מי שציפה שסיום המלחמה ברצועת עזה יביא איתו ירידה מהירה ומשמעותית ברמת העוינות ונסיגה מהחרם נגד ישראל - עלול להתאכזב. כאן בישראל עברנו כבר לשלב הבא. אנחנו, ויחד איתנו דונלד טראמפ, מתמקדים כעת בסיום סוגיית החזרת החטופים החללים, ובהמשך - בשלבים הבאים בתוכנית של נשיא ארה"ב. אבל בעולם, הן בממשלות והן בדעת הקהל, אירועי עזה לא יישכחו כל כך מהר.
הטענות על רצח עם, ההרס הנרחב ברצועה והאשמות על פשעי מלחמה שבוצעו בידי חיילי צה"ל - כל אלה ימשיכו ללוות אותנו עוד זמן רב. לכך מתווספת העובדה שחלק ניכר מהעוינות הבינלאומית מופנה כלפי ממשלת נתניהו, המזוהה בעיני רבים בעולם עם האירועים הקשים בעזה - ועדיין בשלטון.
עם זאת, בהיבטים מסוימים ניתן לזהות ירידה בעוינות, בעיקר ברמה הממסדית והמדינתית. הדוגמה הבולטת לכך היא תוכנית "הורייזון" של האיחוד האירופי. במהלך הקיץ, כשהמלחמה עוד נמשכה, איימו בכירי האיחוד האירופי בסילוק ישראל מתוכנית המחקר והפיתוח הגדולה ביותר בעולם לשיתוף פעולה מדעי ותעשייתי - או לפחות בצמצום השתתפותה. כיום, לאחר סיום הלחימה, נאמר לישראל במפורש כי האיום כבר לא עומד על הפרק. זהו סימן מובהק לכך לכך שהעוינות ירדה, אבל כמובן בהיבטים מסוימים בלבד.
האתגר המשמעותי עוד לפנינו
לעומת זאת, בכל הנוגע לדעת הקהל, מצבה של ישראל לא השתפר. אמנם הסיקור התקשורתי פחת מאז שהסתיימו הקרבות, אך יש לזכור שרצועת עזה טרם נפתחה בפני התקשורת הבינלאומית. הציפייה היא שעם כניסת עיתונאים זרים לרצועה נראה גל חדש - ואולי מבול - של דיווחים שליליים, כשכתבים יחשפו את מה שיראו בשטח ויישמעו מהעזתים.
2 צפייה בגלריה
התקשורת הבינלאומית עדיין לא נכנסה ונחשפה להרס. האתגר הגדול שעוד לפנינו
(צילום: Eyad BABA / AFP)
אנחנו עדיין רחוקים משיא הביקורת כי עיתונאים זרים עדיין לא מורשים להסתובב בחופשיות ברצועה. לכן, העובדה שכעת יש פחות פרסומים אינה מלמדת על הבאות, ייתכן שמדובר בהפוגה זמנית בלבד והמצב עוד עלול להחמיר.
הטענות שמופנות כלפי ישראל הן גם ביטוי לתחושות של סלידה ממדיניות הממשלה ומההתבטאויות של שרים וחברי כנסת. כך למשל, אמירות כמו זו של ח"כ ניסים ואטורי שאמר ש"כהנא צדק", וכן חוסר הפעולה של רשויות אכיפת החוק מול התפרעויות מתנחלים קיצונים ביהודה ושומרון. כל אלה מקבלים ביטוי תקשורתי בינלאומי נרחב ומשפיעים לרעה על תדמית ישראל בעולם.
העולם עדיין מחפש תקווה
סקרי דעת קהל מלמדים כי התדמית הישראלית נותרה שלילית, ולמעשה אינה משתפרת. ניתן להעריך כי שינוי חיובי עשוי להגיע רק בעקבות מהלכים משמעותיים יותר מסיום המלחמה - כמו למשל בחירות בישראל ועליית ממשלה חדשה, אימוץ תוכנית שלום או תחילת משא ומתן מדיני. אבל נכון לעכשיו, אין סימנים לכך בשטח ואנחנו רחוקים מזה מאוד.
עם זאת, סביר להניח שהתקדמות בתוכנית השלום של טראמפ לשלב הבא עשויה להפחית את הלחץ המדיני מעל כתפי הדיפלומטיה הישראלית, לפחות בטווח הקצר. העולם, שחיפש תקווה מוצא אותה במאמצים הקדחתניים של ממשל טראמפ באזור. שילוב כוחות ממדינות רבות במסגרת התוכנית מאפשר למדינות המערב להציג עשייה שתורמת לשיפור המצב ההומניטרי בעזה.
פרו-פלסטינים התבצרו על שער ברנדנבורג
(צילום: רויטרס)
אך לצד ההקלה המדינית, האתגר המשמעותי נותר ברמת דעת הקהל, שבכל הנוגע אליו נראה כי יחלוף זמן רב עד שהרוחות יירגעו. כך לדוגמה, בשבוע שעבר הופסק קונצרט של התזמורת הפילהרמונית הישראלית בפריז כמה פעמים בידי מפגינים פרו-פלסטינים, שהבעירו אבוקות וגרמו לעיכובים במופע; פסטיבל פלנדריה גנט בבלגיה ביטל את קונצרט הפילהרמונית של מינכן בעקבות מוצאו ותפקידו של המנצח הישראלי שלה להב שני; בברלין טיפסו היום פעילים פרו-פלסטינים על שער ברנדנבורג, הניפו דגלי פלסטין, הדליקו אבוקות ופרשו שלט שעליו נכתב: "לעולם לא עוד ג'נוסייד - חירות לפלסטין".
כדי שהרוחות יירגעו נדרשים כמה תרחישים אפשריים: בראש ובראשונה - במישור הביטחוני. העולם צריך להפסיק לשמוע את שמה של ישראל בראש מהדורות החדשות; התפתחות חיובית בזירה המדינית - כמו הרחבת הסכמי אברהם והצטרפות מדינות דוגמת סעודיה למעגל השלום – עשויה לשפר משמעותית את מעמדה של ישראל, ואף לעודד מדינות נוספות ללכת בעקבותיה.
מעבר לכך, מעמדה של ישראל מושפע גם מהמצב הגיאו-אסטרטגי בזירות אחרות בעולם. התלקחות מחודשת, למשל בין רוסיה לאוקראינה, עשויה להסיט את תשומת הלב הבינלאומית שהייתה ממוקדמת באזורנו מאז 7 באוקטובר 2023 ולהפחית את הלחץ המדיני המופעל מאז על ישראל.
