ה-13 באוקטובר 2025 היה ללא ספק יום עוצר נשימה עבור אזרחי ישראל. אבל רק שחרור 20 החטופים החיים ממנהרות עזה ראוי לתואר "מכונן" או "היסטורי". שני האירועים האחרים: נאום הנשיא טראמפ בכנסת ישראל וועידת הפסגה העולמית בשארם א-שייח היו – במקרה הטוב – הזדמנות להצהרת כוונות חיובית ושאפתנית של עוד נשיא אמריקני שמנסה לכונן "שלום אמריקני" במזרח התיכון; במקרה הרע – הזדמנות למנהיג "לא שגרתי" של המעצמה המערבית המובילה להפגין את כישרונות הסטנד-אפ שלו ולקבל מסאז' מתמשך ויסודי לאגו מהישראלים אסירי התודה, וממנהיגי העולם החוששים מפניו. היו שם הבטחות לרוב – אבל לעת עתה שום סימני מימוש לתוכניתו לעזה, בכלל זאת פירוק חמאס מנשקו ופירוז רצועת עזה.
שחרור החטופים החיים היה במידה רבה שחרור שלנו, אני מעז לומר – של כל אזרחי ישראל, ממועקה רגשית וקוגניטיבית איומה ששיבשה לא רק את חיינו אלא גם את שיקול דעתנו ואפילו העמיקה את השסע החברתי בעם. "אני יכולה כעת לנשום", אמרה אחת האימהות עוד לפני שראתה בפועל את בנה משתחרר – ונדמה לי שהיא נתנה ביטוי למה שכולנו הרגשנו. אבל לשחרור החטופים יש, ועוד יהיו, משמעויות מעשיות. החשובה שבהן היא כמובן סיום הסבל של משפחות החטופים, חבריהם והקלה מתחושת האשם הקולקטיבית המציקה לרבים בתוכנו מאז ה-7 באוקטובר הנורא.
מפגני השמחה ההמוניים הספונטניים שחווינו אתמול היו הוכחה לעצמנו ולעולם שערבות הדדית וסולידריות בין יהודים אינם רק אתוס אלא ממשות פיזית מרתיעה – שכל מי שחורש רעה על ישראל כדאי שיכיר בקיומה. מי שזקוק להוכחה שיעיף מבט בצילומי חורבות רצועת עזה ויבין שדמעות אימהות ואבות החטופים ומפגני המחאה הם שני צדדים של אותו מטבע.
7 צפייה בגלריה
טל קופרשטיין מתאחד בדמעות עם בנו בר, ששוחרר אחרי שנתיים בשבי. סולידריות שהיא לא רק אתוס - אלא ממשות פיזית מרתיעה
(צילום: דובר צה"ל)
להערכתי, תשומת הלב שהקדישה התקשורת העולמית לשחרור החטופים, תוך תיאור הנסיבות הזוועתיות שבהן הם נחטפו, שיפרה במידה רבה את מפלס הלגיטימציה שלנו בעולם. צפיתי אתמול בסיקור העולמי – שממנו היה ברור שיש קשר הדוק בין שחרור החטופים לבין הסכמתה של ישראל להפסקת הלחימה בעזה. משמע: המלחמה נמשכה לא מפני שישראל ניסתה לבצע רצח עם, אלא וכפי שטענו חלק ניכר מכלי התקשורת בעולם – מפני שחמאס התעקש להחזיק בחטופים וישראל החרדה לגורלם לא הניחה את חרבה עד שהם חזרו לביתם. יסלחו לי הקוראים על הבוטות, אבל הסיקור העולמי של שחרור החטופים (וגם שחרור המחבלים הפלסטינים) היה ניצחון ברור ראשון לישראל במערכה על הנרטיב; מערכה שבשנתיים האחרונות נחלנו בה תבוסה אחר תבוסה.
גם צה"ל חופשי: מנופי הלחץ על חמאס
תוצאה חשובה נוספת לשחרור החטופים היא השיפור המשמעותי בחופש הפעולה המבצעי שיש כעת לצה"ל ולשב"כ ברצועת עזה. החשש מפגיעה בחטופים הגביל מאוד את יכולת צה"ל לפעול באזורים רבים ברצועה, ובמקרים רבים מנע מכוחות הביטחון מלהפעיל שיטות פעולה יעילות נגד המרצחים שהתחבאו במנהרות; שלא לדבר על המאמץ המודיעיני שהושקע באיתור החטופים ובמבצעים לשחרורם ועל הנזקים המוראליים והמדיניים שנגרמו כאשר המודיעין העלה חרס, ומבצעי השחרור לא יצאו לפועל או כשנכשלו וגבו חיי חטופים.
כל זה לא יגביל יותר את מפקדי ולוחמי צה"ל אם תתחדש הלחימה. אפשרות כזו בהחלט קיימת אפילו בזמן הקרוב, למרות הצהרות טראמפ אתמול בכנסת ובשארם א-שייח. ההסכם על ביצוע השלב הראשון של תוכנית טראמפ עומד כבר בשעות אלה למבחן בגלל התנהלות חמאס שהחל כבר אתמול לגרור רגליים בשחרור החטופים-החללים שבידיו. זו הפרה מובהקת ובוטה של ההסכמות בין המתווכות לחמאס ואפילו של הצהרות חמאס עצמו על ביצוע השלב הראשון של תוכנית 20 הנקודות של טראמפ. ישראל לעת עתה נמנעת בתבונה מלשבור את הכלים, ופנתה למתווכות שיפעילו את השפעתן.
לישראל, כשצה"ל נוכח עדיין ברוב שטחי הרצועה, יש גם מנופי לחץ חזקים על חמאס כמו מניעת הכנסת קרוואנים, מניעת פתיחת מאפיות ופתיחת מעבר רפיח – אבל אם זה לא יועיל, ייתכן שתהיה משמעות מעשית ברורה לחופש הפעולה המורחב שצה"ל נהנה ממנו בגלל שחרור החטופים החיים.
בנאומו בכנסת אמר נשיא ארה"ב את כל הדברים הנכונים מנקודת ראות ישראלית. הוא חזר והדגיש שפירוק חמאס מנשקו ופירוז עזה מהווים אינטרס בינלאומי שחייבים להתעקש עליו. הוא קרא לישראל להסיט את האנרגיה של אזרחיה ואת משאביה האנושיים ממלחמה לשגשוג וצמיחה והבטיח שהוא לא יחסוך מאמץ מלהקים את מה שבבית הלבן מגדירים כעת כ"קואליציה האזורית והשלום בין בני שלוש הדתות" – שישראל תהיה חלק ממנה באמצעות מדינות ערביות ומוסלמיות נוספות שיצטרפו להסכמי אברהם.
התמורה הפוליטית לנתניהו: לאחדות עוד נחכה
טראמפ לא ירד לפרטים. בוודאי לא כאלה שיעשו קשיים לנתניהו עם שריו. הס מלהזכיר את הרשות הפלסטינית ואת המדינה הפלסטינית, שעליה רמז בסעיף האחרון בתוכנית 20 הנקודות שלו. ניכר היה שטראמפ ייעד את נאומו בכנסת כדי להעניק תמורה פוליטית משמעותית לנתניהו על הסכמתו של ראש ממשלת ישראל להתנצל בפני שליטי קטאר, לתת את הסכמתו לתוכנית טראמפ ובכלל להסכים כמעט לכל דרישה, גחמה ושכתוב עובדות מצידו של הנשיא האמריקני.
טראמפ בסרטון "סיכום" של הביקור במזרח התיכון
(צילום: The White House)
נתניהו וגם יו"ר הכנסת אמיר אוחנה הקדימו נאומי חנופה והלל לנשיא האמריקני, במטרה ברורה לשמר את רצונו הטוב ומחשש שפתאום "יתהפך". כך עשה גם ראש האופוזיציה יאיר לפיד (אף כי מינון החנופה בנאום היה קטן משמעותית), כנראה מתוך חשיבה מלאת תקווה על היום שבו הוא עשוי להיות ראש ממשלה ויזדקק לרצונו הטוב של טראמפ. טראמפ, שלא נשאר חייב, גמל גם לו בהערה מחויכת: "ראש אופוזיציה נחמד מאוד... עכשיו אתה יכול להיות קצת יותר נחמד, ביבי, כי אתה כבר לא במלחמה".
בהערה הזו היה רמז ברור לנתניהו שראוי וכדאי בשעה זו להפסיק, או לפחות למתן, את מדיניות הפנים הפלגנית שלו. ראש הממשלה אמנם מחא כפיים, אבל במקביל ייצר יו"ר הכנסת אוחנה פגיעה חמורה בממלכתיות ובאחדות העם כשלא הזמין למעמד, כפי שמתחייב מהפרוטוקול, את נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית ואת היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה. צילו של הפיגוע הפוליטי הזה, כמו מעשים והצהרות נוספים של בכירי הקואליציה, מבטיחים לנו שאחדות לאומית וממלכתיות, שכל העם בישראל משווע להן, לא יהיו כאן עוד הרבה זמן.
7 צפייה בגלריה
תמורה פוליטית, ורמז "להפסיק לפלג". טראמפ ונתניהו בכנסת
(צילום: JALAA MAREY/Pool via REUTERS, Chip Somodevilla / POOL / AFP)
מבחינה מעשית ועידת שארם א-שייח הייתה עבור טראמפ דרך לקדם את החזון האזורי שאליו הוא שואף ואשר תוכניתו נועדה להשיגו, ובמקביל לנפק מפגן של "עוצמה רכה" בזירה הבינלאומית – מפגן שהועיל לו מאוד בתחרות הבין-מעצמתית הכלכלית והצבאית שטראמפ מנהל כעת.
הוא הוכיח לנשיא סין, לפוטין וגם לאייתוללה חמינאי איך הוא – רק הוא – מסוגל לכנס כמעט בן לילה באתר נופש נידח במזרח התיכון קבוצה מרשימה של מנהיגים מהשורה הראשונה, מכל קצווי תבל, כדי לתמוך בתוכניתו. רובם באו מחמת הפחד ממכסים שטראמפ עלול להטיל עליהם, אחרים, כמו נשיא צרפת מקרון למשל, מפני שזו הייתה עבורם הזדמנות להיכנס למעורבות פעילה במזרח התיכון בכלל, ובעזה בפרט, למען כבודם הלאומי ולמען יראו בוחריהם המוסלמים.
פיאסקו בשבע שגיאות
טראמפ חתם בשארם יחד עם מנהיגי קטאר, טורקיה ומצרים על הצהרת עקרונות כללית שרק ברמז גינתה קיצוניות (כלומר את חמאס), והיה בה משפט על התחייבות "הסדרי שלום מקיפים ברצועת עזה". אבל בהצהרה הזו היה גם משפט חשוב על "יחסים ידידותיים ומועילים בין ישראל לשכנותיה האזוריות".
7 צפייה בגלריה
טראמפ עם מסמך הצהרת העקרונות הכללי. גינוי רק ברמז לחמאס
(צילום: REUTERS/Suzanne Plunkett/Pool)
מה שקרה בפועל בשולי ומאחורי הקלעים של ועידת שארם – השיג את ההפך הגמור. אסון דיפלומטי מנקודת ראות ישראלית ומעשה בלעם שטראמפ נאלץ לספוג. הנשיא האמריקני, במסגרת קידום החזון האזורי שלו ביקש לאחד ולפייס בין מדינות האזור המקורבות אליו. אבל מה שקרה בפועל רק הדגיש את הפילוג והעוינות: זה התחיל כשטראמפ, בטלפון מלשכת יו"ר הכנסת, שכנע את נשיא מצרים להזמין את נתניהו לוועידה, כדי לאזן את הזמנת יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן וכדי שלא ייווצר רושם שישראל מנודה בעולם.
כשנשיא מצרים נענה לבקשת נשיא ארה"ב, הדבר התניע שורה של אירועים שבהצטברם וכל אחד לחוד היו סטירת לחי מצלצלת לישראל ובמידה מסוימת גם לטראמפ. נשיא טורקיה ארדואן וראש ממשלת עיראק איימו שאם ראש ממשלת ישראל יבוא לוועידה – הם יסובבו את מטוסיהם וישובו הביתה בלי לנחות אפילו בשארם. יורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמאן, הודיע מראש שלא יבוא ושלח את שר החוץ שלו – כנראה מפני שנעלב מהעובדה שמצרים, קטאר וטורקיה גנבו ממנו ומסעודיה את מרכז הבמה ואת עמדת המנהיגות בעולם הערבי והמוסלמי, ואולי גם מפני שלא רצה שטראמפ ואנשיו יסחטו ממנו התחייבות לממן את שיקום עזה ולשלוח חיילים לכוח הבינלאומי לייצוב הרצועה.
7 צפייה בגלריה
טראמפ עם ארדואן, אמש בשארם א-שייח. הנשיא הטורקי איים לבטל אם נתניהו יגיע
(צילום: Evan Vucci / POOL / AFP)
ואם לא די בכך, גם נשיא אינדונזיה, שאמור היה לבקר מחר בישראל ולממש בכך הלכה למעשה את חזונו האזורי של טראמפ, ביטל את הביקור. בכירים בארצו כעסו על הדלפת הביקור המתוכנן, והוא נבהל כנראה מהתגובה; ונתניהו עצמו: אחרי שאמר כן לטראמפ וכן לא-סיסי, הביך את השניים כשנמלך בדעתו וביטל את הגעתו לשארם "בגלל החג". פיאסקו בשבע שגיאות.
טראמפ מדבר, חמאס יורה
בוועידה הדף טראמפ כל ניסיון לדלוף ממנו מידע על מנגנוני המימוש של תוכניתו המלאה (כולל פירוז הרצועה), אם בכלל. ידוע שמשלחת ישראלית נמצאת בשארם ושמשלחת של חיילים אמריקנים, אנשי סנטקום, נמצאים בארץ. אולי הם מהווים תחילתו של המימוש הזה – אבל כרגע אין מידע מעבר לכך. ולכן גם ועידת שארם לא הביאה בשורה ממשית: בזמן שטראמפ מדבר ולוחץ את ידו של ארדואן, חמאס ממשיך לירות ברחובות עזה באזרחיו – במפגני הוצאה להורג מזעזעים, שנועדו להפגין את כוחו ושלטונו.
ובכלל, ועידת שארם לא בישרה טובות לישראל בעיקר מפני שהיא הוכיחה שטראמפ נוטה להדק את קשריו ולבסס את הארכיטקטורה המזרח-תיכונית של ארה"ב על המדינות הסוניות המוסלמיות הרדיקאליות, קטאר וטורקיה, ולא על המדינות הסוניות המתונות בהנהגת סעודיה. עובדה מדאיגה נוספת היא המעורבות ההולכת וגוברת של טורקיה בעזה על פי הזמנת טראמפ. זאת מבלי שארדואן יוותר לפי שעה כמלוא הנימה על העוינות המוחצנת שלו לישראל. האם אפשר לסמוך על טורקיה, שהיא בעצמה סניף של האחים המוסלמים – כמו גם קטאר – שנציגיהן יפרקו את חמאס מנשקו? שאלות אלו ואחרות שעולות מפסגת הסטנד-אפ בשארם א-שייח מטרידות מאוד את ירושלים.
