הם נלחמו, נפצעו, עברו הליך שיקום מורכב - ועכשיו מבקשים מכל מי שיכול להיכנס תחת האלונקה. במסגרת קידום חוק הפטור מגיוס, ולאחר העברת תקציב המדינה ללא הסנקציות כלפי משתמטים משירות – לוחמים סיפרו ל-ynet על המחיר ששילמו ועודם משלמים מחירים על פציעתם, ועל הציפייה לחוק גיוס שוויוני עבור כולם. "כולנו חייבים להיות יחד בדבר הזה, לשמור ולהגן גם בתורה וגם פיזית", אמר קצין המודיעין סרן במיל' ד' מהרצליה.
ד', נשוי ואב לשלושה בן 33, שיתף בכנס הבינלאומי הראשון של אגף השיקום במשרד הביטחון כי "בעיניי ההשתמטות נובעת מבורות. מי שלא מתגייס – לא מבין את גודל השעה והצורך ההכרחי להיות חלק מההגנה על המדינה". לדבריו, "לאותם משתמטים הייתי אומר שאני מוכן להיפצע עוד מאה פעמים, אם אדע שהם ייכנסו איתנו תחת האלונקה".
סרן במיל' ד' הוקפץ למילואים בבוקר 7 באוקטובר. בחודש נובמבר אשתקד, במסגרת פעילות מבצעית של כוח חפ"ק סמג"ד בבית חאנון, נפצע מירי טיל RPG ופונה לבית החולים במצב בינוני-קשה. "באירוע משמעותי וערכי, שלא אוכל לפרט עליו, חשפתי מחבל שהיה מוכן לירי על פלוגה שלמה", סיפר. "כשהוא הבין שנחשף – ירה לעברי ופספס בחמישה סנטימטרים פגיעה ישירה. יד שמאל נשרפה כולה, כמעט נקטעה. הרופאים הצילו אותה בזכות השתלות וחיבורים של הגידים, ואז התחלתי שיקום למשך שנה".
ד' שיתף כי "כשאתה נכנס ללחימה בעזה, אתה עושה סוויץ' ומבין – או שאני חוזר בחיים או שאני חוזר מת בארון. אנשים ששוכחים שיש גם את האמצע, הפציעה". עד היום הוא סובל מפגיעה ביד וקרע בכתף, מתמודד עם אובדן שמיעה ופוסט-טראומה, ומלווה על-ידי כלבת תמיכה רגשית. "פרלה (הכלבה, ג"ג) עוזרת לי בחלק מהמקרים למנוע את מה שכביכול עלול להתפרץ, אם אלה פלאשבקים, התקפי חרדה או זעם - דברים נלווים לפוסט-טראומה", סיפר.
שר הביטחון ישראל כ"ץ באירוע שבו שרו "בלשכותיהם אין אנו מתגייסים", מוקדם יותר החודש
לדבריו, "היחידה שלי סיימה תעסוקה ברצועת עזה בפעם הרביעית מאז פרוץ המלחמה. יש אצלנו את כל מנעד האוכלוסייה, מהחרדים ביותר לחילונים ביותר. אבל בסוף, מהרגע שכולנו התגייסנו, מהטירונות ועד ימי המילואים הארוכים והקשים – הפכנו למקשה אחת. כולנו חייבים להיות יחד בדבר הזה, לשמור ולהגן גם בתורה וגם פיזית על הגבולות שלנו". הוא הוסיף כי "סבב אחרי סבב אחרי סבב שאנחנו מתייצבים, מפספסים את העבודה, המשפחה, החיים האישיים והציבוריים – ונהיה מוכנים לעשות את זה שוב ושוב אם נדע שכולם יחד איתנו בסיפור הזה".
"לא הייתי מסוגל לדבר, לשתות או לאכול"
אל הכנס של אגף השיקום במשרד הביטחון הגיע גם רס"ל הראל טנג'י (25) מגבעת שמואל, לוחם מילואים בחטיבת גבעתי. בחודש ינואר שעבר הוא נפצע באורח אנוש מפיצוץ רימון סמוך לחאן יונס, וסובל מפגיעת ראש בעקבות ארבעה רסיסים שחדרו למוחו. "איבדתי הכרה והתעוררתי כעבור שבוע למצב שאני סיעודי לגמרי", שיתף. "לא הייתי מסוגל לדבר, לאכול, לשתות, לעמוד. הייתי משותק לגמרי ובשיקום למדתי הכול מחדש. עד היום אני בטיפולים, לומד שוב ללכת".
עוד סיפר טנג'י כי השאיפה הכי גדולה שלו כיום היא להיות כשיר להצטרף חזרה לחברים שלו לכוח, שצפויים לחזור ללחימה ברצועת עזה: "זה הורג אותי שלא אהיה חלק מזה, אין דבר שאני יותר רוצה מלהיות איתם שם. כלוחם, יש לי תחושת אחריות, שאם צריך אותי – אני מגיע. זה בדם שלי, חלק ממני".
כבן למשפחה חרדית עם שבעה אחים ואחיות, מתוכם שלושה גברים ששניים מהם שירתו בצה"ל, סיפר טנג'י: "היה לי מאוד חשוב להתגייס. זה הדבר הכי משמעותי שעשיתי בחיים שלי, בנה לי אופי של לוחם, נתן לי כלים לחיים. אני מאמין מאוד בדרך שלי וחושב שאפשר ללמוד תורה וגם לשרת בצבא. זה לא פשוט, אבל זה אפשרי, כמו שאני עשיתי. מאוד מאמין בדרך שלי".
בתגובה לשירת חרדים "נמות ולא נתגייס", שלצליליה תועדו במקרים שונים שר הביטחון ישראל כ"ץ ושר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופף, אמר טנג'י: "הם אחוז קטן, קיצוני ומפלג. אי אפשר להכליל את ההתנהגות שלהם על כל החברה החרדית". עם זאת, ציין, "ברור שקשה לי לשמוע דברים כאלו ואלה שחושבים ככה – אני לא מסכים איתם בכלל, שיישבו בכלא מבחינתי".
לדבריו, "כמי שגדל בחברה החרדית, אני יודע שלפעמים האמונה החזקה לא מתכתבת עם אורח החיים בצבא. אפשר לראות את זה במספר הדתיים שיצאו בשאלה אחרי ששירתו בצה"ל. לכן, מי שמאמין שהוא שומר על עם ישראל דרך תפילה ולימודי תורה – שילמד, אבל אלה שרוכבים על זה ולא מתגייסים כי נוח להם בגיל 18 להתחיל תואר - צריכים להיות מגויסים, ואם צריך אז גם בכוח. אני יכול להבטיח להם שזה הדבר הכי גדול ומשמעותי שיעשו בחיים שלהם".
"נשים איבדו את חייהן"
גם סתיו בכר (22.5), לוחמת באיסוף קרבי, נפצעה באורח קשה מאוד ומתמודדת עד היום עם מחיר כבד. בבוקר 7 באוקטובר ספגה ירי ממחבל שחדר לבסיס אורים, בו לחמה. "הרגשתי שעפתי קדימה, נגעתי בגב והיד שלי התמלאה בדם. נפלתי בצרחות על הרצפה, זעקתי שאני לא רוצה למוות, התחננתי לעזרה", שחזרה את הרגע הקשה. עד היום מתמודדת בכר עם פגיעה קשה בעמוד השדרה, באגן ובמעיים.
בכר אמרה את הדברים בריטריט שבו השתתפה בקפריסין, לצד לוחמות שנפצעו ועוברות הליך שיקום. היא שיתפה בעמדתה בנוגע לגיוס שוויוני לצה"ל, ואמרה: "אני חושבת שכל מי שחי במדינה ומחשיב עצמו יהודי – צריך להתגייס. לשמור על המדינה, כמוני וכמו לוחמות ולוחמים אחרים שכבר עושים את זה". לדבריה, "גם אם יתגייסו לתפקיד שהוא לא לוחמה – התרומה שלהם תהיה משמעותית מאשר לא להתגייס כלל. אנחנו לא במצב רגיל של שגרה, חייבים כל אחד שיכול להתגייס – המדינה זקוקה לזה כרגע".
למרות ההתמודדות המאתגרת בדרך לשיקום מלא, הבהירה בכר: "הייתי משלמת את המחיר הכבד שוב בשביל המדינה שלי. איבדתי חברה שנלחמה למען המדינה, עדי גרומן ז"ל. נשים איבדו את החיים שלהן ונלחמו על החיים שלהן – עבור כל אותם אנשים שלא מתגייסים. זו המדינה שלנו, מי יגן עליה אם לא אנחנו?".
