איתי, אחיו של שגיא דקל-חן שצפוי להשתחרר בעסקה הנוכחית, מחכה לחבק אותו ומצר על הקרע ההולך ומעמיק בנושא. "צורמת לי החלוקה החד-משמעית שבמסגרתה מתנהל השיח סביב העסקה וחזרת החטופים הביתה", הוא אמר.
"המציאות מורכבת יותר, וצריך גם לראות אותה באופן מפוכח יותר ממה שאנחנו רואים ושומעים בשיח הרגיל. שני הצדדים צודקים. באמת צריך להחזיר את כולם הביתה, ומצד שני, באמת יש פה מחירים קשים שטומנים בחובם סיכון ביטחוני עתידי כבד. יש פה קדושת החיים וקדושת העם והארץ, אם נבחר רק בצד אחד לא יישאר פה הרבה".
לדבריו, "אם נדע כעם וכמדינה למצוא דרך לשחרר את החטופים, אבל מתוך מקום של עוצמה ואמון מלא במערכת הביטחון, אולי נצליח לצאת מהדבר הזה עם תמונת ניצחון", הוסיף. "אני לא אומר שזה קל, ודאי שזה מצריך ראייה עמוקה ומחושבת יותר. אני חי בעולם של גם וגם. גדלתי בניר עוז והיום אני גר במושב זימרת, גדלתי כקיבוצניק והיום אני גר במושב דתי. גם פה צריך למצוא את הדרך הזאת. בשיח נכון ובמאמץ אפשר למצוא דרך אמצע גם פה, אולי בשיח עם האמריקנים, אולי בתוכניות ארוכות-טווח, אבל אנחנו צריכים, לצד המאמץ להחזיר את החטופים, גם לא לקרוע את החברה ולא להביא למשברים בתוכנו".
דקל-חן שנחטף מניר עוז ב-7 באוקטובר הוא גם אזרח אמריקני ומשפחתו עשתה מאמצים רבים מול הממשל בארה"ב לקדם את שחרורו. אשתו אביטל סיפרה בכנסת על הרגעים לפני שנחטף: "שגיא נחטף מהבית כשאני נמצאת עם שתי בנות בממ"ד בחודש שביעי להיריון. לפני שהוא נחטף הוא נכנס לממ"ד ואמר שמהסיפור הזה לא יוצאים בחיים. אין צבא, החיילים לא מגיעים. הוא לא רצה שהבנות יבינו אז הוא אמר באנגלית, 'מילי, זה נגמר'".
אביטל קיוותה לנס שישיב אליה את בעלה שגיא, כדי שיהיה לצידה בלידת בתם השלישית. אבל הוא לא שב, ושחר נולדה בלי אבא. מאז עברה יותר משנה, ושגיא לא זכה להיות שם גם ביום הולדתה הראשון. מלבד התינוקת מחכות לו בבית שתי בנותיו הקטנות בר וגלי. באחת העצרות לשחרור חטופים התייחסה אביטל לקשיים של משפחתה ואמרה: "שגיא ואחרים הם קודם כל אבות לילדים קטנים, שזקוקים להם בכל יום. ילדים שעוברים התעללות יומיומית מעצם המחשבה שאבא נמצא אצל מחבלים".
