לאחר שבועות רבים שבהם הרשת הוצפה בסרטונים של פרעות שיהודים מבצעים באיו"ש, ולאחר שאלה כבר הודהדו באלפי צפיות בעולם, ועליהם נוסף תיעוד כמעט בלתי נתפס של עשרות פורעים רעולי פנים מציתים משאיות ורכבים הבינו כנראה בצה"ל, שעם כל הכבוד לפצ"רית, מישהו צריך להגיד משהו על מה שמתחולל באיזור שבו מפקד הצבא הוא הריבון.
לאחר פרסום ידיעות על מפקדים בכירים ששיקפו לרמטכ"ל תמונה עגומה שבה אין בידיהם כלים מספקים לאכוף חוק וסדר במרחב, הגיע גם גינוי ברור של מפקד פיקוד המרכז אלוף אבי בלוט שאף התייחס לכך בעבר, ולאחריו גם של הרמטכ"ל זמיר. במסגרת תרגיל דו אוגדתי בפיקוד גינה הרמטכ"ל בתוקף את התקריות "בהן אזרחים ישראלים תקפו פלסטינים וישראלים" והוסיף "אלו מעשים שמנוגדים לערכינו. הם מהווים חציית קו אדום ומסיטים את תשומת לב הכוחות ממילוי משימתם – הגנה על היישובים והפעילות ההתקפית".
צריך לומר גם את המובן מאליו – גם אם זו הגיעה באיחור, הצהרתו של הרמטכ"ל שבניגוד למקרים רבים, התייחס בבירור לפגיעה בפלסטינים ולא התבטא רק כאשר האלימות הפונתה לכוחות הביטחון, היא בעלת חשיבות עליונה. אלא שראוי לשים לב למס הכבד שהרמטכ"ל נדרש לשלם עבור אמירה שבמציאות תקינה היתה נתפסית כמובנית מאליה ואף חיוורת, ולאופן שבו אמירה ערכית כה בסיסית נצבעת באלף גוונים של פרגמנטיזם שקשה שלא לחשוד שנועדו לפייס את מי שעשוי לא להתחבר לגינוי.
כמו מפקד פיקוד המרכז ומפקד חטיבת מנשה שהוציא גם הוא דף מפקד בהמשך השבוע, הדגיש הרמטכ"ל את המנטרה הקבועה לפיה מדובר בקומץ שמכתים מגזר שלם, והבהיר היטב שהצורך לפעול מול אותם פורעים פוגע בקשב הצבא וביכולתו לעמוד במשימותיו השונות. הוא אף הבהיר: "חיזוק ההתישבות הוא חלק בלתי נפרד ממרכבי הביטחון – עלינו להמשיך ולפעול על מנת לחזק ולהעצים את המרכיב הזה" – אמירה שנועדה להבטיח שאין מדובר בדירקטיבה פוליטית, ושראוי אגב לשאול האם היא מבטאת עמדה שבקונצנזוס. הכותרות אמנם התמקדו בעצם הגינוי, אבל קשה שלא להבחין בעטיפה שבה האמירה הערכית נבלעת ביער הדיסקליימרים הסובבים אותה.
בהקשר זה כדאי להזכיר את בהתייחסותו הכמעט בודדת של הרמטכ"ל לאירועי מעצר הפצ"רית לשעבר עם ההכרזה על בחירתו של הפצ"ר החדש, בה אמר כי הוא "רואה חשיבות עליונה במינוי פרקליט צבאי ראשי" וכי "ימשיך לפעול לייצוב הפרקליטות הצבאית במהרה לשם הגנה על חיילי צה"ל".
עמוד השדרה הערכי
כמו גינוי הפורעים, גם גיבוי מוסד הפרקליטות הצבאית חשוב ולמרבה הצער לא נתפס כמובן מאליו. כמו מס הפרגמטיות שהצמיד הרמטכ"ל לגינוי, כך גם מסגור תפקיד הפרקליטות כהגנה על חייל צה"ל, חוטא לעמוד השדרה הערכי אותו מצופה הרמטכ"ל להפגין, ובמקרה הפרקליטות הוא גם חוטא לאמת. הפרקליטות אכן מגנה על חיילי צה"ל מהעמדה לדין בטירבונלים בינ"ל. אך הגנה זו אפשרית רק במידה והיא נתפסת כמערכת עצמאית שחוקרת אירועים והפרות דין מתוך מוטיבציה לחקר האמת ואכיפת הדין. ככל שתתפס כמערכת שכל מטרתה הוא לספק את אותה הגנה, היא תתקשה לעשות זאת. מטרתה של הפרקליטות אפוא היא לוודא שצה"ל מקיים את החוק ושבמקרים בהם מתעורר חשד שלא כך – לחקור.
זמיר כבר הפגין בעבר עמידה על עקרונות וערכים, ונדמה שלכולם ברור שהמתיחות בינו לבין הדרג המדיני אליו הוא כפוף, מחייבת אותו "לבחור את מלחמותיו". כששר הביטחון מרשה לעצמו לשחק עם מינוי אחד התפקידים הכי רגישים במדינה של מפקד חיל האויר, וכיפוף הידיים הפוליטי הזה חשוף לעיני כל, ניתן להבין את הנכונות לבחור מילים.
אבל עמידה על ערכיי לא יכולה להיות מטושטשת בשיקולי תועלת. חשד להתעללות באסירים צריך לחקור כי צה"ל מחויב לחוק ולערכי מוסר בסיסיים, לא כי החקירה תסייע לחיילים לטייל בעולם. פרעות והצתות ופגיעה באזרחים חפים מפשע, צריכים לזעזע את הפיקוד הבכיר גם אם הם לא מסיטים את תשומת לבו ממשימות צבאיות אחרות, וגם אם מדובר במיעוט, ההדגשה החוזרת ונשנית משדרת חשש להתעמת עם ציבור שאמנם רובו אכן שומר חוק, אך רובו גם נמנע מלגנות וחשוב מכך לפעול בנחישות נגד אותו מיעוט.
כל ההבנה שבעולם לא תסייע ביום שבו נגלה שאיש אינו רואה יותר בחוסנו המוסרי של צה"ל אידיאל. שנביט במראה הניצבת מול צבא העם ותשתקף מולנו דמותו כצבא נעדר אתוס ערכי. כזה שרוח צה"ל שכה התגאה בו נותרה כאות מתה תלויה בחדרי ישיבות צבאיים.
עידית שפרן גיטלמןבצה"ל מפקדים ומפקדות ראויים וערכיים. כאלה המוכנים להלחם על צביונו כצבא במדינה יהודית ודמוקרטית ואף לשלם מחיר על עמידה על עקרונותיהם. אך הם צריכים רוח גבית מהמפקד לעשות זאת. קשה לחשוד ברמטכ"ל זמיר שאינו מעוניין לספק רוח כזו, אך בסערה כמו בסערה, גם אם לעתים נדרש להתכופף מפני הרוח, נדרשת עמידה יציבה ועיקשת.
ד"ר עידית שפרן גיטלמן היא חוקרת בכירה במכון למחקרי ביטחון לאומי
