האם החשש הגדול של מערכת הביטחון מרצף פיגועי הבודדים, ומה שהצליחו במשך שנתיים לבלום, מתחיל פתאום לפעום מחדש? פרטי הפיגועים האחרונים מלמדים כי המפגעים פועלים ללא קשר זירתי, ללא שיוך לאחד מארגוני הטרור, ללא הכוונות מחו"ל או גיוס כספים, ומבצעים את הפיגועים עם אמצעי לחימה זמין. עשור בדיוק ל"אירועי המפגע הבודד" שהחלו בספטמבר 2015 וגבו את חייהם של 27 בני אדם, לצד יותר מ-200 פצועים, במערכת הביטחון יודעים כי יש לעצור את הרצף כמה שיותר מהר.
מחד, הסיבה לאופטימיות היא המצב בשטח, שהוא טוב לאין שיעור מהמצב שהיה ב-2015. מאידך, כאן מדובר על פיגועים המאופיינים כמפגע בודד, והם לא כוללים את חוליית הטרור שיצרה רקטות באזור רמאללה ונתפסה לאחרונה, וגם לא את רצף פיגועי המטענים שתפסו תאוצה בצפון השומרון. ובכלל, ביו"ש קשה לדעת לאן יתפתחו הדברים, ומגמות מנתחים רק לאחור.
שיגור רקטה מכפר פלסטיני ביו"ש
רצף פיגועי הטרור שהמשיך גם אתמול עם הפיגוע בצומת אל-חאדר התחיל באופן משמעותי בתחילת החודש, בפיגוע הקשה בשכונת רמות בירושלים. אז הגיעו שני מחבלים מהכפרים קטנה וקבייבה הסמוכים לבירה כשהם מצוידים בנשקים מאולתרים, וביצעו פיגוע ירי קשה שבו נרצחו שישה בני אדם. עשרה ימים לאחר מכן התרחש פיגוע קטלני נוסף, הפעם במעבר אלנבי שבבקעה, שבו מחבל ירדני, נהג משאית סיוע החמוש באקדח, ביצע ירי מטווח קצר לעבר שני לוחמים והרג אותם.
עשרה ימים חלפו ובצומת ג'ית האיץ מחבל פלסטיני תושב שכם לעבר רכב של לוחמי צה"ל, וניסה לדרוס אותם. אחד מהם יצא להתעמת איתו וחברו ביצע ירי לעבר המחבל, שממנו ככל הנראה נפגע ונהרג החבר. אתמול מחבל מהכפר בית פג'אר הסמוך לירושלים ביצע פיגוע דריסה סמוך לצומת אל-חדר מדרום לירושלים, ופצע שני נערים. בין כל המפגעים הללו אין קשר, אין "משלחים" ואין כתובת ברורה למפקדים.
ברוב האירועים, ההתארגנות לביצוע הפיגועים הייתה יחסית מהירה ולא מתוכננת והם בוצעו באמצעות אמצעי לחימה זמין כמו סכין או רכב, ובסמוך למקום מגוריו של המפגע. דבר נוסף הוא שאת רצף הפיגועים הנוכחי התחיל פיגוע משמעותי שגבה מחיר כבד של חיי אדם (הפיגוע בירושלים שבו כאמור נרצחו שישה ישראלים) - כל אלו הם מאפיינים בולטים של גל המפגע הבודד, מה שכונה בצה"ל בזמנו "אירועי גודל השעה" שהתחילו בספטמבר 2015 ונמשכו עד לדצמבר 2016 לערך.
אז "תשתית" ההסלמה הייתה דתית ונוצר זעם בקרב הפלסטינים בגלל אירועים שהתרחשו בהר הבית ובמסגד אל-אקצא. הסנטימנט הדתי הוציא את הפלסטינים לעימותים ואת חלקם למעגל הטרור. באותם ימים, במערכת הביטחון לא ידעו שישנו גל טרור, אלא ניתוח המערכה נעשה לאחור.
תוך כדי פיגועים למדה המערכת את דפוסי הפעולה והתנהגה בהתאם - הקשיחה את פעולות האכיפה נגד מסיתים, הגבירה את הפשיטות על הכפרים, ביצעה אלפי מעצרים ויצרה מערכת הרתעה לאזרחים שהיו בסביבת המפגע. כל אלו בלמו את רצף הפיגועים, לצד כמובן הרגעת הרוחות בהר הבית. גל הטרור לפני עשור נמשך יותר משנה בגלל שהצבא לא הכיר את התופעה לעומק, והיה בנקודת פתיחה פחות טובה מהיום.
פיקוד המרכז, בהובלתו של האלוף אבי בלוט, יצר בשנה האחרונה שינויים טקטונים בשטח. כוחות הפיקוד ואוגדת איו"ש נכנסו למחנות הפליטים בצפון השומרון, בהם ג'נין, נור א- שמס וטול כרם והפכו אותם לשכונות של ממש. עשרות מבנים נהרסו וקילומטרים של צירים הורחבו. ומעל הכול, צה"ל נוכח פיזית במקום ולוחמים ממש שוהים במחנות.
3 צפייה בגלריה
נרצחי הפיגוע בירושלים. מימין למעלה: שרה מנדלסון, מרדכי שטיינצג (ד"ר מרק), יוסף דוד. מימין למטה: יעקב פינטו, ישראל מצנר, לוי יצחק פש
הדבר משמעותי, שכן הוא מרחיב את חופש הפעולה של צה"ל, מחזק את ההרתעה - ומעל הכול את יכולתו לבלום תשתיות טרור שמזהות "שעת כושר" להעמיק את פעולתן לקבל כסף ואמל"ח ולייצר פיגועים קטלניים יותר, נוכח פיגועי הבודדים. שב"כ ולוחמיו סיכלו ומסכלים עשרות תשתיות טרור מקומיות ואחרות שמנסות להרים ראש לצד אירועי הבודדים. רק לא מזמן נתפסה חוליית טרור משמעותית שניסתה להתנקש בשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, וגם חוליית טרור שייצרה כאמור רקטות באזור רמאללה, ועוד קודם לכן תשתיות טרור שעסקו בהכנות מטענים ומכוניות תופת.
בעקבות האירועים הללו הוגדר בפיקוד המרכז קשב משמעותי יותר לסוגיית מאפשרי הטרור, שאיתו ניתן להכין מטענים וחומר נפץ לרקטות. כל אלו אינם קשורים לכאורה למפגע הבודד, אך באווירה של פיגועים המוטיבציה שלהם גדלה והסכנה מהם מוגברת.
לצד שב"כ וצה"ל, גם משטרת מחוז ש"י מתחילה לתפוס תאוצה בכל הקשור לתפיסות אמל"ח. מפקד המחוז, ניצב משה פינצ'י, שם את איסוף האמל"ח גבוה בסדר העדיפויות מתוך הבנה כי ברצף הפיגועים, הנשק - גם אם הוא נמצא אצל יעדים פליליים - עלול בקלות להגיע לפעילי טרור.
במערכת הביטחון זיהו את התקופה הזו כמאתגרת במיוחד. בכיר בפיקוד השווה את המצב לקפה בפינג'אן על האש שרק צריך לדאוג שלא יגלוש. רצף פיגועי הבודדים, בטח כשמביטים בדיוק עשור לאחור, מהווים נקודת מפתח בטיפול בתופעה. במערכת הביטחון כבר עושים שימוש בכלים כדי לבלום את האירועים. כבר בחודשיים האחרונים ראינו שינויים קלים. אלוף פיקוד המרכז החל במדיניות אגרסיבית מול מחבלים ושולחיהם (חישוף העצים באל-מורייר, הפעולות העיצוביות בכפרים קטנה וקבייבה), בנוסף למהלך שקרה בעבר אך נזנח והוא צמצום הזמן שבין ביצוע הפיגוע להריסת בית המחבל.
בהוראתו של מאו"ג איו"ש, תת-אלוף קובי הלר, יחד עם גורמים נוספים בפרקליטות ובשב"כ, נאטמו בתיהם של שני המחבלים שביצעו את הפיגוע בירושלים ימים בודדים לאחר הפיגוע, ואחד מהבתים כבר נהרס ביום שישי האחרון. מדובר בסד זמנים קצר מאוד שמגדיל את ההרתעה. לצד זאת, בפיקוד המרכז יצטרכו לתת קשב לנעשה ברשתות, לבדוק מסיתים ולזהות עד כמה שניתן מובילי הסתה ומפגעים פוטנציאליים - ולצאת לרצף מעצרים.
לצד הפיגועים עצמם, המהווים השראה, ישנם כמובן גורמים חיצוניים המשפיעים על זירת יו"ש באופן משמעותי. אנחנו נמצאים בתקופת החגים, ולצד זאת ממתינים לגשם הראשון, אז יתחילו הפלסטינים את עונת המסיק. שני הווקטורים הללו מייצרים רף חיכוך גבוהה. לצד זאת יש כמובן את הפעולה ברצועת עזה וצילומי הבניינים הנופלים - דבר שמתסיס את הרחוב הפלסטיני - וכמובן כל הדיבורים המדיניים ברקע העסקה של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, ועוד קודם לכן ההצהרות על רצון ללכת על מהלך של סיפוח או ריבונות ביו"ש.
בשלב זה אין מדובר בגל טרור, בטח לא כזה שהיה פה לפני עשור. אך רצף הפיגועים מטריד מאוד והחשש להגיע לשם ממשי. עשור לאירועי גודל השעה, במערכת הביטחון נאבקים לבלום את רצף האירועים - ובעיקר לייצר שקט.
פורסם לראשונה: 22:13, 30.09.25
