"הממשל האמריקני הנוכחי לא באמת מחויב למדינה פלסטינית, לכן אני לא רואה אותו מתקדם באופן מעשי, אבל כשיעלה ממשל דמוקרטי - הוא עלול להשתמש בזה כמנוף על ישראל". כך מסביר ד"ר הראל חורב, חוקר בכיר לענייני פלסטינים במרכז דיין באוניברסיטת תל אביב, בשיחה על ההחלטה האמריקנית שאושרה השבוע במועצת הביטחון של האו"ם - שמבטיחה "נתיב למדינה פלסטינית".
דברי הנציג האמריקני באו"ם, השבוע
(צילום: רויטרס )
5 צפייה בגלריה
הדרך למדינה עוברת ברפורמות, אך "לא בטוח שהרשות מסוגלת או רוצה"
(צילום: shutterstock, Ludovic MARIN/AFP, ABIR SULTAN/POOL/AFP, Andrew Harnik/GETTY IMAGES NORTH AMERICA/AFP)
אותה החלטה אמריקנית לאימוץ תוכניתו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ לסיום המלחמה בעזה אושרה בתמיכת 13 מדינות - וללא מתנגדים. חמאס גינה את ההחלטה בטענה שהיא "אינה עומדת בדרישותיהם ובזכויותיהם של הפלסטינים"; ראש הממשלה בנימין נתניהו בירך על "התוכנית שתביא לשלום ושגשוג" ותרחיב את הסכמי אברהם, ומסר כי "ישראל מושיטה את ידה לשלום"; ויורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן דרש ערבות אמריקנית לכך שיתקיים משא ומתן להקמת מדינה פלסטינית - ושזה יסתיים תוך חמש שנים, כחלק מכל שיח על נורמליזציה עם ישראל.
אז מי המרוויחה הגדולה ביותר מההחלטה האמריקנית שאושרה במועצת הביטחון, למה חמאס מתנגד לתוכנית, איך היא תשפיע על הסכמי אברהם, מה יעשו בקהילה הבינלאומית כעת - ואיך צפוי להיראות היום שאחרי? ynet עושה סדר, אחרי ההחלטה שכוללת "נתיב למדינה פלסטינית":
ההבדל בין חמאס לרש"פ - והמרוויחה הגדולה
ההצהרה שאושרה באו"ם, כך מסביר ד"ר חורב, תומכת באג'נדה של פתרון שתי המדינות - שתואמת לתפיסה של הרשות הפלסטינית ולא לזו של חמאס. "המרוויחה הגדולה מההצהרה הזו היא הרשות הפלסטינית", אומר. "מבחינת חמאס זו לא רק הצהרה נגדו במובן האופרטיבי, בכך שהיא שוללת ממנו את זכות השליטה בעזה ושהוא צריך להתפרק מנשקו - היא גם מעבירה את השלטון לכאורה באופן הצהרתי לפיקוח בינלאומי. כל אלו הם דברים שחמאס מתנגד להם".
ואם לא די בכך, מוסיף ד"ר חורב, "ההצהרה גם נוגדת את החזון האידיאולוגי של חמאס - שתמיד התנגד לפתרון שתי המדינות". ומעבר לעניין התיאורטי, ד"ר חורב מציין כי בצד המעשי "הרשות הפלסטינית תשאף, כפי שכבר ניתן לראות, לזרום עם ההצהרה ולראות בה חיזוק ללגיטמיות שלה. אם יש משהו שהרשות צריכה זה לגיטימיות, קודם כל פלסטינית שאין לה, אבל גם ברמה הבינלאומית שם היא נתפסת כלא יעילה".
למרות זאת, אומר ד"ר חורב, "עצם זה שהרשות הפלסטינית הפכה להיות האלטרנטיבה השפויה של חמאס - זה מחזק אותה". אך כעת, כדי לעמוד בדרישות הקהילה הבינלאומית ולעלות על אותו "נתיב" למדינה פלסטינית, הרשות צריכה לעבור רפורמות - "שלא בטוח שהיא מוכנה, מסוגלת או רוצה". שני הדברים הבולטים ביותר, כך הוא מסביר, הם נושא החינוך ונושא התשלום למשפחות מחבלים.
"בנושא החינוך יותר פשוט לה להראות שהיא משתנה, למרות שלאורך השנים היה לה קשה לעמוד גם בזה", אומר ד"ר חורב. "כבר לפני שנים הקהילה הבינלאומית שמה את האצבע על זה ותמכה בעמדה הישראלית שאומרת שמערכת החינוך של הרשות היא לא מערכת שמחנכת לשלום ולדו-קיום, אלה מערכת חינוך בעייתית מאוד, ואין בה שום דבר שמחנך לשלום או להכרה בישראל – נהפוך הוא".
אך הדבר המורכב יותר עבור הרשות "שקשה לה כקריעת יום סוף" - זה הפסקת מימון הטרור באמצעות תשלום למשפחות מחבלים. לדברי ד"ר חורב, "זה דבר שאי-אפשר להכחיש את חשיבותו. בשנתיים האחרונות, אחרי שהבינו שכנראה האמריקנים לא יוותרו על זה, התחילו ברשות לעסוק בזה והודיעו על הפסקת המימון למשפחות שהידים. אבל התשלום למעשה לא הופסק. הרשות פשוט התחילה להעביר את הכסף דרך תחמונים של רווחה, דרך מנגנונים שהוקמו לעניין הזה בלבד".
לאחרונה הודיע אבו מאזן שוב כי התשלומים נפסקו, ושר האוצר שהיה אחראי להם אולץ להתפטר, אך ד"ר חורב מטיל בכך ספק. "הפלסטינים כבר אמרו בעבר - כולל אבו מאזן עצמו - שגם אם זה יהיה השקל האחרון שיהיה להם ברשות הם יתנו אותו למשפחות השהידים, כי באתוס הפלסטיני הפנימי זה מה שמצופה ממנו לעשות", הוא מסביר. "אז אפשר להסיק מזה איך תהיה ההתנהגות של הרשות. ללא פיקוח מחמיר עליהם הם פשוט ימצאו כל דרך לתחמן את המערכת הבינלאומית".
הדרישה של סעודיה - וההזדמנות לאבו מאזן
בן סלמאן, שנפגש השבוע עם טראמפ, מצפה כאמור מהממשל האמריקני לערוב לכך שיתקיים מו"מ להקמת מדינה פלסטינית, ושזה יסתיים תוך חמש שנים. ההתבטאויות הפומביות של טראמפ והנסיך דיברו על "נתיב ברור" להקמת מדינה פלסטינית. בישראל פירשו את הדברים כמעין "התחייבות בלתי-מחייבת". בן סלמאן אף ציין כי סעודיה מעוניינת להצטרף להסכמי אברהם, אך גם "רוצה להבטיח נתיב למדינה פלסטינית" ומעוניינת בפתרון שתי המדינות, ובשלום "לישראל ולפלסטינים".
אך כעת הקהילה הבינלאומית ניצבת בפני בעיה, מסביר ד"ר חורב. "היא יודעת שהרשות הפלסטינית בעייתית, אבל התפיסה היא שאם זה לא יהיה הרשות, זה יהיה מישהו אחר - והרבה יותר גרוע". לדבריו, "גם ישראל נוהגת לפי הכלל הזה, למרות שלעיתים מפסיקים להם את כספי הסילוקין וכו', בסוף מחזירים כי יודעים שזה מסכן את הרשות בצורה משמעותית, ועדיף לנו שהיא תישאר קיימת מאשר ממוטטת. זה הרע במיעוטו, וגם הרשות יודעת את זה ולכן המדיניות שלה, בעיקר כל עוד אבו מאזן חי, לא תשתנה כנראה באופן מעמיק. הם לא ישנו את עורם ויהפכו למשהו אחר לגמרי. זה לא יקרה אלא אם יהיה עליהם פיקוח מאוד נוקשה".
המצב שהלך והתהווה במהלך המלחמה הוא הזדמנות של ממש עבור הרשות הפלסטינית - ושם מבינים זאת היטב. "הרשות מזהה את זה כבר די הרבה זמן, הם מבינים שהם האלטרנטיבה ולכן גם הם מפגינים עמדה קשוחה כלפי חמאס", הוא אומר. "כל הדיבורים על פיוס - הכול שטויות. הם לא יגיעו לשום אחדות או פיוס, האינטרסים שלהם נוגדים זה את זה ושני הצדדים יודעים היטב שהצד השני יריב רע ומר שלהם. לכן גם הרשות לא מוכנה שהקהילה הבינלאומית תוותר על פירוז חמאס".
אך למרות ההזדמנות שנוצרה, ד"ר חורב מדגיש כי ברצועת עזה לא יכולה לשלוט הרשות הפלסטינית שיושבת ברמאללה. "אפשר להשתמש במסגרת של לגיטימיות פלסטינית כלשהי, אפשר לקרוא לה הרשות הפלסטינית - אבל זו לא יכולה להיות הרשות מרמאללה, מהרבה טעמים", אומר. "זו לא רשות שיכולה לתפקד כרגע, ובטח לא להשתלט ביטחונית על עזה, והיא גם בטח לא לגיטימית עבור העזתים. יצטרכו לבנות משהו אחר וחדש שם. זה תהליך שייקח שנים, אם בכלל יגיע לאיזשהי משמעות".
"הצהרת בלפור האמריקנית"
לתפיסתו של ד"ר חורב, נוסח ההצהרה האמריקנית על "נתיב" למדינה פלסטינית נועד למשוך כמה שיותר שותפות לתמיכה - וגם נועד לתת לגיטימציה למנגנונים של "היום שאחרי". לדבריו, "מתעסקים עכשיו המון עם הבנייה המשפטית של המודל. אלה היבטים שאצלנו בישראל פחות מכירים, אבל מבחינת הקהילה הבינלאומית זה לא סתם להשליט כוח ברצועה. צריך ממש לבנות מנדט, שהוא בעצם נותן רשות בינלאומית, כדי לנהל את השטח הזה שלא תחת ריבונות טבעית של הפלסטינים".
5 צפייה בגלריה
ממשל דמוקרטי עלול להשתמש בהצהרה כמנוף על ישראל. ביידן ואובמה
(צילום: Alex Brandon / AP)
חורב מוסיף כי העיסוק המרכזי כרגע הוא לתמוך בנושא משפטית, ולכן גם נתפסת ההכרזה כ"לכוון למדינה פלסטינית". לדבריו, "עבור האמריקנים חשוב לסגור את הסכמי אברהם - ובלי הדבר הזה אי-אפשר להרחיב אותם. זו דרישת הסעודים. הם לא נתנו מספיק תמורה, אבל עצם אמירתם שנורמליזציה היא חלק מהאסטרטגיה שלהם - זה לא מעט".
בן סלמאן הקציב אומנם חמש שנים, אך הממשל האמריקני הנוכחי, כך מסביר ד"ר חורב, "לא באמת מחויב למדינה פלסטינית, זה לא באידיאולוגיה שלו. הממשל הרפובליקני הזה לא מחויב אידיאולוגית לפתרון שתי המדינות להבדיל מממשלים דמוקרטיים". לדבריו, "לכן אני לא רואה את הממשל הזה בתקופתו מתקדם בצורה מעשית, גם בגלל שהפלסטינים עצמם לא יספקו את הסחורה.
ד״ר הראל חורב צילום: נועה סלטי"זה תהליכים מאוד ארוכים, לא משהו שנמצא מעבר לפינה", מוסיף. לצד זאת, הוא מדגיש כי "הממשל הזה לא יהיה לנצח בוושינגטון, וכאשר יעלה ממשל דמוקרטי זה בהחלט עוגן חוקי, הצהרתי, שהוא יוכל להיתפס בו כמו מעין 'הצהרת בלפור' אמריקנית, ולהגיד אוקיי מה אתם רוצים זה ממשל טראמפ נתן את ההצהרה הזו, אנחנו מחוייבים להצהרה הזו". לדבריו, "כאשר יעלה ממשל דמוקרטי - בטח ובטח אם הוא יהיה פרוגרסיבי יותר - הוא עלול להשתמש בזה כמנוף על ישראל, כהתחייבות אמריקנית, ופה זה הרגע שבו זה עלול להפוך לקצת יותר משמעותי מבחינתנו".
