קצין בחטיבת ההרים נעמד לאחרונה בפינה של מוצב "כתר החרמון" שעד לפני פחות משנה היה בשליטת צבא אסד - ונדהם. ללא משקפת ובלי אמצעי תצפית מיוחדים, הוא ראה היטב את בסיס נפח (מחנה יצחק) המיתולוגי, ש"על גדרותיו" הסורים היו במלחמת יום הכיפורים. אז, כמו היום, שימש הבסיס כמפקדת האוגדה שאחראית על רמת הגולן.
"נפלה לי הלסת", תיאר ג' בהמשך בפני חבריו. הוא סיפר להם שגם בניתוחי השטח המקצועיים ביותר שעשה, ובטכנולוגיות המיפוי והסימלוץ המתקדמים שיש לצה"ל, הוא לא האמין שכך ניתן לראות מהצד הסורי את המפקדה החשובה ביותר של צה"ל בצפון הגולן - שסמוכה לקיבוצים אורטל ועין זיוון.
הכי קרוב לדמשק, על הדרך לביירות: המבצע המיוחד של צה"ל
(צילום: דובר צה"ל)
חיילי צה"ל שראה ג' בנפח לא היו אמנם בטווח נ"ט מתקדם מסוג קורנט, אך בהחלט הסתובבו להם בשגרת יומם, חשופים לטיווח ארטילרי מהיר ומדויק באמצעות מרגמות למשל. וחמור מכך, תצפיתן סורי או חיזבאללאי גם יכול היה לזהות משם שיירה של בכירים ישראלים, מהרמטכ"ל עד לראש הממשלה, מגיעה לביקור שגרתי בבסיס שמוקף בשטחי האימונים המרכזיים של צה"ל ברמה. זו גם אחת הסיבות לכך שצה"ל מפציר בדרג המדיני להשאיר בכל מחיר את השליטה הישראלית בחרמון הסורי שגובהו כ-2,800 מטרים.
צה"ל כבש את הפסגה הזו ללא קרב לפני כעשרה חודשים, זמן קצר אחרי נפילת משטר אסד. הצבא גם השתלט על רצועת שטח סורית ברוחב ממוצע של 10-5 ק"מ לאורך הגולן, עד למרחב משולש הגבולות בחמת גדר, והקים שם מאז 8 מוצבים פלוגתיים. כאמור, גם אם צה"ל ייסוג משמונה מוצבים אלו חזרה להגנה מהשטח הישראלי בלבד, פיקוד הצפון צפוי להמליץ לדרג המדיני להשאיר בכל מקרה את השליטה בחרמון הסורי בידי צה"ל.
לא מדובר רק בשליטה מלאה בתצפית על מישורי הגולן בשני צידי הגבול שלו, אלא גם - כפי שהוכיחו השבועות האחרונים - על עורקי הברחות הנשק לחיזבאללה בדרום לבנון, ועל היכולת להגן טוב יותר על הדרוזים שגרים ליד דמשק מפני מיליציות קיצוניות שטבחו בהם כמה עשרות ק"מ אחדים משם. מבצע "ירוק-לבן" שנערך לאחרונה 40 ק"מ מהחרמון הסורי, ופרטיו נחשפים כאן לראשונה, מעיד על היתרון השלישי: ניקוי מרחב החרמון וכפרי גבול סוריה-לבנון מאלפי אמצעי הלחימה של צבא אסד, שעלולים להתגלגל בקלות לגורמי טרור בזירה הצפונית, וחלקם כבר זלגו לידיים עוינות.
המפגש עם הדרוזים בלב סוריה
בפיקוד הצפון נזכרים ביממה הדרמטית מהסתיו הקודם: "כבר בשעות הראשונות אחרי נפילת משטר אסד בשנה שעברה, זיהינו בתצפיות ובחומר המודיעיני ממש התנפלויות של תושבים על בסיסי הצבא הסורי שננטשו באחת, גם במרחב החרמון. אנשים לקחו הביתה כלי נשק, רובים ומטולי נ"ט בהיקפים גדולים. לכן מהר יצאנו קדימה וכבר למחרת נפילת המשטר חצינו את הגבול למרחבים האלו".
12 צפייה בגלריה
"היינו שיירה ארוכה שנכנסה לעומק של 38 ק"מ בתוך סוריה. מאות חיילי צה"ל, הכי קרוב שאפשר לדמשק"
(צילום: דובר צה"ל )
לפי צה"ל, חלק מאותו אמל"ח נתפס גם ע"י חברי קבוצות קיצוניות שעשו בו שימוש לאחרונה כדי לטבוח בדרוזים של סוריה. "נשק שהם לא ידעו איך להפעיל, כמו משגרי נ"ט או רקטות, הם פשוט השאירו מאחור", מתארים בפיקוד הצפון. "לכן לפעילות שלנו כעת בשטח הסורי יש ערך של שנים קדימה". בפיקוד הצפון אומרים גם כי על אף שבצד הסורי של גבול לבנון אין כרגע פעילי חיזבאללה, "יש שם אנשים שיכולים להיות מזוהים איתם".
מאז כיבוש השטחים בסוריה, בצבא יצאו לכמה מבצעי איסוף כלי נשק וליקטו אלפי אמצעי לחימה מהכפרים בגולן הסורי. לרוב זה נעשה בהסכמת התושבים ובתיווך ההנהגה הסורית המקומית, ללא התנגדות - אך בגזרת החרמון הסיפור היה שונה. זה התחיל כשהלוחמים יצאו לסרוק את המרחבים הסורים ההרריים שמצפון לחרמון, ומצאו עשרות "שפניות" - עמדות לחימה מחופרות שהציבו חיילי אסד, מבוטנות ומחורכות, שמזכירות מעט שפני סלע במראה שלהן.
בעמדות הללו, שמצאו הלוחמים, היו מקלעים טעונים וגם משגרי נ"ט מוכנים לירי. חייליו של אסד הכינו אותן מראש, למקרה שהמיליציות הנאמנות לאחמד א-שרע (אל-ג'ולאני) יסתערו עליהם, אך לבסוף הם ברחו והותירו הכל מאחוריהם. צה"ל החל אט-אט לסרוק את המרחבים שאחרי החרמון הסורי, לעומק השטח, והגיע לפני כמה שבועות עד לשני בסיסים חטיבתיים גדולים ונטושים שנמצאים כ-40 ק"מ מצפון לחרמון הסורי.
בסיסי הרפאים הכילו כמויות אדירות של נשק נטוש, משאיות צבאיות ישנות וטנקים מתוצרת סובייטית. "פנינו חזרה לארץ כי הבנו שצריך לשוב עם יכולות להעמיס כמויות כאלו, ועם עוד כוחות אבטחה. אבל בדרך לשם פגשנו בדרוזים מקומיים, שקיבלו אותנו למופת, וביקשו את עזרתנו", תיאר אחד הקצינים שלקחו חלק במהלך המתגלגל, שכמותו לא היה 52 שנים. אלו היו הימים הראשונים לפשיטות האלימות של המיליציות האיסלאמיות על השכונות הדרוזיות שבפאתי דמשק, והעדה בישראל התחננה אז לדרג המדיני שיורה לצה"ל להגן על בני משפחתם בסוריה.
הדרוזים מאזור החרמון גרים בכפר אל-ראחלה, ומיהרו לקלוט כעקורים בארצם את בני משפחתם שנסו על נפשם מערבה, מהטבח שהתחולל בפרברי הבירה הסורית. חיילי צה"ל מיהרו להעניק להם סיוע ראשוני, ואלו "בתמורה" סייעו להם והצביעו על מצבורי האמל"ח שהשאיר צבא אסד באזור. מדובר בעיקר במשגרי רקטות 107 מ"מ לטווחים קצרים ומוקדי נ"ט במצב טוב. חלק מהדרוזים בכפר אל-ראחלה לקחו את כלי הנשק האלו לעצמם לצורך הגנה עצמית.
באותה גיחה ראשונה, בכל מקרה, הבינו כוחות צה"ל מחטיבת ההרים החדשה - שהוקמה לגזרת החרמון והר דב בשנה האחרונה - שבמרחב יש גם סוחרי נשק רבים, שמנסים להבריח ללבנון את אמצעי הלחימה הרבים.
"למדנו היטב את השטח המורכב, כי מדובר בצירים הרריים שעכשיו צריך לחזור אליהם עם הרבה משאיות, האמרים, כוחות ניוד מיוחדים מאוגדה 98 ולעשות זאת כמה שיותר מהר", תיארו הקצינים. בפיקוד הצפון החליטו לחזור לפני כשלושה שבועות לשני הבסיסים הגדולים הללו במסגרת מבצע "ירוק-לבן", ובדרך לשם להביא משלוחי ציוד וסיוע גדולים עבור הדרוזים של אל-ראחלה, וקרוביהם שברחו מדמשק.
הנוף המדהים למעוז החיזבאללה
המבצע ארך 14 שעות, במרחק של 10 ק"מ אווירית מדמשק. כחלק מהפעולה וכדי לאפשר אבטחת הכוחות, דילגה סוללת תותחים של צה"ל לשטח סוריה, לראשונה ממלחמת יום הכיפורים. "נסענו כמבצע חטיבתי עם כוחות מחטיבה 551 ומגדוד המילואים הדרוזי חרב 299, בנהיגה מבצעית חשוכה לילית", הסביר ל-ynet הסמח"ט, סא"ל ג'. "היינו שיירה ארוכה שנכנסה לעומק של 38 ק"מ בתוך סוריה. מאות חיילי צה"ל, הכי קרוב שאפשר לדמשק".
לדברי סא"ל ג', "בדרך אל היעד ראינו לפתע בציר עפר באחת הוואדיות אורות חלושים בחשיכה, בתנועה חשודה, והחלטנו לעצור ולבדוק אותם. נסענו עם 5 משאיות שלנו ועוד כלים לליווי במשימה מורכבת ורחוקה יחסית". כשהגיעו זיהו כלי רכב סוריים גדולים, סימנו להם לעצור וחיטטו בתכולותיהם באישון לילה. הם מצאו שם עשרות אמצעי לחימה שונים שהיו בדרכם ללבנון. הנמען אמור היה להיות סוחר נשק בכפר שבעא שבהר דב, המזוהה עם חיזבאללה. מטולי הנ"ט ושאר כלי הנשק הוחרמו מיד, וכך סוכלה לה - כמעט במקרה - הברחת נשק מסוריה ללבנון.
"אלה מצבורי אמל"ח שבקלות היו יכולים להגיע לחיזבאללה", הדגיש הסמח"ט. "אנחנו לא חוששים לפעול יותר בשטח אויב, צעד קדימה".
הכוחות התקדמו אל עבר היעד המקורי, הבסיסים הסוריים הגדולים. "הגענו עם אור ראשון, והמבצע הפך לגלוי - אבל היינו עם אבטחה אווירית ואיסוף שלנו במרחב", שחזר הסמח"ט. "תוך שעות אחדות אספנו את מאות אמצעי הלחימה ונטרלנו את מה שצריך, כולל את הטנקים שהיו שם - והתחלנו במסע חזרה לאחור. היו שם המון טילי כתף, פצ"מרים ורקטות, לצד חומרים מודיעיניים רבים שאספנו, כולל של יחידות קומנדו שהיו פעם לצבא אסד".
בדרך חזרה הם שוב עברו, הפעם לאור יום, ליד הכפר הדרוזי אל-ראחלה, והאטו מעט. הקצינים הישראלים הביטו לכל הכיוונים ונדהמו: מהכפר הדרוזי-סורי הידידותי, שתושביו הניפו לשלום את ידיהם ללוחמי צה"ל, נשקפה תמונה פנורמית בעלת ערך מבצעי שלא יסולא בפז; מצד אחד הכפר צפה על כביש ביירות-דמשק האסטרטגי שלמרגלות הרכס, ומצד שני נשפכה הבקאע הלבנונית, "פיקוד העורף המבצעי והלוגיסטי-חימושי" של חיזבאללה.
חיילי המילואים של אוגדה 210 חזרו לארץ עם 3.5 טונות של חומרי נפץ ואמצעי לחימה סורים תקניים, מתוך 7 טונות שאספה חטיבת ההרים משטח סוריה בחודשים האחרונים. לאחר מכן החלו בצה"ל כבר לתכנן את המבצע הבא, בידיעה שהפעם הסכנה תהיה גדולה יותר. התיאבון לגיחה כזו הוא לא רק לטובת ניקוי המרחב מאמצעי לחימה. בפיקוד הצפון אומרים שכך יכולים להשתבש עוד משלוחי הברחה לחיזבאללה, והנוכחות הצה"לית התכופה גם תקשה על גורמים עוינים למלא את הוואקום שהותיר אחריו צבא אסד.
לכאוס שעדיין שולט בחלקים מסוריה חיילי צה"ל הפכו לעדים בעצמם. כאשר עצרו באל-ראחלה הם נחשפו לוויכוח בין זקני הכפר - שמנסים לראות כמה צעדים קדימה ולא ללבות את האש - לבין צעירי הכפר, שדרשו לעצור את משאבות המים שעוברים בשטחו. דרך משאבות אלו, על בסיס נחלי האזור, שותים תושבי דמשק ועיירת המחוז אל-קאטנה את המים שלהם. "לכן השאיפה שלנו שהפשיטות הללו יהיו קצרות וממוקדות", אומרים בפיקוד הצפון.
