"לא היה כמוך בחיל האוויר - אב טיפוס של טייס": את 17 הפלותיו - שיא בחיל האוויר - תיעד תת-אלוף גיורא אבן אפשטיין ז"ל שהלך אתמול לעולמו ביומן מיוחד. למרות שסורב פעמיים בקבלה לקורס טיס, והתגייס בכלל לצנחנים, המשיך להתעקש ולהילחם על כך - ולאחר שגנב את תיקו הרפואי הגיע עד למפקד החיל דאז, נשיא המדינה לשעבר עזר ויצמן.
חבריו של גיורא אפשטיין מספרים עליו לאולפן ynet
(צילום: ליאור שרון)
העקשנות ליוותה אותו וסייעה לו גם במהלך שירותו כטייס קרב. פקודו לשעבר במשך שלוש שנים, קובי ריכטר, סיפר על כך כשכתב: "לא היה כמוך בחיל האוויר, בכישוריך המבריקים כטייס. ביצועיך בקרבות האוויר קשרו לך כתר, שאנחנו, שראינו את סרטי הכוונת שלך בקרבות האימונים, ידענו והבננו איך נקשר לראשך. ראינו אותך, למרות שמך שהלך לפניך, ממשיך להתחרות ולריב על כל פגז שפגע במטרת האימונים - כצעיר הטייסים - גם כשהיית מפקד הטייסת".
בנו של ריכטר, ד"ר אילן ריכטר, היה הקרדיולוג של גיורא - ותיאר אותו כ"אגדה קרדיולוגית" שהצליח לחיות שמונה שנים עם משאבה שתוכננה בכלל לשנה. גם אחיו הבכור של קובי, יוחאי, היה חלק מחייו של אפשטיין, כשבהפלתו הראשונה היה עימו יחד בקרב.
מפקדו האחרון של אפשטיין, עופר גרין, סיפר עליו: "התמזל מזלי וזכיתי לפקד על גיורא בשנתו האחרונה כטייס קרב מבצעי פעיל. הגעתו של גיורא לטייסת 140 כשהוא בן 50, הייתה זריקה של אנרגיה, מוטיבציה וערכים לטייסת כולה". אפשטיין הגיע לטייסת בגיל שבו רוב הטייסים מסיימים את שירותם. גרין הוסיף: "קיבלנו אותו בזרועות פתוחות ותוך זמן קצר הוא הפך לאחד המנהיגים. בצניעות ובנחישות לימד אותנו את העבר והמורשת. נטל חלק בכל פעילות ומהר מאוד הפך ללוחם מן השורה, במטוס שנולד שנים רבות לאחר שסיים לצבור את שלל ניצחונותיו המפוארים באוויר. הייתה זו זכות גדולה לכולנו".
חברו של אפשטיין, אל"ם (במיל') זאב רז, גם הוא טייס קרב בעברו, סיפר הבוקר (ראשון) בריאיון לאולפן ynet על אישיותו המיוחדת ועל פועלו. בשונה ממלחמת "חרבות ברזל", מלחמות העבר כללו הרבה קרבות אוויר. "לגיורא אבן היה תפקיד מרכזי בסיפור הזה, הוא היה רואה מטוסים מטווחים מאוד גדולים", סיפר רז, שהדגיש כי אפשטיין נלחם וסורב פעמיים בקבלה לקורס טיס.
"לתכונה הזאת שלו הייתה משמעות גדולה, המאבק שלו. להתקבל לקורס טיס היה ממש אירוע. אם הוא לא היה עושה מלחמה כזאת ממושכת ועקשנית להתקבל לקורס, הוא לא היה מגיע. קריטריונים רפואיים מגוחכים מנעו ממנו להתקבל - והוא הצליח דרך עזר ויצמן". סיפר. "כשהגיע, התברר שהוא טייס קרב בלתי-רגיל והפיל הרבה מאוד מטוסי אויב".
בנו של גיורא, גיא, סיפר על כך: "כשהגיע להתקבל לקורס טיס חשבו שיש לו משהו בלב, אז לא נתנו לו, למרות שהוא ניסה ונלחם. אז הוא גנב את התיק הרפואי שלו והלך לצנחנים. הוא נהפך מדריך צניחה, היה אחראי על הצניחה החופשית בצה"ל. הוא השתתף פעמיים באליפות העולם בצניחה בשם המדינה, והיה הצנחן הכי טוב בצה"ל. הוא המשיך להילחם כדי להתקבל לקורס טיס, שלחו את התיק הרפואי שלו לארה"ב לרופא מומחה, והוא אמר שהוא יכול להיות טייס - אז הסכימו לקבל אותו - והוא סיים את הקורס כמצטיין".
הפיל ארבעה מטוסים - במקום להיות בבור
רז תיאר מה נדרש כדי להפיל מטוס קרב, במיוחד בתקופה שבה פעל אפשטיין: "צירוף מאוד מיוחד של תכונות, החל מהראייה המופלאה שלו, כושר מוטורי מאוד טוב, תגובה, יוזמה, זריזות, חלוקת קשב, שילוב מיוחד של תכונות שהופכות טייסים לטייסי קרב וטייסי קרב לטייסי קרב מצטיינים".
5 צפייה בגלריה
משמאל: גיורא אפשטיין, יאיר סלע, שלמה לוי, איתן בן אליהו, יגאל שוחט, עודד מרום, ישראל בהרב. ארכיון מלחמת ההתשה
(צילום: דוד רובינגר)
בהמשך סיפר כיצד הכיר את חברו ועל השירות המשותף: "שירתנו יחד ברמת דוד, אני הייתי בפנטומים והוא היה במיראז'ים. עשינו הרבה מאוד אימונים יחד, גם שירתנו תקופה מסוימת יחד במחלקת מבצעים של חיל האוויר. אחת התקופות המיוחדות בקריירה שלו הייתה כשהוא היה במטה, במחלקת מבצעים, במלחמת יום כיפור. הוא לא היה אמור לטוס, אבל נלחם כמו שהוא ידע לצאת מהבור ולטוס".
על הפלת ארבעה מטוסי אויב חשף רז כי "באותה טיסה מפורסמת, שבה הפיל ארבעה מטוסים בטיסה אחת, הוא היה אמור להיות בבור ולתכנן את פעילות ההגנה של חיל האוויר. הוא לקח חופשה קצרה מהפעילות הזו (בבור) והצליח להפיל ארבעה מטוסים בטיסה אחת. ובסך הכול בכל הקריירה 17 מטוסים, מתוכם 16 מטוסי קרב ומסוק".
עוד סיפר כי שמר על קשר עם אפשטיין גם לאחר השחרור: "הייתי אצלו בבית, היו לו כל מיני פרויקטים של תמונות, והוא המשיך להיות פעיל ולהיות אותו אדם שהיה על מדים. היה כיף להיות איתו בקשר, הוא היה אדם מאוד נחמד, שנון ועם חוש הומור".
אב טיפוס של טייס
חבר נוסף של אפשטיין, תא"ל (במיל') ישראל (רליק) שפיר, סיפר גם הוא על אופיו המיוחד של אלוף ההפלות: "גיורא, עבור כל טייסי חיל האוויר, ובטח טייסי הקרב, היה דמות אייקונית מיוחדת, מכיוון שהוא היה מעין אב טיפוס של טייס. החלק היותר יפה שלו: אדם שפיו וליבו שווים, מאוד ישיר, קיבוצניק שלא לא מכסה את דבריו במילים יותר מדי גבוהות. מאוד קר רוח בכל מה שהוא עשה, וזה ניכר גם בדרך שבה הוא טס".
"הוא היה טייס מצוין, מאוד קר רוח בהתנהגות שלו באוויר, בזמן קרב", המשיך. "בלחימה - לא יכולת לדעת שהוא נמצא במטוס. לכן היה דוגמה כל כך טובה. הדבר המיוחד שבו, הייתה היכולת שלו לראות לטווחים מאוד רחוקים, בצורה יוצאת דופן והרבה יותר טובה מאשר כל טייס אחר. זה אפשר לו לראות, בתקופה לפני שהיו מכ"מים שאפשר היה לראות את מטוסי האויב בתצורות עיליות, גם באימונים וגם במבצעים, הרבה לפני כולם, להגיע אליהם ביתרון ולהפיל אותם".
כשנשאל על ההבדלים בין חיל האוויר בתקופה שבה לחם אפשטיין, בהשוואה ללוחמה שמתנהלת כיום, שיתף שפיר: "אני שייך כבר לדור היותר חדש, שטס עם תצוגה עילית ומכ"מים. במעבר הזה, גיורא לא איבד את הקסם שלו. בסופו של דבר בקרב אוויר, צריך להסתכל לא רק דרך המכ"ם, אלא להסתכל מסביב ולראות את שאר המטוסים, להבין מה הם עושים, ולדעת איך להתייחס אליהם. את זה הוא עשה באופן יוצא דופן. כשהוא ירד מטיסה, הוא שחזר בדיוק את מה שהיה. זה ייחוד שראוי להזכיר".
אל"ם רז הוסיף על ההבדלים: "היום התכונות המוטוריות הן אולי קצת פחות חשובות. מי שטס על 'פנטום', או על המטוסים שהיו לפני מטוסי הסילון, הכושר המוטורי היה דבר מאוד חשוב. היום יותר חשובות תכונות כמו חלוקת קשב, ראייה רחבה, שיתוף פעולה, יצירת תמונה. מטוסים היום פחות מסורבלים או קשים להטסה".
תת-אלוף גיורא אבן אפשטיין, הלך לעולמו בגיל 87. הוא שירת כטייס קרב בין השנים 1977-1963, שבמהלכן קיבל את עיטור המופת על לחימתו במלחמת יום הכיפורים - שבה הפיל 12 מטוסי קרב - מתוך 17 ההפלות שנרשמו לזכותו במהלך שירותו. הוא ידוע גם כאלוף העולם בהפלות מטוסי סילון. אפשטיין הותיר אחריו את אשתו שרה ואת שלושת ילדיהם.
יליד שנת 1938, הוא התגייס לצה"ל ב-18 באוגוסט 1956, לחטיבת הצנחנים, לאחר שסורב להתקבל לקורס טיס. את קורס הטיס סיים ב-1963. הפלתו הראשונה הייתה במלחמת ששת הימים, ובמלחמת ההתשה הפיל עוד ארבעה מטוסים. במלחמת יום הכיפורים, כששירת בטייסת 101, הפיל 12 מטוסים - ורשם הישג כשהפיל ארבעה בגיחה אחת. בספטמבר 2018 הוענקה לו דרגה אישית של תת-אלוף על-ידי הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט ומפקד חיל האוויר לשעבר אלוף עמיקם נורקין.
מפקד חיל האוויר, אלוף תומר בר, ספד לו: "לגיורא הייתה יכולת כמעט בלתי-אנושית לראות רחוק. הוא כונה 'הוקאיי' - עין הנץ, סטיב אוסטין של החיל. הוא ראה הכול, לפני כולם. לוחם ללא חת, נועז ואמיץ. בקדש, בששת הימים, ההתשה, יום כיפור, בעל עיטור המופת, לבנון הראשונה, מבצעים ואימונים ומה שביניהם. יותר מ-9,000 גיחות ו-5,000 שעות טיסה. 16 'מיגים' ו'סוחוי', ומסוק אחד. אייס. אלוף עולמי. גיורא, כיסא 5 משמאל בשורה הראשונה, בכל חדר תדריכים בטייסת - לעד יהיה שלך. החיל ינצור את דמותך ומורשתך, יחבק וילווה את המשפחה שכה היית גאה בה. בשם כל חיל האוויר, לוחמיו ומשרתיו בעבר בהווה, אני מצדיע לך גיבור שלנו".
