיכים החבר'ה ברפידים במסורת ומפילים אווירונים, יוצא לי שוב להיות בכוננות בטייסת. לקראת הזמן המתוכנן לנו לצאת לפטרול הוסיפו לנו זוג נוסף. יצא, למעשה, הרכב שטוב ממנו קשה ליצור. ארבעה טייסים, כולם מובילי רביעייה לכוננות, כולם ותיקים ומנוסים, כשסך-הכל המיגים (שהפלנו ביחד) לפני הטיסה הוא כ-35.
6 צפייה בגלריה
מיג 21 במבער מלא שנפגע על ידי תותח בקרב אוויר מול אפשטיין
(צילום: מחלקת ההיסטוריה של חיל האוויר)
"המראנו וטסנו חסכוני לתעלה להחליף רביעייה מטייסת 'שומרי הערבה'. עוד הם מתכוננים ללכת, עולה הבקר ובצעקה מודיע להם (לקחת) למפגש בכיוון 220. אני מיד שואל אותו מה איתנו? והוא באדישות אכזרית מודיע 'אתם פנו את הערוץ והמשיכו לפטרל'. פניתי מיד לכיוון שנראה לי ככיוון הקרב המתפתח, והודעתי לו שאנחנו הולכים לקרב ולא עוזבים את הערוץ.
"האצנו, זרקנו נתיקי כנפיים ורצנו דרום-מערבה, לכיוון ג'בל עובייד. מול האגם ראינו זוג טס בטיפוס לכיוון מזרח. לא היה ברור מי אלו, אך הם נראו כמיראז'ים. פנינו יותר מערבה וראינו מרחוק שתי התפוצצויות באוויר וקצת אחריהן שלושה פיצוצים גדולים על הקרקע. היה ברור ששם נערך הקרב. פנינו והתקרבנו. מיד גילינו מספר גדול של מיגים וכ-6-4 מיראז'ים בקרב. גיליתי זוג ורצתי אליהם מיד. שיגרתי טיל שהגיע, התפוצץ אך לא הדליק את המיג, שהמשיך לטוס כשהוא סוחב אחריו שובל עשן ודלק. הצטערתי על הזמן שאותו עליי לבזבז על מיג פגוע. חתכתי לו את הדרך וסגרתי לתותחים. כשהייתי בטווח של כ-500 מטר ממנו הבין כנראה הטייס שבאמת חבל לו על הזמן ועל חייו, והפליט את עצמו. אמרתי לו ברדיו 'תודה', ופניתי מיד למיג אחר שחלף באזור.
"סגרתי עליו בפנייה ולאחר מספר תמרונים הגעתי למצב שיגור טוב בצלילה. שיגרתי, הטיל פנה, חלף לפניי וגרם לי להזדקרות מדחס. שמעתי את מנחם מודיע לידי שהוא איתו בקשר עין. אישרתי לו ומשכתי מיד למעלה, למיג שחלף משמאל לימין. ראיתי מיראז' יורה עליו ועוזב אותו כשהמיג שלם וטס. שאלתי למה והוא אמר שהמיג ללא טייס. התקרבתי אליו למבנה וראיתי באמת מיג שלם לגמרי טס חלק ללא עשן או אש כשהקוקפיט ריק. אולי זה שלי, שנטש בגובה קודם לכן. דיווחתי והמשכתי. גיליתי מיג נוסף, ולאחר מספר תמרונים חריפים של עולים ויורדים סגרתי עליו ופגעתי בו בתותחים.
"פתאום שוב נעשה שקט. לא מטוסים, לא כלום. אני לבד בשמיים. היה לי הרבה דלק: כ-2,000 ליטר, כ-90 פגזים בכל תותח ובידון גחון לא השלכתי. ביקשתי מהבקר מטרות נוספות והוא דיווח שאין. לקחתי כיוון הביתה, כשאני מארגן את סבר ואותי למבנה, שומע את שלמון הולך לנחיתה, קצר בדלק, ברפידים, וצוק אחרינו מגיע מאזור כותמיה, ממשיך גם הוא הביתה. חזרנו הביתה ושמענו ב'שמחה' שהפסקת האש נכנסה לתוקפה ב-18:00 באותו ערב".
