בעוד הדיווחים הקשים המשיכו לזרום מהרי א-סווידא שבדרום סוריה משעות הבוקר, החלה נהירת צעירים דרוזים רבים מישראל לעבר הגבול. אלפים חצו את הגדר, לאחר שפרצו אותה כמעט באין מפריע. הם הגיעו לשם אחרי שהמנהיג הרוחני של העדה הדרוזית בישראל, השייח מואפק טריף, שיגר מסר תקיף להנהגה בישראל: "זו שעת מבחן. תבחרו – שותפות עם הדרוזים או עם דאעש".
לדבריו, מדובר במלחמת קיום של ממש לעדה הדרוזית, והוא דרש מישראל לפעול מיידית ולבלום את הזוועות שמתחוללות בא-סווידא. וזו פעלה. "המשטר הסורי איבד שליטה, והאזרחים הדרוזים משלמים את המחיר בגופם", אמר. עמאר מקלדה, איש דת צעיר מדלית אל-כרמל, לא נשאר אדיש. יחד עם קבוצה של צעירים דרוזים, הוא עלה לקו הגבול: "ישבנו בבית וראינו את הזוועות מרחוק. הלב רתח מעצבים. לא יכולתי לשבת יותר. אחרי בקשת השייח', עלינו למג'דל שמס ומשם חצינו לחאדר".
חלק מהצעירים שחצו את הגבול למדינה השכנה פגשו קרובי משפחה בכפר חאדר הסמוך לגבול, אך הבינו במהרה שמסע ההגעה לא-סווידא מסוכן הרבה יותר משחשבו. "הסבירו לנו שאנשי דאעש של אל-ג'ולאני שולטים במחסומים בדרך, ועלולים לרצוח כל איש דת דרוזי שינסה לעבור", אמרו. "הם המליצו לנו לחכות, לתת לצבא לעשות את העבודה. אז חזרנו – אבל אנחנו מוכנים לחזור בכל רגע שצריך".
בין ההמון שנכנס לשטח הסורי, היה גם חבר הכנסת חמד עמאר (ישראל ביתנו), שנכנס יחד עם גורמי ביטחון במסגרת מאמץ להשיב את הצעירים לישראל ולסייע בשמירה על הסדר. הפעולה הושלמה, והצעירים הדרוזים חזרו בינתיים לבתיהם. האירועים המתוחים בגבול הולידו גם רגעים מרגשים במיוחד.
הרמטכ״ל בגבול סוריה, היום
(צילום: דובר צה"ל)
משפחות דרוזיות מהגליל ומרמת הגולן הגיעו לגבול – ונפגשו עם קרוביהן מהצד הסורי, חלקם מהכפר חאדר. "זה היה מפגש של דמעות וחיבוקים", סיפר אחד המשתתפים. "הרגשנו שאנחנו לא רק משפחה - אנחנו עם אחד". בין הנוכחים הייתה גם כמיליה אבו זיד ממג'דל שמס, חולת סרטן שעוברת טיפולי כימותרפיה. למרות שמצבה הרפואי מחייב אותה להימנע ממגע עם אחרים, היא לא יכלה לעמוד מול המראות בא-סווידא.
"אני מטופלת בכימו, אסור לי להיות בסביבת אנשים. אבל ברגע שראיתי את הדוד שלי - קפצתי עליו. היה לו ריח של אבא שלי, זכרונו לברכה. זה ריגש אותי עד דמעות. אני לא יכולה לתאר כמה בכיתי. תודה לאל שנפגשנו. עם כל הכאב, כל המוות, כל הטבח בסווידא — פתאום יש רגעים קטנים כאלה של אור".
"אנחנו אמורים להתחתן עוד חודש. אני מתפללת"
שמעון אלבז ליד הגדר שנפרצה
כבר בעליות לרמת הגולן אפשר היה להרגיש אוויר מלחמה. עשרות רכבים עם דגלי העדה הדרוזית עלו בנסיעה מהירה במיוחד עם עשרות צעירים עטופי בדגלי העדה שהגיעו לגבול לגבעת הצעקות להילחם למען אחיהם. מרבית העסקים המקומיים בגולן היו סגורים בעקבות המצב, שהרי גם אין תיירים. עשרות אזרחים חילקו לרכבים שעלו לגדר להביע תמיכה ולהילחם פיתות לאבנה, זעתר, שתייה קרה ולא מעט חיבוקים וחיזוקים.
בגדר נראו נשים בוכות אחרי שבני הזוג שלהן נכנסו ופרצו את הגדר והן לא יודעות אם יראו אותם שוב. ילדים מודאגים ולא מעט גברים חדורי אמונה ורצון להקריב את עצמם בשביל אחיהם. כוחות צבא גדולים ניסו להרגיע את ההמון הזועם אך עשרות מהם לא היו מוכנים לוותר, נלחמו ופרצו את הגדר.
אינס שבן זוגה עבר את הגדר סיפרה בדמעות: "ניסיתי לעצור אותו אבל הוא לא היה מוכן לשמוע. אנחנו אמורים להתחתן בעוד חודש ואני מתפללת שהכל יעבור בשלום. הלב שלי לא עומד בזה".
החיילים לא מנעו חציה של הגדר, וזכו להערכה מהאלפים שעלו לגבה במג'דל שמס. עומר, אחד החיילים, סיפר בין ביסים מבקלאווה שקיבל מהמקומיים: "מגיעים לפה אלפי דרוזים, רובם ככולם מתנהגים יפה. מכבדים אותנו במאכלים שלהם ונשמעים פחות או יותר להוראות. יש כאן סיפורים לא פשוטים של משפחות שמתפרקות ברגע, כאשר אבא נכנס ופורץ את הגדר כדי להלחם על החברים שלו והילדים לא יודעים אם יראו אותו שוב. אלה סיפורים לא קלים שרואים מהצד".
