שורד השואה גד פרטוק, אחד מששת משיאי המשואות בעצרת הפתיחה לאירועי יום הזיכרון לשואה ולגבורה ביד ושם, צעק אמש (רביעי) רגע לפני שהשיא את המשואה "שיחזרו כל 59 החטופים במהרה". פרטוק, יוצא תוניסיה, הוא אחד ממקימי קיבוץ כרמיה בעוטף עזה. "אני מעולם לא התייאשתי. ככה אנחנו", הוא אמר בין השאר בסרטון שצולם והוצג לפני הדלקת המשואה.
צפו בשורד השואה צועק: "שיחזרו 59 החטופים במהרה"
(צילום: יד ושם )
פרטוק, צלם בעברו, מתגורר באשקלון כיום. "לא תכננתי לעשות את זה, אבל ראיתי שאף אחד לא עושה את זה. כל אחד מדליק ויושב, וראיתי בזה ריקנות", סיפר ל-ynet. "באותו רגע אמרתי לעצמי 'מה אני אגיד', והדבר הטוב ביותר להגיד זה שעדיין לא השתחררו כל 59 החטופים ולכן אמרתי את זה".
״אני הראשון מיהדות תוניסיה שמדליק משואה במרפסת הזאת ביד ושם. עד היום לא היה אף אחד מצפון אפריקה על הבמה הזאת, ואני זכיתי אומנם קצת מאוחר, אבל זכיתי ומקווה שפתחתי את הדלת להמשך", הוא הוסיף. "אומנם יהודי צפון אפריקה לא סבלו כמו באירופה, אבל סבלו. כשהם עלו לארץ בליבם הייתה האמונה וההערכה למדינה. הם תמיד אמרו 'כן' וביצעו את העבודה".
בסרטון, סיפר פרטוק כי ב-1931, כשחי בתוניסיה גר בבית מאושר. "יום אחד, אחרי תפילת שבת, דפיקה בדלת. נכנס קצין צרפתי ואומר לאבא שלי 'אתה עוסק במסחר של שוק שחור'. אבא שלי הבין שאם יכיר אותו בתור יהודי, רק יהיו לו צרות. הגרמנים נכנסו לעיר העממית שלנו. אבא ביקש לא לצאת מהבית ושלא נגיד שאנחנו יהודים. אבא התחפש, וגם אנחנו כאילו היינו ערבים".
הוא הוסיף: "אנחנו פחדנו מהגרמנים פחד מוות, שיבואו, ירו עלינו ויהרגו אותנו. הגרמנים, כל מי שלא התייצב, לקחו אותו לרחוב ובמקום נתנו לו כדור בראש, ובזה נגמר העניין. התחילה תקופה מאוד-מאוד קשה, היינו רעבים עד מוות. חיפשתי אוכל בפחים כי אכלנו אך ורק מרק מבושל עם חתיכות של דברים רקובים.
"יום אחד המלחמה נגמרה, ב-1948 אני עולה ארצה, הרגשה של אושר, הרגשתי כאילו חזרתי הביתה. ואז יצאנו כקבוצת חלוץ להקים את קיבוץ כרמיה. אני אני הולך לעבוד באדמה, אני הולך לזרוע ולקצור. אז הכרתי את מונה. מונה ואני חיינו יחד 62 שנה. היום אני אדם מאושר, יש לי ארבעה ילדים, 13 נכדים ושמונה נינים. מעולם לא התייאשתי, ככה זה אנחנו. חוזרים לעצמנו. חזק".
פורסם לראשונה: 22:11, 23.04.25
