מגזין ה"אקונומיסט" הקדיש חלק ניכר מגיליון סוף ספטמבר 2025 לשחיקה הדרמטית בתמיכה הציבורית והממסדית בארה"ב כלפי ישראל. בסדרת כתבות נרחבות, המגזין הבריטי מתאר כיצד בעיצומה של המלחמה המתמשכת ברצועת עזה ובצל צעדי ממשלת נתניהו, הציבור האמריקני מתרחק מישראל, והמערכת הפוליטית משקפת זאת. התוצאה, לפי המגזין, היא מצב שבו ישראל אמנם תלויה בארה"ב יותר מתמיד, אך בסיס התמיכה הזה הולך ונשחק באופן שיכול לשנות את כללי המשחק.
באמצעות שילוב של נתונים, סקרים, עדויות וניתוחים פוליטיים, המגזין מצייר תמונה מקיפה של התהום ההולכת ונפערת בין ישראל לארה"ב: קרע חוצה מפלגות, דורות וקהילות, עם פוטנציאל לשינוי עמוק במדיניות החוץ האמריקנית כלפי ישראל. הכותבים מציינים כי הגיליון אינו רק סקירה עיתונאית, אלא תמרור אזהרה: אם ישראל לא תשנה כיוון - גם בזירה המדינית וגם בדעת הקהל - היא עלולה למצוא את עצמה מבודדת, תלויה אך חסרת משענת אמיתית מול הקהילה הבינלאומית.
במאמר הפותח, "How Israel is losing America" (איך ישראל מאבדת את אמריקה), נטען כי למרות שנתניהו מצטלם לצד מזכיר המדינה האמריקני מרקו רוביו ומכריז שהברית איתנה כמו אבני הכותל, המספרים מראים אחרת. שיעור האמריקנים המביעים דעה שלילית כלפי ישראל הגיע לשיא של 53%, וההזדהות עם ישראל מול הפלסטינים נמצאת בשפל של 25 שנים. 43% מהאמריקנים סבורים שישראל מבצעת רצח עם בעזה.
מפגינים אנטי-ישראלים מתעמתים עם טראמפ
לפי האקונומיסט, במיוחד בולטת הירידה בקרב דמוקרטים מעל גיל 50 - עלייה של 23 אחוזים בשלוש שנים בלבד בדימוי השלילי של ישראל - וגם בקרב רפובליקנים צעירים נרשם שינוי: מ־63% תמיכה בישראל ב-2022 לתיקו כמעט מוחלט כיום. אפילו בקרב האוונגליסטים הצעירים, בעבר חומת המגן של ישראל, התמיכה צנחה בין 2018 ל-2021 מ-69% ל-34%, מגמה שלדברי סוקרים נמשכת גם כיום.
במאמר נטען כי במשך עשרות שנים הברית נשענה על שילוב בין ערכים לאינטרסים. שתי הדמוקרטיות ראו עצמן כייחודיות, והאינטרסים האסטרטגיים חפפו - מהמלחמה הקרה ועד הלחימה באיסלאם קיצוני. אלא שבעשור האחרון חל קרע, במיוחד בקרב הדור הצעיר בארה"ב, שמאמץ פרשנויות קולוניאליות לקונפליקט הישראלי-פלסטיני, ומתנגד לממשלה הימנית בירושלים. נתניהו עצמו, מציין השבועון, הפך את ישראל לחלק מהמגרש הרפובליקני - מהלך שהרחיק את הדמוקרטים - אך כעת גם בצד הימני מתחילים להופיע סדקים.
"ארה"ב כבר לא מאוהבת בישראל"
בכתבה נוספת, "America is falling out of love with Israel" (אמריקה מפסיקה להיות מאוהבת בישראל), מתוארת המגמה של חברי קונגרס וותיקי תנועת MAGA, כמו מרג’ורי טיילור גרין, סטיב באנון וטאקר קרלסון, שמאמצים רטוריקה אנטי-ישראלית. גרין צייצה על "רצח עם" בעזה והצהירה שאינה מוכנה לממן "מלחמה זרה במדינה זרה". השבועון מציין כי עד לאחרונה תמיכה בישראל הייתה מובנת מאליה בקרב הרפובליקנים, אך המלחמה בעזה והתקיפה המשותפת של ארה"ב וישראל באיראן ביוני עוררו גל התנגדות בקרב חלק מהממסד הימני והבוחרים.
האוקונומיסט מצביע גם על שחיקה פוליטית-פרלמנטרית. בסנאט, 24 מתוך 47 סנאטורים דמוקרטים הצביעו ביולי בעד עצירת משלוחי נשק לישראל, לעומת 18 בלבד בנובמבר הקודם. הלחץ הציבורי משפיע על חברי קונגרס כמו ג'ייק אוקינקלוס ממסצ'וסטס, שמספר על עדכונים בלתי פוסקים במסמכי המדיניות שלו בעקבות גל הפניות מהשטח.
במקביל, פעילים אנטי-ישראלים הצליחו למנף את הזדהותם עם תנועות כמו "Black Lives Matter" כדי לגייס צעירים אמריקנים – בעיקר בשמאל אך גם במרכז. אפילו מחוקקים פרו-ישראליים מובהקים כמו ריצ'י טורס בניו יורק מוצאים עצמם נתונים ללחצים חדשים מצד פעילים בעירם. במקרה של ניו יורק, בפרט אלה שמזדהים עם המועמד האנטי-ישראלי לראשות העיר, זוהראן ממדאני.
ברקע, מציינים כותבי המגזין, נתניהו ממשיך להרחיב התנחלויות ולקרוא לישראל "סופר ספרטה" המסוגלת לעמוד לבד, ומניח שהעליונות הצבאית תגן על ישראל - אך האוקונומיסט מזהיר שזהו "מושג טרגי" שעלול להרחיק את המגן הבלעדי שנותר לישראל. השבועון מרחיב גם על שדה הקרב עצמו: המלחמה בעזה והמצב בגדה המערבית, שבה מדיניות שר האוצר בצלאל סמוטריץ' משתקת את הרשות הפלסטינית באמצעות עצירת כספים, צמצום פעילות בנקים וקריסת תשתיות.
לצד זאת מציינים הכותבים את ״פריחת ההתנחלויות והמאחזים״, שהכפילו עצמם פי ארבעה מאז 2018, והופכים את הגדה לאיים מנותקים, בעוד שמפת "החלת הריבונות" של סמוטריץ’ מציגה שליטה ישראלית על יותר מ-80% מהשטח.
"המדינה הפלסטינית הולכת ונעלמת"
האקונומיסט מתאר מציאות שבה הכרה פלסטינית גוברת בעולם אך בשטח המדינה הפלסטינית הולכת ונמוגה. רמאללה ״נראית כמו ויטרינה״, מטופחת, מודרנית, מציגה חזות נוצצת של חיי ממשל, בתי קפה ופרויקטים חדשים - אך מאחורי הקלעים אין באמת ריבונות, הכלכלה קורסת והיא תלויה כלכלית בישראל. בתי ספר לא נפתחים, שכר פקידי הרשות נחתך, והציבור מאבד אמון, בעוד שצעירים פלסטינים מחפשים נכסים בעמאן או מסלולי התאזרחות באירופה.
במקביל עולות יוזמות כמו "אמירות חברון" - שהמגזין מציג כיוזמה של יועציו של נתניהו: הצעה לבודד את העיר הגדולה מהרשות ולהעניק לה אוטונומיה מול ישראל. האקונומיסט מציין שיש גם מקומיים בחברון שמגלים עניין מסוים ביוזמה, ואפילו סוחרים שחולמים על דרכון ישראלי, אך היא לא מוצגת כהצעה רשמית פלסטינית אלא כמהלך שנדון בצד הישראלי בלבד.
לצד זאת, סקרי דעת קהל מראים כי בקרב הציבור היהודי-ישראלי יש עלייה חסרת תקדים בתמיכה בגירוש פלסטינים מעזה ומהגדה.
"הסכנה: שינוי התודעה בטווח הארוך"
לצד התיאורים האפוקליפטיים של האקונומיסט, האופטימיסטים שהעיתון מצטט מדגישים את התיאום הביטחוני ההדוק בין ירושלים לבית הלבן, את שיתוף הפעולה הצבאי חסר התקדים נגד איראן, ואת ההנחה שישראל היא עדיין שחקן מרכזי במזרח התיכון שארה"ב לא תוכל להתעלם ממנו. עם זאת, המגזין מדגיש עם זאת שהסכנות האמיתיות טמונות בשינויי התודעה ארוכי הטווח, ולא בסכסוכים נקודתיים בין ממשלות - לא משנה כלל מי יושב מאחורי השולחן בחדר הסגלגל.
לקראת התקרבות מועד סיום הסכם הסיוע הצבאי הנוכחי בין ישראל לארה״ב ב-2028, גובר בישראל החשש שהנשיא טראמפ יסרב לחדש את ההתחייבות הכספית במתכונתה הנוכחית. לכן בירושלים מנסים למצוא דרכים להציג את המהלך לא כ״סיוע״ חד-צדדי אלא כ״שותפות״ הדדית, שבה ישראל משתתפת בפיתוחים וטכנולוגיות ומקבלת גישה לנשק מתקדם.
מדובר בניסיון למתג מחדש את ההסכם כך שייראה הדדי ולא כמו מענק, כדי להקל על הבית הלבן והקונגרס לאשרו. "שותפות" נשמעת חיובית יותר מ״סיוע״, אבל השינוי הזה משקף חשש אמיתי שמא אם לא ייעשה כך, המימון הקיים ייפסק או יקטן.
במקביל, לראשונה בסנאט האמריקני, סנאטורים דמוקרטים הגישו יוזמה הקוראת לנשיא טראמפ להכיר במדינה פלסטינית מפורזת. ההצעה, שמוביל הסנאטור מאורגון ג'ף מרקלי, היא לא-מחייבת וכמעט שאין לה סיכוי להתקבל בשל שליטת הרפובליקנים וההתנגדות הגוברת לפתרון שתי מדינות. חמשת הסנטורים החתומים על היוזמה אומרים כי המהלך נועד לשדר מסר לקראת כינוס העצרת הכללית של האו״ם ולהגביר לחץ על הממשל לסייע לעזה.
לא מדובר בפעם הראשונה שבאקונומיסט הקדישו את שער המגזין לישראל, בצל טבח 7 באוקטובר ופרוץ מלחמת חרבות ברזל". בין היתר, במרץ 2024, אחרי יותר מחמישה חודשי לחימה ברצועת עזה, האקונומיסט הציג על שערו איור של דגל ישראל בודד באמצע המדבר כשהוא מוחזק בקושי על ידי ענף דק, לצד הכיתוב "ישראל לבדה". השער פורסם על רקע הביקורת ההולכת וגוברת מצד ממשל ביידן אז על ממשלת ישראל, וכן ההחלטה של קנדה - מדינה שנחשבה לידידה של ישראל - על הפסקת מכירת נשק.
בדיוק שנה לאחר מכן, על רקע ההצלחות הצבאיות של ישראל בלחימה מול חיזבאללה ואיראן במבצע "חיצי הצפון" ומבצע "ימי תשובה", וכן תקיפות חיל האוויר בשטח תימן נגד החות'ים, האקונומיסט הציג בשער גיליון סוף מרץ מעין תמונת מראה לשער הקודם. בעוד שב-2024 טען המגזין בשער הקודר כי ישראל עומדת לבדה, ב-2025 הוצג בשער שדה מלא בדגלי ישראל איתנים, מתחת לכיתוב "ההיבריס של ישראל", על רקע מה שנראה כמו התנחלות מפותחת - אך מבודדת.
האקונומיסט ספג אז ביקורת בטענה שתחת ממשל ביידן הדגיש את מה שתפס כחולשתה הצבאית והמדינית של ישראל, המיוצגת על-ידי הדגל הבודד שייתלש ויעוף מעוצמת הרוח, בעוד שתחת ממשל טראמפ הציג המגזין את ישראל כמעצמה שאינה חייבת להיכנע לתכתיבים דיפלומטיים - אך בטענה שעוצמה זו עומדת בעוכריה.
במקביל, לצד שער האקונומיסט, גם ה״ניו יורקר״ הקדיש היום כתבת ענק לנסיגה הדרמטית בתמיכה האמריקנית בישראל. תחת הכותרת "Israel’s New Occupation" מתאר המגזין הנחשב כיצד הרטוריקה של נתניהו על "סופר-ספרטה" משתלבת עם מציאות של בידוד הולך וגובר – במיוחד מול בעלת הברית המרכזית, ארה"ב.
הכתבה מדגישה את ההיחלשות הלחץ האמריקני על ישראל, את הירידה בעוצמת ההצהרות מוושינגטון ואת האיום כי סיוע, השקעות ושיתופי פעולה אמריקניים עלולים להתכווץ. כתבת הענק מציירת מדינה שבמקום להישען על דימוי של חדשנות ופתיחות הופכת למוקד של צבאיות ואוטרקיה – ומחברת בין המהלך הפוליטי של נתניהו לבין אובדן התמיכה והלגיטימציה בזירה הבינלאומית, במיוחד בארה"ב.
